אצלו הכל בסדר
נביא בשורת הגרוב בישראל, יוסי פיין, הגיע לביקור מולדת כדי לקדם את האלבום האחרון של האקסנטריקס: "הרגשנו שזה יעשה עוול להרבה אנשים אם לא נגיע להופיע"
הוא נמצא בארץ רק כמה שבועות והטלפון שלו לא מפסיק לצלצל. בדרך כלל שואלים מתי ההופעה הבאה (התשובה: ה', בארבי תל אביב). אחרי היעדרות של שלוש וחצי שנים הגיע יוסי פיין, נגן בס ומפיק מוזיקלי מוערך, להופיע בישראל יחד עם חברי ההרכב שלו "האקסנטריק סאונד סיסטם" (Ex-Centric Sound System), לרגל צאת האלבום החדש "West Nile Funk". פיין מבטיח לבאים חוויה מעוררת. "מי שיבוא יקבל את הכי גרוב שהוא הולך לקבל בהופעה בישראל בשנים הבאות", הוא אומר וקשה שלא להאמין למי שהוכתר כבר מזמן כסנדק סצינת הגרוב הישראלית.
נראה כי אפילו פיין בעצמו מתקשה מעט לזכור את כל הפריטים שמעטרים את הביוגרפיה המוזיקלית המפוארת שלו. הוא חתום על אלבומים של אמנים כמו האדמו"ר, פורטרט, יובל בנאי, ושבק ס'. הוא ניגן בעוד כמה עשרות. בסוף שנות השמונים הוזמן להצטרף ללהקת ההופעות של לו ריד, ובאמצע שנות התשעים השתתף בהקלטת האלבום "Outside" של דייויד בואי. אפשר גם להזכיר עבודה עם מישל נ’דגאוצ’לו, והשתתפות לצד מדונה באלבום "A Gift Of Love" של דיפאק צ'ופרה. העבודה האחרונה שלו כאן היתה על "חומר מקומי", האלבום השלישי של "הדג נחש" - אחת ההפקות שפיין גאה בהן במיוחד.
את ה"אקסנטריק סאונד סיסטם" (בלהקה חברים מלבדו גם ננה דאזי - שירה, חלילים וכלי הקשה, מיס דליה - שירה וכלי הקשה, ומיכאל אבגיל - תופים), גיבש בדצמבר 1996. פיין, בן לאימא ממוצא קאריבי, הזדמן להופעה של להקה אפריקאית מגאנה, ונדלק. "הייתי לגמרי בעניין", הוא אומר, "הייתה לי הארה כמה חודשים לפני כן שזה מה שאני צריך לעשות, וכל השאר בא בעקבות זאת".
הוא הציע לראש הלהקה לנגן אתו בהופעה במועדון "הלמון" בתל אביב, והכדור התחיל להתגלגל. במשך שלוש שנים, הופיעו האקסנטריקס בקביעות ב"בראבי" וב-2000 יצא האלבום הראשון שלהם "Electric Voodooland" בחברת התקליטים Loud הניו יורקית. הופעת הבכורה התקיימה בסנטרל פארק והם סומנו כאחת הלהקות המבטיחות של השנה. כשהתחיל להיות לו קשה לדאוג לענייני הלהקה מהארץ העתיק פיין גם את האולפן שלו לניו יורק.
ממריצה את הדם
המוזיקה של האקסנטריקס ממריצה את הדם, מסתערת על החושים ומסוגלת להפיח חיים בבלטות ברצפה. פיין מצהיר שאין עוד מוזיקה מהסוג הזה בעולם. "ישנם חיבורים של מוזיקה מערבית ומוזיקה אפריקאית, אבל בגלל חוסר האהדה שלי לחיבורים האלה, התוצאה שלנו היא ספציפית יותר", הוא אומר, ומנסה להסביר איך מופק הצליל הייחודי, או איך לדבריו "אפריקה הופכת אלקטרונית": "שכבה אחת של מוזיקה היא הקטע האפריקאי, שזה שיר שמתחיל מההתחלה ונגמר בסוף. השכבה השנייה היא הקטע שמנוגן על ידי הבס והתופים, שבכלל לא מנסה להיות אפריקאי, אלא מערבי ועדכני. הכלים המערביים מקבלים טריטמנט פשוט, והאפריקאים טריטמנט אלקטרוני. אני מחבר הכול ביחד, וזה מה שיוצא".
האלבום החדש West Nile Funk שיצא ביולי השנה בארה"ב וכעת בארץ, בושל בשבועיים בלבד. "כשחזרנו מהטור ב-2001", מספר פיין, "הקלטנו את החומר בארבעה ימים, ולפני שנה וחצי פשוט עשיתי לזה מיקסים. כיוון שנורא רציתי לשמור על הטריות של מה שירד אל הטייפ במשך השנתיים האלה לא נגעתי ולא פתחתי את המוזיקה".
את הגרעין הקשה של מעריצי האקסנטריקס, שפיין מגדיר כחובבי בריאות וסמים טובים, אפשר למצוא בעיקר בקליפורניה. "זה מזכיר את הקהל של השנטיפי", הוא אומר, "אנשים שאוהבים מוזיקה לייב, שהיא יותר אינסטרומנטלית ואמיתית. להיכנס לקליקה הזו זה לא דבר קל, אבל ברגע שאתה נמצא בה אתה יכול להופיע הרבה".
בעודם נעים מפסטיבל לפסטיבל בארה"ב, אילצו האקסנטריקס את המעריצים הנאמנים בארץ, אלה שליוו את הלהקה עוד בהתהוותה, להמתין להם פה בסבלנות כשהתפתחויות בחיים האישיים של חברי הלהקה מנעו מהם להגיע לכאן. "אחרי הטור בארה"ב הייתה כזאת הרגשה נפלאה מבחינתנו, שהרגשנו שזה יעשה עוול להרבה אנשים אם לא נגיע. כשהייתי מגיע לארץ במשך השנים האלה, והייתי מדג'ה, הקהל היה מגיע בטירוף, כי הוא היה חושב שאולי יש סיכוי לאקסנטריקס או סיכוי שאני אתקלט חומר מהדיסק החדש. קיבלנו החלטה שאנחנו חייבים לבוא ויהי מה, למרות שמבחינה כלכלית זו התאבדות".
מבלי להסתבך בהצהרות שווא, פיין אומר כי החזרה לארץ היא משהו משמעותי מבחינתו. אם שואלים, הוא מגדיר עצמו כ"סופר דופר ציוני" ומבהיר: "לפני 'חומר מקומי' התחלתי לקבל כל מיני הערות כמו 'אתה לא היית בארץ ואתה לא יודע מה קורה פה', וזה כל כך שטויות. אני אוהב את הארץ, ועושה תקליטים שהם מאוד ישראלים".
הצפיפות ההולכת וגדלה בסצנת ההיפ הופ הישראלי גם היא "סופר מבורכת" בעיניו. "כל מי שיוצר ומנסה לעשות משהו זה קודם כל דבר נהדר, לא משנה באיזה סטייל של מוזיקה. את ההיפ הופ אני אוהב את זה כי יש לזה לאן להתפתח. אני מתחיל לראות שיש איזה שהוא טרנד, של מה שנקרא היפ הופ ישראלי אבל זה ממש עדיין בחיתולים. הדור שקיים עכשיו זה עוד לא הדור הזה. לדעתי הדאנסהול, המוזיקה המזרחית והטראנס יחלחלו לתוך זה, אבל זה ייקח עוד חמש-עשר שנים".
ההופעה במועדון הבארבי היא בבחינת סגירת מעגל עבורו. "להופעה הזו הוספנו את הסאונד סיסטם של 'רוט בוי', שזה הסאונד סיסטם הכי טוב שאני מכיר כרגע. הוא גם זה שפתח וסגר לנו את ההופעות בבארבי ב 98', כשאף אחד לא ידע מה זה סאונד סיסטם, ולא הבינו מה זה כל הרעשים המוזרים האלה. אנחנו לחלוטין סאונד סיסטם, ומההופעה הראשונה ב'למון' זו הייתה המטרה. רק אחר כך הגענו להופעות בהן אנשים היו יושבים ונאלצנו לכתוב חומר לקהל שיושב. עכשיו אנחנו חוזרים לקהל שעומד. חוזרים לאורגינל".
