יריות שמחה בכפר מע'ר: הצדק יצא לאור

יריות שמחה, חיבוקים, שירה וריקודים: בכפר מע'ר בגליל התחתון, מקום מגוריה של משפחת עזאם, פרצה בצהריים (יום א') שמחה גדולה עם שחרורו של עזאם עזאם (43), לאחר שמונה שנים בכלא המצרי. אנשי לשכת ראש הממשלה עדכנו את המשפחה ביום שישי וביקשו מהם לשמור על חשאיות.

אשתו, אמל (תקווה בערבית), שהיתה שותפה במשך השנים בקרב העיקש לשחרור בעלה, אמרה ל-ynet: "עד שהוא לא יבוא הביתה אני לא אאמין שזה נכון. ידענו ימים קשים, אבל תמיד האמנו. כל פעם אמרתי לילדים 'אבא חי, אבא יבוא אלינו. תהיו סבלנים'. כשהייתי פוגשת אותו בבית כלא במצרים השתדלתי לחזק אותו. אמרתי לו 'תחזיק מעמד. אתה יושב בכלא במצרים, ואנחנו בכלא בבית'".

האח סמי קיבל ביום חמישי הודעה טלפונית ראשונה מלשכתו של שר החוץ, סילבן שלום. סמי, שהיה באותה השעה במטע הזיתים, עזב הכל ונסע לתל-אביב, אך עד שלא הגיעה ההודעה מלשכת ראש הממשלה, לא האמינו במשפחת עזאם שזה אכן יקרה.

ביום שישי טילפנו לבית משפחת עזאם יועציו המדיניים של ראש הממשלה, והודיעו להם כי "יש אור בקצה המנהרה", אך ביקשו לא לעדכן בפרטים את כל בני המשפחה, כדי לפעול בחשאיות גמורה. "זו היתה הפעם הראשונה שקיבלנו הודעה מוחשית, ולכן זה נתן לנו תחושה שהפעם זה אכן קורה", סיפר פנדי, אחיו של עזאם.

"כל הזמן היו עסקאות ושום דבר לא קרה. הפעם בדברים שנאמרו לנו היתה נימה שונה, והבנו שיש סיכוי גדול". רק שלושה מתוך ששת האחים - סמי, פנדי וואפא - עודכנו בפרטים. השלושה שמרו על חשאיות מוחלטת, ורק לפני שנסעו לתל-אביב בבוקר השחרור, סיפרו לאשתו של עזאם, אמל, כי ייתכן שעזאם ישוב.

אמרו לבן: אתה נוסע לבקר את אבא

לבנו זיאד, בן ה-16, אותו לקחו עמם, אמרו כי הוא נוסע לבקר את אבא. "זיאד היה בטוח שהוא נוסע אתם למצרים. הוא לא תיאר לעצמו שהוא ייראה את אביו חופשי ומשוחרר עומד על אדמת ישראל", אמר פנדי, "מאוד התרגשנו, והיינו מאוד לחוצים. אבל עובדה שרק בזכות המידור והשמירה על החשאיות, עזאם מגיע הביתה".

בכל שמונה השנים מאז שנעצר ונכלא במצרים, שמעו בני משפחתו של עזאם הבטחות רבות הנוגעות לשיחרורו. האחרונה שבהן דווחה סמוך למועד פטירתו של ערפאת. "ידענו שאם ערפאת ימות זה יטרפד הכל. אם היה לי את מספר הטלפון של סוהא, הייתי מתקשר אליה ומבקש ממנה שתנתק את המכשירים בעוד כמה ימים", סיפר פנדי, שהתקשה לשמור על איפוק.

"זו השמחה של משפחת עזאם, של העדה הדרוזית ושל כל מדינת ישראל. אנו מודים לכל מי שסייע ועזר להביא את עזאם הביתה. זו שמחה היסטורית. אחרי שמונה שנים, מגיע לנו לחגוג. הצדק יצא לאור".  

ארבעת ילדיו של עזאם המתינו כל השנים בדריכות. הקטן שביניהם, מתעב, היה בן שנה וחצי כשאביו נכלא במצרים. לעזאם עוד שלושה ילדים: הגדולה, אינס, בת 18, זיאד בן 16 ושיפא בת 13. חמשת אחיו ואחותו דאגו לשמור על קשר עמו. בני המשפחה נסעו לקהיר מדי פעם וביקרו אותו בבית הכלא. "בכל פעם העברנו אליו מסר, שיהיה חזק, שישמור על מצב הרוח, ויידע שאלוהים גדול, ויבוא יום והוא ישתחרר הביתה", אמר אחיו חמזה. 

עדנאן, גיסו ובן דודו של עזאם, אמר ל-ynet: "הסיפור הזה ליווה אותנו כל יום במשך שמונה שנים. אנחנו לא רוצים לחזור אחורה. אנחנו רק מבקשים לשמוח. אנחנו מזמינים לפה את כל מדינת ישראל, שליוותה אותנו כל השנים האלה. אין לנו מושג מה קרה לחוסני מובארק שהשפיע עליו לשנות את דעתו, אך מה שמעניין אותנו זו התוצאה הסופית".