Myst IV: Revelation

Myst היא סדרה שגיימרים אוהבים לשנוא. מדובר בקווסט איטי באווירה קודרת, בו חוקרים מספר שבילים צרים, בעולם שהדבר היחיד שזז בו הוא הסמן שלכם, וחייבים לאסוף כל פיסת מידע ולפתור כל חידה כדי שתוכל להתקדם. ועם זאת, הם מוכרים יפה.

ההסבר המקובל על שונאי Myst הוא ש"אנשים מטומטמים", תיאוריה לא רעה, אך לא לגמרי מדויקת.

החלטנו לבדוק את העניין באופן אישי, פתחנו את הקופסה של Myst IV: Revelation (המשחק החמישי בסדרה, אחרי Uru), גילינו שם שני תקליטורי DVD, ובחרנו בהתקנה מינימלית, של 3.5 גיגהבייט במקום שמונה בהתקנה המלאה. אחרי ההתקנה וההכנות, ניסינו לענות על השאלה מהו הדבר הזה?

הסיפור של Myst IV נסוב על סיירוס ואקנור, שני האחים המרושעים מ-Myst המקורי. במשחק הראשון הגענו לעולם Myst, וגילינו שם את אטרוס, השולט באמנות יצירת עולמות ("עידנים") על ידי כתיבה. אל העידנים ניתן להגיע באמצעות כרכים מיוחדים, "ספרים מקשרים". שני בניו חשקו בכוחו וכלאו אותו ב-Myst, אבל הוא הספיק לכלוא אותם בשני עידנים נטושים. 

ארבעה עולמות לחקור

Myst IV מתחיל בווידוי של אטרוס: בניו עדיין חיים בעידני הכלא שלהם, והוא ומשפחתו נמצאים איתם בקשר דרך חדרים מיוחדים שבנה בכל עידן. אשתו של אטרוס, קתרין, רוצה לשחרר אותם, אולם הוא לא בטוח שבניו אכן השתנו לטובה, ולכן הזמין אתכם, גיבורים אלמוניים, כדי לבדוק האסירים.

רק סיים אטרוס לנאום, והמכונה שמאפשרת לו להשגיח מרחוק על בניו בעולמותיהם המרוחקים נחרבת בפיצוץ. אטרוס יוצא להביא את החומרים הדרושים לתיקון המכונה מעידן אחר, ומבקש מכם להשגיח על בתו הצעירה, יישה. במהרה יתרחשו באזור עוד פיצוצים מסתוריים, יישה תעלם, ואנחנו נגיע לעידני הכלא של סיירוס ואקנור, ונגלה שהשניים נמלטו.

בהתחלה נוכל לחקור חלק מ-Tomaha הפסטורלי, בו ממוקם בית המשפחה בקניון סלעי, מעל מפל מרשים. לאחר שנפתור מספר פאזלים התחלתיים, נגיע לחדר מאובטח דרכו ניתן לעבור אל עולמות הכלא: Haven ו-Spire. שני העולמות שונים זה מזה: Haven הוא עולם ג`ונגל רבגוני, מוקף בים ומואר על ידי שמיים וולקניים. Spire הוא עולם של גבישים וסלע, חשמל שמקפץ מעל תהומות, עולם המרחף בין סופות ברקים ומעל ליבת פלזמה ירוקה של כוכב.

לאחר שנפצח לפחות אחד מהם, יפתח עולם רביעי ואחרון, Serenia, שבו אינספור ערוצי מים ממלמלים בין פטריות סלע ענקיות, ופרחי ענק פועמים כמו לבבות ואוצרים בתוכם את זכרונותיהם של המתים.

עושר חזותי יוצא דופן

הדבר הראשון במעלה שמאפיין את המשחק הוא, שמבחינה חזותית וקולית, ארבעת העולמות הם יצירת אמנות שאין כדוגמתה. תמונות לא יעבירו את היופי הנשגב כמעט של הסצנות במשחק.

קודם כל, ניתן להזיז את המבט ב-360 מעלות, וכל תזוזה חושפת שפע פרטים עצום שמרכיב כל סביבה.

שנית, עושר האנימציות מעורר לחיים את הסביבות: חרקים מזמזמים, ציפורים נוסקות, אדוות במים, וצמחים מתנודדים ברוח שמערבלת סילוני אבק על רקע אצבעות האור שמגיעות מהשמש. חלק מהאנימציות מתרחשות בהמשכים, ומשמשות למספר מטרות: גם מנפישות את הסביבה, גם מספרות סיפור פשוט, וגם מספקות רמזים לפאזלים.

את עוצמת היופי מכפילים האפקטים הקוליים והמוזיקה. הסביבה הקולית עשירה לא פחות מזו הגרפית. רוב הזמן תשמעו לא רק אפקט אחד או שניים, אלא תזמורת: שריקת הרוח, זרימת המים, קצף הגלים, זעם הרעם, ציוץ הציפורים, שאגות הטורפים, זמזום החרקים, דרדור האבנים, הלם המכונות, תסיסת החשמל במוליכים ועוד ועוד.

בנוסף, תשמעו את צעדיכם מהדהדים, ומוזיקה שבנויה על מוטיב משתנה לכל עולם, מגיבה היטב למתרחש, ומולחנת בכישרון רב על ידי ג`ק וול. מוזיקת התפריט הראשי, קטע של כחמש דקות שמשלב מיתרים, כלי הקשה ומקהלה ששרה בשפה דמיונית (Sereni, שפתם של בני Serenia), היא בין האהובות עלינו ביותר.

אבל לא הכל מושלם. החלקים הנעים לא משתלבים ברקע הסטטי בצורה מושלמת, המדבבים לא מרשימים, צילומי הווידאו של הדמויות האנושיות לא לגמרי איכותיים, ואפשרות "טשטוש קצוות שדה הראיה" מוצאיה פרטים מהפוקוס (כדאי לנטרל אותה מיד).

עולם המשחק הוא מעל ומעבר, אבל גם הסיפור לא מאכזב. זאת, למרות שלא מתרחש בו הרבה, ורובו לא מתרחש מולכם, אלא מספר על העבר ומועבר באמצעים עקיפים: יומנים, זיכרונות קשורי מקום שניתן לצפות בהם בעזרת תליון מיוחד, הרגיש לזיכרונות חזקים. אך אין שום רע בכך, ודווקא כש-Myst IV מנסה לספר סיפור בהווה, הוא מאבד הרבה מכוחו. מצד שני, היומנים וקטעי הזיכרון הרבים המשובצים ב-Haven ו-Spire, הם תיעוד מרתק של אופיים של שני האחים.

הפאזלים: מספקים אבל קשים

עד עכשיו, Myst היה "טוב מאוד ברובו". כשמגיעים לציר המשחקיות הראשי, הפאזלים, הדברים הופכים שנויים במחלוקת. ניתן למצוא לא מעט רע לצד הטוב, אבל נתחיל בחיובי. הפאזלים הם מהסוג ה"מיסטי" הקלאסי, המבוססים על איסוף ופענוח רמזים לשימוש בשלל מכניזמים עתירי מתגים וידיות שממוקמים בסביבה. מטבעם, הם מתאימים לאנשים אנליטיים, פדנטיים וסבלניים.

בנוסף, מדובר בחידות אפיות, שדורשות איסוף מידע מכל קצוות עולם המשחק, אותו מקשרים למבנה מורכב, וכך פותרים פאזל גדול או שניים שעומדים במרכז אותו עידן. זה יכול להיות קשה מאוד, אבל גם מספק מאוד: באיזשהו שלב, אחרי שיטוטים ורישומים, נוצר קליק מזכך, שלאחריו תבינו פתאום את העקרון. זו תחושת הישג גדולה, שמאפשרת להסתכל על עולם שעד עכשיו היה בנוי כמקשה אחת.

הבעיות מתחילות בצורה שבה המשחק מחלק את הרמזים. אלו מפוזרים על פני כל העולם, ולא תמיד מובן ההקשר. עם הזמן תתחילו להבחין ברמזים דקים שמכוונים אתכם למקום הנכון בו אתם צריכים ליישם את הנתונים השונים שאספתם, אבל זה נעשה בקמצנות. הרבה ניסוי וטעיה נדרשים כדי להבין מה עיקר ומה טפל.

יותר הכוונה ופחות ערפול היו הופכים את חווית המשחק לחלקה ופחות מתסכלת. אמנם אפשר למצוא רמזים ופתרונות ב"מפת הפאזלים" (לא מומלץ), אבל זו עבודה שהמשחק היה צריך לעשות מבפנים, ולא לאלץ אתכם לפנות למקור חיצוני, ובכך לפגוע בחוויה שהגרפיקה, הסאונד והסיפור יוצרים בהשקעה כה רבה.

משחק מאוד מומלץ

בעיה שניה בפאזלים, אם כי פחות נפוצה, היא שלפעמים הפתרון נראה שרירותי. גם לאחר איסוף כל הרמזים, פתרון החידה, הסתכלות על הרמזים מחדש, קריאת "מפת הפאזלים" ועיון בפתרונות מלאים שפורסמו ברשת, יש כמה פאזלים שפתרונם לא הגיוני.

אין דבר יותר מעצבן מלפתור משהו, אבל לא להיות מסוגל ליישמו, כי פתרון מקביל ושרירותי אחר נבחר.

בסופו של דבר Myst IV מומלץ, מאוד מומלץ, לאנשים שאוהבים משחקים איטיים, שיהנו להסתכל על כל הפרטים ולתת לתחושת המקום להציף אותם. שיוכלו לשחק שעתיים-שלוש כל ערב במשך חודש, ולפעמים לעזוב את המשחק ליום-יומיים כדי לתת לדברים להתבשל.

הוא יתאים גם לאנשים שיאהבו לחזור לאותו פאזל ולנסות עליו רעיונות חדשים, לחשוף רמזים שפספסו, שלא יכעסו על המשחק הלא מובן, ועיקר למי שלא חש תסכול בקלות, לא זקוק ליד מכוונת ומוכן לעבוד בתנאים קשוחים ומגודרים מראש. אם זה מתאים לכם - תהנו מעולם בלתי נשכח.