אחרון ענקי הדשא

זהו, אין יותר ספק. פיט סמפראס הוא באמת הטניסאי הטוב בכל הזמנים. מספרים, איך אומרים, לא מסוגלים לשקר: 13 תארי גראנד סלאם ושבע זכיות בווימבלדון בהחלט מעידים על משהו. ובכל זאת. ווימבלדון 2000 מעיד גם על דבר נוסף מעבר לגדולתו של סמפראס. הוא מעיד גם על אוזלת ידה של צמרת הטניס הגברי העולמי על דשא.

עם רגל וחצי זכה סמפראס בטורניר. בעיקר בזכות הגשות מעולות וטניס משובח בנקודות המכריעות. לא הרבה יותר מכך. סמפראס סחב פציעה לא קלה ברגל מהסיבוב השני של הטורניר וכמעט לא התחמם לפני המשחקים. במהלך משחקיו השתדל סמפראס לחסוך כמה שיותר אנרגיה ולרוץ רק כשחייבים. גם זה הספיק. אף שחקן לא הצליח לסחוב אותו למשחק באמת צמוד ולבחון את חוסנו הגופני. אנדרה אגאסי, היחיד שהיה מסוגל אולי לגרד קצת את הדומיננטיות של סמפראס, לא היה במיטבו ונוצח בחצי הגמר על ידי פאטריק ראפטר שהעביר לו שיעור פרטי באיך משחקים נכון על דשא.

ווימבדלון 2000 הוכיח הלכה למעשה כי למעט סמפראס וראפטר פשוט אין היום אף שחקן דשא טבעי ברמה גבוהה. פעם היו בוריס בקר, סטפן אדברג, פאט קאש ואחרים. והיום - בקושי סמפראס וראפטר. אז נכון שלא חסרים טניסאים צעירים עם חבטת הגשה רצחנית ומשחק קו אחורי מצוין. זה עדיין לא הופך אותם לשחקני דשא של ממש. מעטים מאוד מהם יודעים איך לבנות טקטיקת דשא נכונה. קשה להאשים אותם. למעט ווימבלדון ועוד טורניר אחד או שניים הם פשוט לא דורכים על המשטח. מגמה זו לא הולכת להשתנות גם בעתיד הנראה לעין, מה שאומר שאם פיט יהיה בריא הוא בהחלט יוכל להוסיף עוד כמה ווימבלדונים לשבעה שכבר יש לו.

שאקיל אוניליזציה בסבב הנשים

לעומת טורניר הגברים הצפוי סיפק טורניר הנשים עניין, בעיקר בזכות האחיות וויליאמס שלאט לאט משתלטות על הסבב הנשי. המפגש בחצי הגמר ביניהן, הזכיה של וונוס בטורניר וזכייתן בטורניר הזוגות הם רק חלק מתהליך השאקיל אוניליזציה שהן כופות על סבב הנשים. העליונות הפיזית הכמעט מביכה של הוויליאמסיות בשבועיים של הטורניר לוקחת את טניס הנשים צעד אחד ענק קדימה ותאלץ את יתר השחקניות לעבוד יותר קשה על היכולת הגופנית שלהן. אפילו מרטינה נברטילובה, סמל לאתלטיות בזמנה, נראית פיצפונת לעומת הגובה ומסת השרירים של הוויליאמסיות. כזכור, בתחילת שנות השמונים פרצה נברטילובה הצעירה לפסגת הטניס העולמי בעזרת תכנית אימונים רצחנית ודיאטה קפדנית. כריס אוורט לויד, אותה הדיחה מרטינה, נאלצה להתאים את עצמה למציאות החדשה ורק לאחר חודשים של עבודה בחדר הכושר הצליחה להישאר צמודה לנברטילובה וליצור את אחת מהיריבויות הקלאסיות של הענף.

נראה כי מרטינה הינגיס, שמדורגת ראשונה בעולם, עומדת בפני מצב דומה. היא עדיין יותר טובה מהאחיות בכל מה שנוגע למגוון חבטות, חכמת משחק וחוסן מנטלי. אבל כל אלה מתגמדים מול היתרון הפיזי (והגנטי, אם נודה באמת) של וונוס וסרנה. הן פשוט גבוהות יותר ואתלטיות יותר בדרגה כזאת שהינגיס אינה יכולה להביא לידי ביטוי את התכונות הטובות שלה. אין ספק שהטניס של הינגיס יותר אינטיליגנטי ואסתטי, אבל בטניס המקצועני, כמו בכל ספורט מקצועני, שם המשחק הוא יעילות ועם התוצאות של וונוס וסרנה וויליאמס "קצת" קשה להתווכח. הינגיס חייבת לטפח את התחום שהוזנח אצלה, אחרת היא תיאלץ לראות את האחיות חוגגות לה מול העיניים עוד הרבה פעמים.