מכבי חיפה - בית"ר ירושלים: מערכה שלישית

תמונה ראשונה. קיץ. קריית אליעזר. 1984: את הדשא החום מקיפים אלפים. הם מזמן רמסו את הגדר, שועטים לעבר המגרש. רק תנו להם לראות מקרוב. להשתכנע שזה באמת קורה להם. מטרים מההמונים, אלילי האייטיז בירוק. שופעי שיער. חזקים. שריקה, ומכבי חיפה אלופה בפעם הראשונה. שריקה, והאלילים נזרקים לכיוון השמיים: אבי רן היפה, ציון מרילי החזק, משה סלקטר המהיר, זאהי ארמלי החד, רוני רוזנטל השועט כשמעל כולם ברוך ממן - הראיס. אימפריה נולדה.
120 קילומטר משם, בירושלים, מנסים חנן אזולאי, סמי מלכה, אורי מלמיליאן ונער בשם אלי אוחנה לעכל מה בדיוק קרה הרגע. איך, איך נזלה לה אליפות היסטורית מבין הידיים? הרי הכל היה כבר מוכן, עד שהפועל תל אביב תפרה את בית"ר עם שלישייה והדיחה אותה מהפסגה.
תמונה שנייה. קיץ. קריית חיים. 1985: את הדשא מקיפים 24 אלף ירוקים. מתרגשים, אבל גם כבר קצת רגילים. אליפות? שלמה שרף, המאמן עם הכרס והבלורית, כבר לקח אותנו לסרט הנעים הזה לפני שנה. האלילים מולבשים שוב על הכתפיים. חיפה הדורסת בדרך להיות הקבוצה של שנות השמונים. אין מי שיכול על רוזנטל-ארמלי-סלקטר.
120 קילומטר משם. ימק"א. שוב מחליקה לה הסגנות במרירות אל הגרון. אם כל קבוצה אחרת חוץ מחיפה היתה בשטח, היו כבר חוגגים מזמן בימק"א. אפילו יכולת שיא של אוחנה, מלמיליאן והמאמן הכריש, דוביד שוויצר (שאימן את בית"ר גם ב-84), לא הועילו. זה שוב חיפה.
תמונה שלישת ובינתיים אחרונה. חורף. טדי. 2000: שוב הן רצות ראש בראש. בית"ר ירושלים ומכבי חיפה. בניון מול רוסו. פראליה מול אבוקסיס. קורנפיין מול דוידוביץ'. שחר מול זאבי. וולבו נגד סובראו. ליגה שלמה מביטה מאחור הקרב הענקים. אחרי 16 שנה זה שוב מתפוצץ. ירוק מתנגש בצהוב.

האימפריות הצעירות

הרבה כדורגל לא נראה במועדוני הכדורגל של מכבי חיפה ובית"ר ירושלים עד לאייטיז. שני המועדונים נדדו בין שתי הליגות העליונות, כאשר חיפה עסוקה בעיקר בלנפק כוכבים לנבחרת הלאומית ובית"ר זוכה בגביעים ומלמדת את שאר הקבוצות הישראליות מה זה אוהדים שרופים. יריבות אמיתית בין המועדונים כמעט שלא הורגשה. עד לשנות השמונים.
בירושלים הלכה והתגבשה קבוצת נשמה אותנטית בהנהגתם של יוסי מזרחי, חנן אזולאי אורי מלמיליאן ואלי אוחנה, כשעל כולם מנצח הכריש מן הספסל. בית"ר של אמצע שנות השמונים היתה בלתי ניתנת לעצירה, ובמיוחד בימק"א, המגרש הביתי ביותר בישראל מאז ומעולם.
הצרה של בית"ר הייתה שבשנים הכי מדהימות שלה, צמחה לה בחיפה מכונה דורסנית במיוחד. השפיץ של המכונה היה המשולש רוזנטל-סלקטר-ארמלי. רוזנטל שעט בשמאל, ארמלי מימין וסלקטר התרומם וניצל מצבים באחוזים בלתי מוכרים עד אז בכדורגל הישראלי.

מהפך

בתום סיבוב הליגה הראשון של עונת 83-84 נראתה האליפות סגורה. בית"ר טחנה את הליגה. עם תום הסיבוב היא פתחה יתרון של 13 נקודות. הסיבוב השני מצא בית"ר אחרת. הפסדים תמוהים נוצלו על ידי חיפה המשתפרת לצמצום סילוני של הפער. "משחק העונה" נערך ארבעה מחזורים לסיום. זה היה רדיוס ללא קהל בנתניה. סלקטר וארמלי הובילו את חיפה לניצחון 1:2. לאחר אותו משחק קוצץ היתרון הבית"רי לשתי נקודות בלבד.
"לא היה קהל אבל היה מתח עצום", נזכר השבוע משה סלקטר. "אחרי הניצחון הזה ידענו שיש לנו סיכוי לקחת אליפות. המשחק הזה נתן לנו את הכוח". ואכן, הכוח נדד מירושלים לחיפה. שלושה שבועות אחרי אותו משחק הגיעו משה סיני והפועל תל אביב לימק"א ונעצו שלושה מסמרים אדומים בארון האליפות ההיסטורית של בית"ר. תשעה מתוך עשרה אוהדי בית"ר יעידו גם היום שמדובר ביום השחור ביותר בתולדות המועדון.
מכבי חיפה ניצלה את המתנה, ובמחזור הסיום, נגד מכבי רמת עמידר, קבע שער נגיחה אופייני של המגדלור סלקטר אליפות היסטורית.

דוגמניות

ב-85 נקבע "משחק העונה" בין בית"ר לחיפה לתחילת פברואר. בגשם טורדני ולעיני 21 אלף צופים, שהכניסו לקופת הירוקים 80 מיליון שקלים ישנים, אירחה חיפה את הירושלמים בקריית חיים. "ברוך ממן נתן בננה בסגנון מלמיליאן", נזכר מגינה המיתולוגי של בית"ר, שלמה 'מומו' שירזי. "את ה-2:0 כבר שם לנו אברהם אבוקרט. מאותו רגע הם ברחו מאיתנו". בסוף העונה שוב זכתה חיפה באליפות.
לשירזי נותר להתנחם בגמר הגביע של אותה עונה, שבו נפגשו, כמובן, הירוק והצהוב. "בדקה ה-86 עברתי שבעה שחקנים והרמתי לאוחנה. ניצחנו 0:1". כשהוא מתבקש להשוות בין משחק העונה הנוכחי לאלו שלפני 16 שנה, הדינמו לא מהסס. "אז היו משחקים ביו שתי הקבוצות קרבות של ממש. היום זה בדיחה. כל שחקן הוא דוגמנית ב-400 אלף דולר. גוטמן עולה עם חלוץ אחד. בזמנו, עם דוביד, היינו עולים חמישה".