תוכנית ההתכווצות: מ-23 שרים ל-13

מותק, הממשלה התכווצה: ההצבעה על תקציב המדינה, ששלחה את שרי שינוי הביתה, מסמנת שפל חסר תקדים במספר שרי הממשלה ה-30, שיצאה לדרך בסוף פברואר 2003, עם 23 שרים ושישה סגני שרים.

בעקבות הצבעתם נגד חוק התקציב, פוטרו חמשת שרי שינוי: יוסף (טומי) לפיד, שכיהן כשר המשפטים; אברהם פורז, שכיהן כשר הפנים; אליעזר (מודי) זנדברג, שכיהן כשר התשתיות; השר לאיכות הסביבה, אילן שלגי. וויקטור בריילובסקי, שמונה רק שלשום לשר המדע, וכבר נאלץ לפנות את כסאו.

28.2.03: הממשלה הוצגה, שרון אופטימי

ביום חמישי בסוף חודש פברואר 2003 הציג ראש הממשלה, אריאל שרון, את ממשלתו בפני הכנסת, זו שבה היו חברים בכפיפה אחת הליכוד, שינוי, המפד"ל והאיחוד הלאומי. 68 ח"כים הביעו אז את אמונם בממשלה.  

שרון פירט את הקשיים בדרך להקמתה: "חברי הכנסת, הממשלה שאני מציג היום בפניכם שונה בהרכבה מממשלתי הקודמת. בדרך להקמתה הייתי חייב לקבל שורה של החלטות קשות ולהכריע בשורה של התלבטויות אידיאולוגיות. רצוני היום הוא להוביל את העם הזה שידע כל כך הרבה סבל וקשיים ומגיע לו כל כך הרבה בדרך חדשה, דרך של שקט, דרך של שגשוג, דרך של שלום". 

4.6.04: שרון פיטר את שרי האיחוד הלאומי

תוכנית ההתנתקות, שנחתה על הממשלה כרעם ביום בהיר, הביאה לפיטוריהם של שרי האיחוד הלאומי, בני אלון ואביגדור ליברמן, זאת במטרה להשיג רוב בהצבעה על התוכנית בממשלה, יומיים אחר כך.

בממשלת שרון, כמו בממשלת שרון, שום דבר לא הולך חלק וגם פיטוריהם של שני שרי האיחוד הלאומי הפכו לסאגה שנמשכה כל השבוע. שליח המצוייד במכתב הפיטורין איתר את ליברמן בחדר כושר בבית המלון המלך דוד ברושלים, ומסר לו את המכתב. השר ליברמן מצדו ביקש לדחות את הפגישה עם ראש הממשלה, אך בלשכת שרון סירבו. 

גורמים בסביבת שרון אמרו בתגובה לנסיונותיהם של שרי האיחוד הלאומי, אלון וליברמן, להתחמק מהודעת הפיטורין: "אם רוצים לשחק תופסת - אין בעיה". בכל אותו סוף שבוע חיפשו אנשי שרון אחרי השר בני אלון, כדי למסור לו את מכתב הפיטורין, עד שנמצאה האבידה במלון בירושלים.

8.4.04: קרע במפד"ל, איתם ולוי מתפטרים 

כעבור ארבעה ימים מפיטוריהם של ליברמן ואלון, גם השר אפי איתם וסגן השר יצחק לוי מהמפד"ל החליטו להתפטר מהממשלה בתום ישיבה סוערת בסיעת המפד"ל.

לוי אמר בתום הישיבה: "זו התפטרות של שני אנשים שלא מרגישים יכולת להישאר בממשלה שקיבלה החלטה על פינוי יישובים. זו החלטה אישית ואנחנו לא רוצים לפרוש מהתנועה".

ואילו ח"כ שאול יהלום תקף את יו"ר מפלגתו, איתם: "הוא תוקע סכין בגב המפד"ל. צעדיו מפלגים ויוצרים עובדות בשטח של שניים מול ארבעה". 

הממשלה המקורית: מי היה, מי נשאר 

11.7.04: פריצקי פוטר

שרון נענה לבקשת השר יוסף (טומי) לפיד, ופיטר את השר יוסף פריצקי, בעקבות פרשת הקלטת, שבה נשמע פריצקי זומם "לתפור תיק" לחברו למפלגה, השר אברהם פורז.

לאחר הפגישה, בישר שרון בציניות האופיינית לו: "הודיתי לפריצקי על עבודתו ועל רעיונותיו, ולאחר מכן הודעתי לו כי על יסוד החלטת סיעת שינוי, אני מעביר אותו מתפקידו כשר בממשלה".

פריצקי השיב: "אינני עבריין ואינני מושחת. מדובר בסכסוך פוליטי שהיה לפני למעלה משנתיים. יחד עם זאת, אני מבין את מצבך ואני מודה לך על עבודתנו המשותפת".

30.8.04: הנגבי משעה את עצמו

השר לביטחון פנים דאז, צחי הנגבי, ביקש מראש הממשלה להשתחרר מתפקידו כשר לביטחון פנים עד לסיום חקירת המנויים במשרד לאיכות הסביבה. שרון כמובן נענה לבקשה, שיבח את תיפקודו כשר לביטחון פנים, ואיחל לו "שההליכים יסתיימו במהרה ובהצלחה מבחינתו".

החלטתו של הנגבי לפרוש מהמשרד לביטחון פנים התקבלה בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לפתוח בחקירה פלילית נגד הנגבי. את מקומו של הנגבי תפס השר גדעון עזרא, אולם בג"ץ קבע שהנגבי יוכל לשוב לתפקידו, אם ייצא נקי, ולפי שעה משמש הנגבי כשר בלי תיק.

20.9.04: נאות נלחמת בסרטן

השרה לאיכות הסביבה, יהודית נאות, הודיעה על כוונתה לפרוש מתפקידה בממשלה. במקומה התמנה לתפקיד אילן שלגי.

עם פרישתה, הודיעה השרה נאות: "מאחר שברצוני לפנות זמן ולרכז כוחות לטיפול בבריאותי, ומתוך חשש שהדבר עלול לפגוע בהמשך תפקודו התקין והיעיל של המשרד, שפעילותו כה חשובה בעיני, אני מוצאת לנכון לפנות את מקומי לטובת שר אחר. אני תקווה כי השר הבא ימשיך את העשייה שנקטעה, ויוסיף להוביל את נושא איכות הסביבה קדימה". 

26.10.04: לנדאו ורצון הולכים הביתה

ההצבעה הדרמטית בכנסת על תוכנית ההתנתקות, הובילה לפיטוריהם של השר עוזי לנדאו וסגן השר מיכאל רצון, ממנהיגי המורדים בליכוד. "זה היה יותר קצר מברית מילה", אמר השר לנדאו עם צאתו מלשכת שרון. עד הרגע האחרון ניסו שרי הליכוד לשכנע את ראש הממשלה שלא לפטר שרים שיתנגדו לתוכנית. "אין מדובר בהצבעה רגילה, צריך חופש הצבעה", אמר שר החוץ סילבן שלום בנאומו בכנסת.

9.11.04: המפד"ל בחוץ - אורלב התפטר

זה נראה מבטיח בהתחלה. עם אישור תוכנית ההתנתקות בכנסת, הציב השר זבולון אורלב אולטימטום לראש הממשלה. אורלב - בגיבוי רבני הציונות הדתית ויש"ע - הבטיח להישאר בממשלה עד סוף הקדנציה, בתמורה לקיום משאל עם. הוא הקציב לראש הממשלה אולטימטום בן 14 יום להכריז על המשאל - ולא, תפרוש סיעתו ותוביל לבחירות.

גם השרים נתניהו, לבנת, נוה וכץ, בחיזוקו של ח"כ יובל שטייניץ הצטרפו לאולטימטום, וכל אחד בתורו ירד מהעץ. נתניהו איים: "אנחנו נותנים צ'אנס של שבועיים שהלוואי שראש הממשלה ייענה לו. אם לא, לא נוכל להמשיך בממשלה". אחר כך נסע לארה"ב, ושב מפוייס מאוד.

אבל השר אורלב לא ירד מהעץ, והתפטר. במכתב ההתפטרות, כתב לשרון: "תוכנית ההתנתקות - עקירת כל ישובי גוש קטיף וצפון השומרון, נפלה עלינו כרעם ביום בהיר. כבר בראשית הדיונים הבהרנו כי אנו שוללים את התוכנית מכל וכל באשר היא מפנה עורף לערכי תורה והתיישבות, ומהווה סכנה מדינית וביטחונית. כמו כן התוכנית עומדת בסתירה מוחלטת להסכמים הקואליציונים ולקווי היסוד שהיו בסיסה של ממשלה זו".

1.12.04: שיא השפל: שרי שינוי מפוטרים

הקש האחרון על גב הגמל העייף של ממשלת שרון. שרי שינוי, התנגדו להעברת מאות מיליוני שקלים לחרדים, והצביעו נגד הצעת התקציב: "אריק קונה את החרדים המתנגדים להתנתקות בשם ההתנתקות, אסון כזה עוד לא קרה בפוליטיקה הישראלית", אמר לפיד בהתרגשות מעל בימת הכנסת.

חמשת שרי שינוי זומנו דקות אחר כך ללשכת שרון בכנסת ופוטרו. הקואליציה, שהחלה עם 68 ח"כים התכווצה לכדי 40 בלבד - וגם זה כולל את "המורדים". התפטרות שרי שינוי גררה פרץ שמחה לאיד בכנסת. לחלל המשכן נזרקו בדיחות טריות, בהן: "מתי הליכוד פורש מהקואליציה?". הקואליציה צומצמה ל-40 ח"כים בלבד, כולל "המורדים" בליכוד - עד כניסת העבודה והחרדים, ואם לא - הבחירות כבר בפתח.  

וכמובן נשארה השאלה הגדולה: מה יעלה בגורלן של מכוניות הוולוו S-80, וכמה זמן יישארו מיותמות, עד אשר חברי העבודה או חברי המפלגות החרדיות יזכו בהן?