עוד כביש אגרה? גם מיותר, גם יקר
בין 50 ל-100 מיליון שקל עומד משרד התחבורה להשקיע בנתיב אגרה, בין מחלף שפירים לנתיבי איילון. יש לנו מספר הצעות טובות יותר להשקעת הכסף הזה
כבישי הארץ מתפוררים. פרויקטים שהוחל בסלילתם בעבר אופטימי יותר, תקועים. מחלפים שתוכננו לבנייה לפני שנים רבות, ועברו כבר את הסחבת המוכרת והבירוקרטיה הנדרשת, קיימים בינתיים רק על שולחנות השרטוט. ובכל זאת, ראו זה פלא - למשרד התחבורה דחוף פתאום, דווקא עכשיו, להשקיע עד 100 מיליון שקל בפרויקט "כביש אגרה" בכניסה לנתיבי איילון בתל-אביב. מייד תבינו למה מדובר בפרויקט הזוי, במקרה הטוב. ראשית, הסבר קצר.
כדי להפחית את מספר כלי הרכב הנכנסים מדי יום לתל-אביב, ולהתגבר על הפקקים בכניסה למטרופולין מכיוון ירושלים (מכביש מספר 1) עד הכניסה לנתיבי איילון, מציע משרד התחבורה לסלול נתיב נוסף בקטע בין נמל התעופה בן-גוריון עד מחלף קיבוץ גלויות, הכניסה המזרחית של נתיבי איילון. המסלול הזה יהיה כביש אגרה לכלי רכב פרטיים, בעוד אוטובוסים ומוניות יהיו פטורים מתשלום.
התכנית היא לבנות בתחילת הנתיב מגרש חנייה בעל קיבולת של כ-2,000 כלי רכב, שנוסעיהם יעזרו בשירות מיניבוסים מיוחד ("שאטל"), שיחבר בין מגרש החנייה למרכז תל-אביב. כך, מי שירצה להגיע מהר יותר לתל-אביב, ישלם תמורת הנסיעה בנתיב הנוסף. מי שירצה לחסוך כסף ואולי גם דמי חנייה בעיר - יעשה שימוש במיניבוסים המיוחדים.
עלותו של הפרויקט נאמדת בחצי מיליארד שקל. ובגלל שלמשרד התחבורה אין כסף וגם לא הרבה חשק להסתבך, העדיפו שם להעביר את הביצוע ליזם פרטי, שיקים ויתפעל את הכביש למשך 30-25 שנה, ויקבל בתמורה את דמי האגרה שישלמו הנהגים. לכאורה, הכל נחמד. מה אכפת לנו שמישהו יממן את סלילת הכביש. כמובן שלא אכפת. למעט עניין אחד קטן - גם אנחנו משלמים, דרך תקציב המדינה. כי מדינת ישראל החליטה לשלם לזוכה במכרז בין 50 ל-100 מיליון שקל. למה? "מענק הקמה" קוראים לזה.
ולכן יש לנו בעיה עם כל הרעיון. בינינו, למה שאדם נורמאלי יחנה בחניון, ימתין למיניבוס, יגיע עמו לתל אביב, ושם יקח אוטובוס, או מונית למחוז חפצו. וכמובן, בדרך חזרה אותו דבר. במשרד התחבורה אולי שכחו, אבל אנחנו זוכרים עדיין את "חניוני חנה וסע" של שנות ה-70, פרויקט דומה שנותר שומם לחלוטין.
אגב, אם כבר, לא ממש מובן לנו כיצד 2,000 כלי רכב שיישארו (אולי...) לחנות בחניון, יפתרו את בעיות התנועה והחנייה במטרופולין אליו נכנסים כחצי מיליון כלי רכב ביום. בחישוב סטטיסטי מדובר במכונית אחת מתוך 250 שלא תגיע לתל-אביב. רגע, זו לא בדיחה שלא ממש שווה לשלם עבורה עד 100 מיליון שקל?
יש 20, אולי אפילו 30 פרויקטים חשובים יותר כרגע, דחופים יותר ובעיקר משתלמים יותר, שצמאים לכסף הזה. יש מחלפים תקועים (בית ליד-השרון, לדוגמה), יש כבישים שסלילתם הופסקה (בין קניון איילון לגהה, למשל), ויש המון צמתים, בכל רחבי הארץ, שישמחו לקבל 100 מיליון שקל כדי להפוך למחלפים.
ומה הכי טיפשי? שבמקביל, זרוע אחרת של אותו משרד תחבורה בדיוק, משקיעה מיליארדים בפרויקט תחבורתי אחר, אבל דומה. רכבת ישראל, פרויקט שאמור לתת מענה בדיוק לבעיית הפקקים בכניסה המזרחית לתל-אביב. בעוד חצי שנה תפעיל הרכבת מחדש את הקו לירושלים, בעוד שנה תגיע הרכבת למודיעין, בעוד שנה וחצי תהיה רכבת לאשקלון ואחר-כך רכבת מהירה לירושלים. מי שירצה להגיע לתל-אביב בלי פקקים ובלי בעיות חנייה ובעיקר מהר, יעלה לרכבת. לחניון של כביש האגרה ממילא הוא לא יגיע.
אז עכשיו תגידו לי אתם. למה מזדרזת המדינה להציע 100 מיליון שקל לזוכה במכרז? הצעות, מישהו?
