Viewtiful Joe
קבלו משחק רטרו מושלם עם מוזיקה ארקיידית, גרפיקה תלת מימדית של סרט מצויר, הומור, ומשחקיות שלא מחדשת, אבל בכל זאת מאתגרת. חובה לבעלי PS2
משחק טוב הוא משחק שאמור לחדש. אם תשאלו את רוב מבקרי המשחקים - סביר להניח שהם יסכימו. רוב המפתחים שואפים להפוך את הכותר שלהם למיוחד וחדשני, והכותרים המצופים של השנה כוללים בתוכם אלמנט אחד לפחות שלא נוסה או צלח בכותרים אחרים.
אך מה בנוגע למשחקים שמשתמשים בנוסחה ישנה, פשוטה ומהנה? חלק מהשחקנים ירתעו מהמשחקיות "המיושנת", אך אחרים ימצאו אותה מושכת. לכן, אין להתפלא שכותרי רטרו זוכים לפופולריות רבה בקרב ציבור מסוים של שחקנים, הנהנים לשחק בהם ולהיזכר בימי אולמות הארקייד העליזים.
כזה הוא Viewtiful Joe, שיצא לפני מעט יותר משנה לקונסולת ה-GameCube של נינטנדו. זהו כותר רטרו קלאסי, הכולל אומנם מספר תוספות ושיפורים עדכניים, אולם נצמד לנוסחה הוותיקה: הולכים קדימה, מפוצצים את כולם במכות, בסוף כל אזור יש בוס, וזהו.
ולמרות השתייכותו לז`אנר משחקי הגלילה הצידית - משחקיות שנכחדה מן העולם ביחד עם התיישנות ה-Mega Drive וה-Snes - השחקנים קיבלו אותו בחום, התלהבו ממנו ונהנו לשחק בו. כעת החליטו ב-Capcom להסב אותו גם ל-PS2, בעלת בסיס המשתמשים הרחב ביותר.
מימד חדש ומלהיב למשחקיות
סיפורו של ג`ו מתחיל בבית הקולנוע השכונתי, בו הוא מבקר לעיתים קרובות עם חברתו סילביה. מבלי ידיעתו, ג`ו וחברתו עומדים למצוא עצמם בקרוב ב-Movie Land - עולם הסרט בו חיים קפטן בלו ואויביו. שני בני הנוער שטופי ההורמונים נשאבים בעל כורחם לעולם מטורף וצבעוני, בו חוקי הפיזיקה והזמן המוכרים הופכים גמישים.
לאחר שג`ו מגיע לעולם החדש, מעניק לו גיבורו קפטן בלו את כוחות העל שיהפכו אותו לסופר גיבור. בתור התחלה, הוא יכול להאט את הזמן, לכדי Slow Motion, ובהמשך ילמד לבצע טריקים נוספים, כמו למשל היכולת להאיץ את הזמן, או לקבל תמריץ אנרגיה לחיזוק. כל היכולות מוגבלות על ידי מד ה-VFX, שיורד בכל פעם שהוא משתמש ביכולת מיוחדת. בכל זמן שג`ו אינו משתמש בהן, מתמלא מד האנרגיה בהדרגה.
כך, משחקיות הרטרו הפשוטה של "ללכת קדימה ולהרביץ" מקבלת מימד חדש ומלהיב. אל הבעיטות והאגרופים ניתן להוסיף שילובי מכות בעזרת נקודות, אך הם לא ישפיעו משמעותית על אופן המשחק. לחיצות חוזרות ונשנות על כפתורי הקרב יניבו שילובים פשוטים כמו מספר אגרופים או בעיטות ברצף - משעמם למדי לאחר זמן מה.
מערכת קרב זורמת
להגברת העניין מגיעים אפקטי ה-VFX: שילוב אפקטי ה-VFX השונים ברצפי המכות הבסיסיות גורם למשחקיות מעניינת ומגוונת מאוד. בעזרת אפקט האטת הזמן ניתן להתחמק מכדורים, ושימוש באפקט הנגדי, לעומת זאת, יגרום לג`ו להכות במהירות עצומה ובעקבות זאת לעלות באש.
משחק ממוצע היה מסתפק בכך, אך Capcom השכילה לשזור את היכולות של ג`ו בתוך המשחקיות בצורה כזו, שהשחקן חייב להשתמש בהן בחוכמה על מנת לסיים את המשחק. ניצול מוגזם של מד ה-VFX יביא להפיכתו של ג`ו לבחור רגיל באופן זמני, אך מצד שני חיסכון בכוחות יקשה על ההתקדמות במשחק.
בנוסף, מכיוון שכל אויב במשחק הוא בעל דפוס פעולה קבוע - כל אחד מצריך "טיפול" בעזרת יכולות שונות. שימוש בהאטת הזמן יכול לעבוד על אויב אחד, בעוד שעל אויב אחר כדאי להשתמש דווקא ביכולת להאיץ את הזמן.
מערכת הקרב של VJ כה עמוקה וזורמת, עד שקרב כנגד כל סוג של אויב, גם הסתמי והפשוט ביותר, יכול להפוך לזירת פעלולים צבעונית ומרהיבה - תלוי במידת היצירתיות וההתמקצעות של השחקן.
משחק קשה ומאתגר
המשחק מדרבן את השחקן להתמקצע. VJ הוא משחק קשה. בהתחלה בצורה חביבה, לקראת האמצע בצורה מאתגרת, ובשלבי הסיום הוא כבר קשה מאוד. זה המקום להבהיר שלא מדובר במשחק לעצלנים או חסרי סבלנות, והוא לא נותן הנחות - רטרו עד הסוף.
קשים במיוחד הם קרבות הבוסים, בהם מתבטא במיוחד עיצוב הדמויות הייחודי של Capcom. הבוסים מטורפים, מגניבים, מוזרים, מגוחכים ומצחיקים שפשוט בא לבכות. ראיתם פעם קרנף ירוק עם גרזן ענקי, או כריש שמדבר במבטא בריטי וסוחב עימו שנורקל? כמובן שכל קרב בוס מתחיל בדיאלוג מגוחך וקלישאתי, במיטב אווירת הרטרו שיש למשחק להציע.
כל בוס מפגין נקודות תורפה שונות ודפוס פעולה ייחודי שצריך לפצח. באופן טבעי, ככל שמתקדמים במשחק הופכים הבוסים ליותר רצחניים. כדי לעבור אותם תצטרכו לשחק שעות, אך אין ספק שסיומו של בוס קשה במיוחד מביא עימו הרגשה נהדרת של סיפוק עצמי. תופתעו לגלות כמה כיף לחזות בנודניק הקטן, שדרש מכם שעות של ריכוז ופעילות, עולה באש על המסך בקול נפץ חגיגי.
מלבד קרבות הבוסים המוצלחים, נהנה VJ מעיצוב שלבים מוצלח וחכם. תמיד תמצאו בו רעיון חדש ומקורי, וברגע שתרגישו שהעניין מוצה - ייזרק לעברכם עוד רעיון. רוב החידות במשחק סובבות סביב כוחות ה-VFX של ג`ו, והן אף פעם לא בנאליות, מהסוג של "תלחץ על המתג או תמשוך בידית".
הבונוס שהושתל בגירסת ה-PS2 של VJ הוא גולת הכותרת העיקרית שלו. אם עדיין לא שמעתם, הבונוס מגיע בצורת דמות "סודית" וחדשה - לא אחר מאשר דאנטה, גיבור סדרת Devil May Cry, גם היא של Capcom. דאנטה מציע משחקיות שונה, המתבטאת בשילוב שיסופי החרב וירי מזוג האקדחים המוכרים. אין ספק שזו תוספת שווה לבעלי ה-PS2.
קניית חובה לבעלי PS2
קצת מפתיע שהצד החזק במשחק הוא המראה. VJ עושה שימוש בטכנולוגיה צעירה יחסית הנקראת Cell Shading, המקנה למשחק מראה של סרט מצויר. כל האובייקטים והסביבות נראים תלת מימדיים לחלוטין, למרות שההתקדמות במשחק נעשית על גבי ציר דו מימדי טהור.
למרות האפקטים המרשימים, מבחינה טכנית המנוע הגרפי אינו הישג גדול.
הסאונד הוא עוד אחד מהיישומים הבולטים באיכותם במשחק. נעימות הרקע קצביות אך פשוטות, מזכירות מאוד את הנעימות שבקעו מאולמות הארקייד של פעם. גם האפקטים הקוליים כאילו מגוחכים ומוגזמים בכוונה, בדיוק כמו במשחקי הקונג פו הקלאסיים. גם פס הקול זועק רטרו.
לסיכום, VJ הינו אחד ממשחקי הפעולה המיוחדים והמוצלחים שנתקלנו בהם לאחרונה. הוא בעל מראה מהמם, פסקול הורס, ומדיף ניחוח עז ומתוק של רטרו. שילוב טכנולוגיה עדכנית ורעיונות מדליקים עם משחקיות קלאסית של כותרי Beat em` up, הופכת אותו לקניית חובה הן עבור חובבי רטרו והן עבור שחקני פעולה. רמת קושי מעל הממוצע ואורך חיים קצר הם החסרונות היחידים שלו, מעבר לכך, מדובר בממתק ורוד וטעים במיוחד. אם אתם בעלי PS2 ואוהבים את הז`אנר, אל תוותרו עליו בשום אופן, זוהי קניית חובה.
