נמאס לה
ליהי אלון החליטה לפרוץ את מחוזות הדוגמנות. המטרה: משחק. האמצעי: הצגת ילדים. וחוץ מזה היא לא מבינה למה מדביקים לה רומנים כל שני וחמישי, ומודיעה שאין לה עור של פיל. "נפגעתי כשחברות שלי היו אומרות שאני טיפשה, או שאני הולכת עם כל גבר אפשרי"
מדביקים לה רומן כל שני וחמישי, מה שבהחלט מעלה לה את הסעיף. פעם זה עם טל בריקמן, פרסומאי ובנו של גדעון בריקמן מההתאחדות לכדורגל, פעם עם גיא ברעם, אקס מיכל ינאי ועוד כמה שוות, פעם עם הצלם גדי אפריאט, ופעם עם בכיר בחברת התקליטים "הד ארצי". רשימה חלקית. "אני לא יודעת למה עושים את זה" אומרת ליהי אלון. "הייתי חברה של גילי (גילי כהן, איש יחסי ציבור, ר.ג.) שלוש שנים, והרבה זמן אחרי זה לא היה ליחבר. כולם נורא מחפשים רק איפה לכתוב ולחגוג. לפעמים יוצא לי לפגוש מישהו ולהכיר אותו היכרות קצרה, וכבר אומרים 'יש לה רומן'. זה נורא הורס ומלחיץ. בגלל זה אני משתדלת שאם מישהו מוצא חן בעיני, שרק שנינו נדע מזה.
"אני אישה של גבר אחד ואני טיפוס שהכי לא יוצא כל יום עם מישהו אחר. אני עושה את הבחירות שלי באופן הכי מחושב ושכלתני שיש. אני נורא לא נזרקת רגשית, ולפי הכתבות יוצא שאני עוברת נורא מהר מאחד לשני".
רק בת 23, ומודה שאחרי הכול היא ילדותית ונאיבית. הנה, למרות שהיא יכולה להרשות לעצמה להתגורר בתל-אביב, קשה לה לעזוב את בית הוריה בראשון-לציון. היא גם אף פעם לא החזיקה מעמד יותר מארבעה חודשים רצופים בעבודה במילאנו, כי מה לעשות, היא מכורה לחום, לאהבה ולפינוקים שמרעיפים עליה בבית. בניגוד להרבה קולגות, אלון הגיעה לדוגמנות ממש במקרה. היא היתה על שפת הים, כולה בת 17. בחורצ'יק בשם רוברט בן-שושן, אז עדיין אלמוני לגמרי, הציע לה לדגמן. היא לא התלהבה, הוא התעקש, גם אמא לבית אלון תמכה ובסוף זה הפך לעובדה. כתר דוגמנית השנה לשנת 2002 רק מאשש את העובדה שלבן-שושן היו חושים. התחנה הראשונה היתה מילאנו.
היתה נחיתה רכה?
"לא היה לי קל עם הדוגמנות בהתחלה. באתי מסוכנות שלא היתה כל-כך מוכרת. לא כולם התייחסו אל רוברטו כמו שמתייחסים אליו היום. אני חושבת שעשיתי את העבודה הקשה, את כל הקשרים רוברטו עשה על הגב שלי ואני על שלו. לא כולם קיבלו אותו והעריכו אותו כמו היום, אבל הייתה לי אינטואיציה טובה לגביו, ותראי לאן זה גדל".
צבא היא לא עשתה. כמה חודשים, ואלון והבלונד הזדכו על ציוד. "הרגשתי לא טוב, היו לי בעיות בקיבה", סיכמה את הפרק ההרואי באחד מראיונותיה הבתוליים. "לא נורא, ממילא לא באתי לשם כדי להילחם". עכשיו, אחרי שהובילה קמפיינים גדולים של "קרוקר", "דיזל", "קפה", "פלפל", ו"בילבונג", אלון מנסה את מזלה במשחק. בינתיים מדובר בהצגת ילדים "מפלצת מותק" (מיכל זוארץ היא הדאבל-קאסט שלה), אבל למה לא לפרגן? אלון היא מיכל בת השמונה, שפוחדת מחושך וממפלצות. זה בהחלט גם מזכיר לה את הלילות שבהם היא עצמה לא הצליחה להירדם. "עד גיל מאוחר מאוד פחדתי להישאר לבד בלילה, ובכלל, הייתי ילדה ביישנית מאוד ונורא רגישה. כשהייתי נכנסת לגן הילדים ביום ראשון, לא הייתי נותנת לאבא שלי ללכת או לעזוב לי את היד. ההורים שלי נורא פחדו מזה. עד היום אני רגישה".
מה יכול לפגוע בך?
"אני יכולה להיפגע אם חבר קרוב פתאום לא יגיד אמת, או כשבעבר חברות שלי היו אומרות עלי טיפשה או שאני הולכת עם כל גבר אפשרי, כי תמיד הייתי במרכז העניינים של הבחורים. אני אימפולסיבית. אם פוגעים בי, אני ישר מגיבה. לפעמים אני לא מדברת ופשוט מתעלמת מהבנאדם, אפילו לא מתמודדת עם הפגיעה. לפעמים אימפולסיביות שלי מתבטאת בזה שאני מאוד מעליבה. לפעמים זה עושה חור בלב וקשה מאוד לתקן. אני מאמינה שיש אנשים שזוכרים לי דברים כאלה, אבל מי שמכיר אותי באמת, יודע שאני אומרת דברים שאחר-כך אני נורא מצטערת עליהם. החברות הטובות שלי באמת מקבלות אותי כמו שאני, עם הדברים הרעים והטובים".
מקנאים בך?
"פעם הרגשתי בזה הרבה יותר. היום אני בוחרת את החברים בקפידה, אפילו שמעגל החברים שלי הצטמצם בגלל זה. מי שמקיף אותי היום, מפרגן לי, וגם אם יש קצת קנאה, כי יש לי חולצה אחת יותר, או שאני מוזמנת לאירועים שווים, או בגלל שאני מרוויחה קצת יותר כסף, אני יודעת שזו קנאה שבאה מפירגון.
"פעם כשחברה היתה רואה אותי בטלוויזיה ולא אומרת לי שזה מהמם, הייתי נעלבת. היום אני לא מתעסקת בזה. אם רוצים למצוא משהו רע אצל אנשים, זו לא בעיה גדולה, אבל אני החלטתי להפסיק לחפש ולחיות את חיי בשקט".
היו רגעים שבהם לא רצית להיות יפה?
"אולי. למרות שלא הייתי רוצה להיות פחות יפה, כי היופי פתח לי 1,001 דלתות. כיף לי שאני יפה ואני נהנית מזה. כל אישה רוצה להרגיש במרכז העניינים, מחוזרת, אבל הייתי רוצה שאנשים ירצו להיות איתי מהמקום הנכון, מהמקום שאוהבים אותי באמת ולא בגלל איך שאני נראית.
מה לך ולמשחק?
"אף-פעם לא ממש חלמתי לעשות הצגות ילדים ,למעשה שום דבר לא מתוכנן אצלי. הדברים פשוט קורים לי. התמזל מזלי לפגוש ביפה גבאי, שכתבה וביימה את ההצגה, ולפתע נכנסתי לעולם שהוא חדש עבורי, ומשלב בתוכו תיאטרון ילדים. אני נהנית מכל רגע".
אז זהו, גם את כמו כל הדוגמניות, הולכת להיות שחקנית?
"ההורים שלי אומרים לי 'די, תתמקצעי ותישארי במקום אחד', אבל אני רוצה לכבוש עוד תחומים. אני חושבת שהיום הקריטריונים של להיות שחקן זה להיות אתה, בלי פוזה, בלי משחק אפילו. תביא את עצמך, את המגניבות שלך, את האמיתיות שלך, תראי את הקמפיין של 'טי.אן.טי', זה הרבה יותר מדוגמנות. אני מביאה את הפשטות שלי ומתחברת לילדות שלי".
מומלצים
