גירושין זה כיף

"כל שבת שניה", ערוץ הילדים, 11:00

אבל קשה לי שלא להיות מעט מודאג: מה לגבי ילדים שהוריהם עדיין יחד? מי דואג להם? למי איכפת מהילדים הללו, שחשים בודדים ונחותי מעמד מול חבריהם הגדלים בבתים תקינים להורים גרושים? ומי ידאג לרווחתם בעתיד, כשנזקי הדוגמה הזוגית ההרמונית שאותה הם רואים בבית יתנפצו אל ספת הפסיכולוג? "ההורים שלי התעקשו להישאר יחד", יספרו. "אני זוכר את עצמי מאזין בלילה לקולות השיחה והצחוקים העליזים שלהם מהמטבח, הולך איתם לאיקאה, נוסע איתם לחו"ל, זה היה נורא. ההורים שלי נשארו יחד רק בשביל עצמם. לא חשבו עלינו לרגע".

זה, בערך, מה שאומר עופר קניספל, יוצר "כל שבת שניה", לילדים הצופים בסיטקום העלק-חינוכית הזו: שהורים גרושים הם נורמה כדאית שיש לשאוף אליה, בעוד זוגות נשואים שנשארים יחד הם מלחמה, ומלחמה זה גיהנום.

כל הזוגות הנשואים בסידרה סובלים מפצעי לחץ, פגיעות הלם ופעולות איבה. גיבור הסידרה, יואל, הוא גרוש טרי ומהוסס, אבל חברו הטוב, עמנואל, עדיין נשוי, ולמפלצת שמטרטרת אותו, נועלת בפניו את הבית ומענישה אותו כשהוא לא עונה לסלולרי תוך ארבעה צילצולים. ככה זה, ילדים, להיות נשוי. זה מה שעובר על ההורים בטרם יקבלו סוף סוף את ההחלטה להיות מאושרים ולהיפרד.

זו הוויה כל כך לב-תל-אביבית – זו שאצבעה על הדק הגירושין קלה יותר מזו של תינוק המשחק ברימון-יד שלוף ניצרה – עד ש"כל שבת שניה" עוברת כזיוף מוחלט ומקומוני מאוד. לא שאין מקום לדרמה שתייצג את בעיותיהם ומשבריהם – ויש משברים – של ילדים להורים גרושים, אלא שילדיו של עמנואל נראים כה שמחים בחלקם לנוכח אביהם הפרוד הטרי, עד שנדמה כי בפרק השני יקפצו עימו לפיק-אפ בר הסמוך ויצביעו על אמם הרצויה הבאה כמו היתה גמבה על מדפי הסופר. ובואו לא נדבר על הבדיחות המוקפאות, הצחוקים המופשרים והסט האולפני הסטנדרטי. בואו פשוט ניפרד מזה. עדיף להיפרד, לא?

"ארץ נהדרת", ערוץ 2, 21:00

המציאות הישראלית והסאטירה עליה, שנעות זה זמן ארוך זו לקראת זו, הגיעו אמש, סוף סוף, למגע ישיר: ועידת הליכוד האמיתית פגשה בעוזי כהן המזויף – ולאף אחד מהצדדים לא היתה עם זה שום בעיה; הפעילים נשאו אותו על כפיים, הוא בתורו חילק להם מדבקות "סדר לי ת'בחור".

ניכר כי איש בוועידת הליכוד לא היה נוהג אחרת עם כהן האמיתי, וכי כהן האמיתי לא יכול היה להיראות או להישמע כה שונה מגירסתו הקופיפית של אלי פיניש.

המתרס הוסר; המציאות הליכודית והסאטירה עליה הן כעת, רשמית, עולם אחד ללא גבולות, שכל מרכיב בודד בו – אמיתי או דמיוני – יכול לנוע לשני הכיוונים, להיות מציאותי או סאטירי ללא הבדל ממשי. לימור לבנת, איוב קרא, ענבל גביראלי, רוחמה אברהם ורוני בר-און – גיבורי הוועידה ששמחו להשתלב בצילומי האייטם – אומרים לכם בעצם כך: כן, אנחנו כאלה. כל מה שאומרים ויורדים עלינו – מהעילגות והבורות ועד המינויים האישיים, הנפוטיזם ומשפחת ההימורים – הכל לא רק נכון, אלא שאנחנו גם גאים לעמוד מאחורי הדברים אם רק יוצא לנו מזה זמן מסך, ומצידנו קיראו לזה סאטירה כל עוד אנחנו בפריים.

וחוץ מזה – בעיקר ברגעי עזאם עזאם וציפי שביט ההזויים – הצדיקה אמש "ארץ נהדרת" את ריחופה הפלאי בספירת 30 אחוזי הרייטינג, גבוה מעל קרקע מציאות ה-20 ומשהו אחוז של כל היתר.

• לשגיא בשן: האם כאשר אתה מדווח כי "מאחוריי ממשיכים להתארגן כוחות רגילים ומיוחדים כדי להיכנס פנימה" אתה מודע לעובדה שברקע חולף חתול?