NCAP - בטיחות בערבון מוגבל
יצרני הרכב חוגגים את שלל כוכבי הבטיחות בהם זכו במבחני הריסוק האחרונים. אנחנו מבינים למה, ובכל זאת מרגישים חובה לקלקל מעט את השמחה
תרומה גדולה
אין כלל ספק כי ה-EuroNCAP השיג מטרה אחת חשובה מאד מאז החל לפעול. בעזרת השקעה כספית גדולה, קשרים נוחים במקומות הנכונים, חנופה פה ופרגון שם, הצליח הארגון להעלות משמעותית את רמת המודעות לבטיחות מכוניות נוסעים באירופה. למעשה, הארגון הזה הפך את תחום הבטיחות לאחד הפרמטרים החשובים, אם לא החשוב מכולם, של תהליך רכישת רכב משפחתי ביבשת.
ועל התרומה המבורכת הזו אין, ואי אפשר, להתווכח. אם בעבר נהוג היה לומר כי "בטיחות אינה מוכרת מכוניות", הוכיח הארגון כי אפשר גם ההפך. הציונים שקיבלו מכוניות במבחני הריסוק שנערכו על-ידי ה-NCAP זכו לפרסום, ואפשרו השוואה מאלפת בין מכונית למכונית. השוואה שגרמה לתחרות מיידית בין היצרנים. אלה, בניסיון להציג ציון טוב יותר מהמתחרה הקרוב, הוסיפו אבזור, ציוד בטיחותי במילים אחרות. עד כדי כך, שכיום מתוכננות המכוניות, או הן לפחות מאובזרות, בהתאם ל"סדר יום" שהציב הארגון.
ברצונו לקדם את נושא כריות האוויר, כולם יוסיפו עוד ועוד מאלה. אנשי הגוף מחליטים כי התראה על אי שימוש בחגורת בטיחות הוא נושא חשוב, ולכן מגבים אותו בציון מתגמל מאד, ינסו יצרני הרכב לשלבו כמה שיותר במכוניות אותן הם מייצרים.
הכי חשוב, הניצחון או ההישג המכובד במבחני הריסוק, מציע ללוקחים בו חלק "פרס" גדול ממנו לא ניתן להתעלם. יחסי ציבור מצוינים חובקי עולם (או לפחות אירופה), כאלה המעניקים למכונית הבטוחה תדמית חיובית שקשה להעריך אותה בכסף. ומה זה אומר, כולכם יודעים. יצרני הרכב, כמו כל עסק כלכלי, ינסו להשקיע כמה שפחות (כסף) כדי להשיג כמה שיותר (רווח). זה אומר שיהיו אינטרסים ברורים, לחצים, השפעות, פוליטיקה, ציניות, תועלתנות. ולנו, הצרכנים, זה כבר ממש לא טוב.
מוחלט או לא
ודווקא תוצאות המבחנים האחרונים מעלות את השאלה החשובה מכולן - עד כמה משקפים המבחנים את בטיחות כלי הרכב האלה נאמנה. ככה זה כאשר גם מומחי הבטיחות של היצרנים המובילים בניקוד, מודים בשיחות שלא לציטוט וייחוס כי מדובר בתחום רחב ומורכב בהרבה ממה שמסוגל ארגון ה-EuroNCAP לביים תוך שימוש בסימולציית מעבדה של תאונה.
תזכורת לחגירת חגורות בטיחות. מתוגמלת על-ידי NCAP בנדיבות
ולא במקרה. כיום מסוגל הארגון לבדוק בעיקר שלוש סוגי תאונות, עם זוויות, עצמים, כיוון ומהירות קבועים. אלא שכל שוליית בטיחות יגיד לכם כי השינוי הקל ביותר בזווית המפגש, בסוג, צורת ומצב העצם בו פוגעים, שלא לדבר על כיוון ובעיקר מהירות, מכתיבים בהכרח תוצאות שונות. לעיתים שונות לגמרי. ה-NCAP, למרות התמיכה של האיחוד האירופי, מספר מדינות והמון עמותות, אינו עשיר במיוחד, ודאי לא מסוגל לבדוק שפע פרטים כזה.
מה לא בודקים?
בואו ונבדוק לצורך העניין מה הארגון אינו בודק, וכדי לעשות את זה פשוט, נבדוק תאונות פשוטות, שכיחות, כאלה שקורות כל הזמן, ועלולות לקרות לכל אחד. למשל, מה עם פגיעה מאחור שאינה מקבלת שום ביטוי? מה קורה עם התהפכות, שאינה מוזכרת בשום אופן? חוץ מזה, מה קורה כאשר כלי הרכב פוגשים במסה גדולה בהרבה מזו אותה קבע הארגון? הרי לא נרצה לרכוש רכב שהוכן היטב לספוג מכה חזיתית, אך אם יפגעו בו מאחור, יתקפל כקרטון חסר שדרה. ומתי יוכל הארגון לבחון מפגש חזיתי לא רצוי בין שני כלי רכב?
התהפכות. תאונה שכיחה שלא נבדקת על-ידי הארגון
ומעבר לזה, מה בדבר הצד האקטיבי של הבטיחות? זה טוב ויפה שרכב מקבל נקודות לרוב על זמזמי התראה עקב חוסר שימוש בחגורות בטיחות. כך הנוסעים אכן יחגרו אותן, ואם תתרחש תאונה, מין הסתם יפגעו פחות מאלה שלא יוזכרו, ולא יחגרו. אבל מה בדבר מכונית אחרת, זו שכלל לא תגיע למצב של תאונה ולא תידרש לבחינת חוזקה של חגורת בטיחות, כי מערכת הבלמים נעזרת ה-ABS שלה טובה בהרבה, ומסוגלת לעצור את מאסת הרכב במרחק קצר יותר?
מה לגבי בדיקת מערכות אלקטרוניות כמו בקרות יציבות למיניהן, אם בצורת מאפייני התנהגות ואם באמצעות אחיזת כביש. מה עם מערכת הגה מדויקת וחסרת שטחים מתים, ומערכת מתלים משוכללת, המאפשרת לנהג להגיב במהירות ובביטחון ולמנוע מפגש מכאיב עם עצם קשה אחר? קדחת.
יצרני הרכב הרי יודעים מה בודקים, ומה לא בודקים. ולכן הם מתכננים ומייצרים ומאבזרים את הרכב כך שיעבור כמה שיותר בהצלחה את מבחן הריסוק של ה-NCAP. לעיתים, לא הרבה מעבר. בינינו, כפי שהדבר מתנהל היום, ועם הכיסוי הנרחב שנותנת התקשורת למבחני הריסוק, הם היו טיפשים גמורים אילו לא היו עושים כך. אתם יודעים, אילו הייתם צריכים להתכונן למבחן על נושא רחב ומקיף, אך הייתם יודעים איזה שאלות יוצגו לכם, ברור שאת עיקר המאמץ הייתם משקיעים בשינון התשובות הנדרשות, ולא בחומר כולו.
ואפילו יותר מורכב
כל הכתוב אינו בא כדי למתוח ביקורת על הארגון. שוב, אנחנו חושבים שהוא עושה עבודה מצוינת בהעלאת המודעות לבטיחות. אלא שכדאי מאד לזכור תמיד, בעיקר כאשר מסתנוורים מאור הכוכבים המנצנצים, כי בפירוש לא מדובר בתוצאות מוחלטות. בוודאי שלא באותה מידה שיצרני הרכב היו מעוניינים שנחשוב. הנושא, כמו שאמרנו בפתיחת הדברים, מסובך, מורכב, וכלל לא חד-מימדי. קביעת זהות "מכונית בטוחה" או "רכב מסוכן" אינה עניין של מה בכך, ודרושים הרבה יותר מבחנים ובדיקות כדי להגיע למסקנה חותכת. מצד שני, בינתיים, זה מה שיש. לפחות זה.
