צדיק נעזב

המחזה "צדיק נעזב" מבוסס על מחזהו הרוסי של אלכסנדר סרגייביץ' גריבּוֹיֶדוֹב (1829-1795), "צער מתוך חוכמה" (הידוע גם כ"מרבה דעת מרבה מכאוב" או "חכם ורע לו" בעברית). עלילת המחזה הרוסי מתרחשת במוסקבה, בשנות העשרים של המאה התשע-עשרה. צַ'אצְקי, הגיבור הראשי, שב למוסקבה אחרי שלוש שנים שבהן טייל מחוץ לרוסיה, היישר לביתו של פָּאבֶל פָאמוּסוֹב, ידידו של אביו המנוח, שבבתו, סופיה, הוא מאוהב. אלא שבמהלך שלוש השנים שבהן נעדר שכחה אותו

סופיה והתאהבה במלצ'לין, מזכירו של אביה, בחור שתקן וחסר פרוטה. פאמוסוב, מצִדו, מייעד לבתו חתן אחר, איש צבא בשם סקאלוזוב (המתואר באופן מגוחך - נועזוּת שאין כמותה בתקופתו של גריבוידוב). במהלך היום שבו מתרחש המחזה, מנסה צ'אצקי לשוב ולזכות באהבתה של סופיה, ומסרב לראות את הסימנים הברורים המעידים שכבר אינה אוהבת אותו. במהלך נשף בבית פאמוסוב המתקיים בערב, עוקץ צ'אצקי את מלצ'לין. סופיה, כנקמה, מפיצה בין האורחים שמועה שצ'אצקי יצא מדעתו. האורחים כולם מאמינים לשמועה בשמחה. צ'אצקי מוקא מתוכם כמצורע, וסופו שהוא עוזב את מוסקבה שלא על מנת לשוב.

גריבוידוב, כמו פושקין, מת מוות אלים בגיל צעיר (בעת התנפלות אספסוף על שגרירות רוסיה בטהרן, שם שימש שגריר), אך בניגוד לו, נותר אלמוני מחוץ לרוסיה, והותיר אחריו רק מחזה אחד שלם (בנוסף לכתבי נעורים). המחזה הפך מרכזי ביותר בתרבות הרוסית, ושורותיו היו לציטוטים מוּכרים המשמשים בלשון היום-יום. מראש ברור שלא ניתן לתרגם את המחזה, בגלל שפע ההקשרים, הביטויים האידיומטיים ואמרות הכנף. לעומת זאת, התמה - מתח בין-דורי בין הדור הישן, הנאמן לשלטון ולערכים הישנים, לבין הדור הצעיר, המרדן והספקן - היא כמובן תמה קומית בת-בלי-זמן, ומתבקש היה לשמור אותה בגרסה העברית.

במחזה הרוסי, המתח הוא בין פאמוסוב ובני דורו הקשישים, הנאמנים לחצר ולשלטון הצארי, לבין צ'אצקי, החותר לחופש ובז לצביעות ולהתרפסות של הדור הקשיש. ברקע נמצאים, כמובן, הדקאבריסטים הרוסים וההתקוממות של 1825, אף שאינם נזכרים בשמם (המחזה נאסר להצגה על ידי הצנזורה והוצג, בקיצוצים, רק לאחר מות המחבר). ובגרסה העברית? כב"מקום אחר ועיר זרה", אני נהנית מן המשחק בייצוגים של התרבות הישראלית, שכשלעצמם הפכו שגורים, כמעין קלסיוּת-זוטא שלנו. ובכן, המתח, נאמר, הוא כך: בין דור המדינה, הנאמן לערכי ה"ציונות" ומאמין בלי סייגים בצדקת דרכו, לבין הדור הצעיר, המורד בערכים אלה.

כמו המחזה הרוסי, גם "צדיק נעזב" מתרחש במרוצת יום אחד, ערב יום העצמאות החמישים של ישראל. הקטע שלהלן מהווה כשלושה רבעים מהמערכה השנייה. הגיבור, עומר, שב משהות ארוכה במרכז אסיה, ספק טיול של אחרי צבא ספק בריחה והתבודדות, ומתייצב אצל חבריו של אביו המנוח, גיורא וחביבה, שהבטיחו לאביו לפני מותו שישגיחו על בנו. עומר מתעניין בבתם של גיורא וחביבה, כנרת, אך הם עצמם היו שמחים לראותה משודכת לגורי הר-סיני, איש מחשבים ויזם היי-טק. פרט לדמויות שנזכרו מופיעה גם גלינה, העוזרת ("הרוסייה") של גיורא וחביבה, וריאציה על דמות המשרתת שבמקור הרוסי.

עצם העברת יצירה משפה לשפה הוא מעשה רוסי מאוד. רוב היוצרים הרוסים תירגמו, עיבדו וכתבו "בעקבות" יוצרים בשפות זרות, והגבול בין השלושה הוא לעתים קרובות מטושטש. לדעת רבים, שואב "צער מתוך חוכמה" את השראתו מ"המיזנתרופ" של מולייר (ההשפעה הצרפתית אופיינית, כמובן, לספרות הרוסית של המאה התשע-עשרה).

המחזה שונה מן הרומן-בחרוזים "מקום אחר ועיר זרה", שתבניתו המשקלית היתה זהה לזו של "יבגני אונייגין" לפושקין, אך עלילתו היתה אינטרפרטציה חופשית למדי של עלילת הרומן. כמובן, אני שומרת על המשקל (יאמב באורך שורות ובמבנה סטנזה חופשי, אך בהקפדה על שזירה לסירוגין של חרוז נקבי וזכרי), אולם הפעם היחס בין העלילות הדוק ביותר - את גריבוידוב, סוף סוף, טרם תירגמו לעברית: כאן אני במקצת גם בתפקידו של שלונסקי.

עם זאת, ההעברה לעברית הצריכה מעבר לסולם מוזיקלי שונה. המחזה של גריבוידוב מתרחש בעולם הסלוֹנים של המאה התשע-עשרה - עולם של שנינויות המוחלפות בנשפיות ושורות אלגנטיות הנכתבות באלבומי נערות - כל כולו פואטיות ואלגנטיות מילולית (דוברי אנגלית משווים אותו לעתים קרובות לאוסקר ויילד - אך בעוד השנינות של ויילד היא בעיקר תוכנית, אצל גריבוידוב היא מזוּוגת עם אלגנטיות צורנית נדירה). לעומת זאת, עולמו של "צדיק נעזב" הוא עולם של ישירות, חִספוס וסתם גסות בריאה של ישראל של סוף המאה העשרים. פואטיות בנוסח גריבוידוב תיראה זרה לעולם הזה. עם זאת, מצאתי שגסות הרוח הזאת יכולה להיות פואטית בדרך משלה, ואפילו, לעתים, אלגנטית.

השתדלתי לשמור לא רק את רכיבי העלילה, אלא גם חלק מאמרות הכנף, ובייחוד את המונולוגים השזורים לאורך המחזה. בקטע הנתון ישנם שלושה מונולוגים כאלה: המונולוג הפותח של חביבה, המונולוג שבו היא משבחת את דור הוריה ואת דורה שלה, ומונולוג התשובה של עומר. לכולם מקבילות במערכה השנייה של המחזה הרוסי. (מאיה ערד) 

"צדיק נעזב", מערכה שניה

גִּיוֹרָא! אֶצְלְךָ זֶה עִקָּרוֹן,

בְּאַזְכָּרוֹת - תָּמִיד הָאַחֲרוֹן?

תִּרְאֶה מָה הַשָּׁעָה - אִחַרְנוּ!

לֵךְ תְּסַפֵּר אַחֲרֵי זֶה, שֶׁזָּכַרְנוּ.

מַכַּת מִצְרַיִם, יוֹם הַזִּכָּרוֹן.

מִי עוֹד זוֹכֵר אֶת אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה!

הָאַזְכָּרוֹת - רֵיקוֹת לְדֵרָאוֹן.

מָה לַעֲשׂוֹת, שֶׁלֹּא כֻּלָּם כָּמוֹנוּ.

בַּחֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ הָלַךְ בַּמִּתְלֶה.

וְעַד הַיוֹם דְּמָעוֹת חוֹנְקוֹת אֶת הַגָּרוֹן,

אֵיךְ הִתְיַפְּחָה אִמּוֹ עַל הָאָרוֹן,

שֶאִם יָדְעָה, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרְחוּ מֵהִיטְלֶר!

כּוֹאֵב הַלֵּב עַל עָפְרָה וְיָרוֹן.

אֲבִיגְדוֹר הַשָּׁמֵן, שִׁשִּׁים וָשֶׁבַע.

אַתָּה עָזַרְתָּ בַּקַּדִּישׁ לְרוֹן,

אֲנִי וְרוּת תָּמַכְנוּ בְּבַת-שֶׁבַע.

הַחֶבְרֶ'ה - בְּאֶקְסְטָזַת שִׁכָּרוֹן.

אֲנִי כְּבָר אַז הִתְרַעְתִּי: עִוָּרוֹן!

אֻכְלוּסִיָּה עוֹיֶנֶת שָׁם יוֹשֶׁבֶת,

וּמִי צָרִיךְ אֶת עַזָּה וְחֶבְרוֹן?

אֵיךְ הִסְתַּכְּלוּ עָלַי כְּמוֹ עַל אוֹיֶבֶת!

הַבֵּינוֹנִי שֶׁל רוֹחָלֶה וְבִּינִי.

יָפֶה - לָמוּת. וְכַמָּה כִּשָּׁרוֹן -

לְאָמָּנוּת, לְמוּזִיקָה, לְתֵאַטְרוֹן...

זְוָעָה, הַתֹּפֶת בַּחַוָּה הַסִּינִית.

וּבְשָׁלֹש, תּוֹדָה לָאֵל, הָאַחֲרוֹן,

נִמְרוֹד שֶׁל שׁוֹשׁ וְדוֹבָ'לֶה בַּר-אוֹן.

נוֹרָא, מַמָּשׁ סִפּוּר מְזַעֲזֵעַ:

בְּנֵס יָצָא בְּלִי פֶּגַע מִלְּבָנוֹן,

מִהֵר לְאַזְכָּרָה, נָסַע בְּגֵהָה...

אַח, אֵיזֶה מָוֶת, אֵיזֶה כִּשָּׁרוֹן -

בִּתְאוּנַת דְּרָכִים, בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן!

אוֹ! אַתָּה כָּאן!

סְלִיחָה, אֲנִי מַפְרִיעַ?

אֲנַחְנוּ מְאַחֲרִים לְאַזְכָּרָה.

רַק מַשֶּׁהוּ קָטָן, מִבּוּכָרָה.

זֶה בִּשְׁבִילְכֶם, שַׁבְּרִיָּה. (מגיש לגיורא)

הִגְזַמְתָּ!

שְׁמַע - זֶה מַשֶּׁהוּ עוֹלָמִי!

קוֹרֶה שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִקְנוֹת מַזְכֶּרֶת.

עָצוּב, כְּשֶׁאֵין לְמִי.

מָה זֹאת אוֹמֶרֶת? מָה הַשְּׁאֵלָה?

סְתָם... כְּשֶׁיָּצְאָה הַבֹּקֶר מֵהַחֶדֶר -

הִרְגִישָׁה רַע? אוּלַי חוֹלָה?

תּוֹדָה רַבָּה. הַכֹּל בְּסֵדֶר.

לֹא יֵאָמֵן, אֵיךְ תּוֹךְ שָׁלֹש שָׁנִים גָּדְלָה!

אֶת זֶה מִזְּמַן כְּבָר לֹא שָׁמַעְנוּ.

זֶה רֶמֶז, מָה? עוֹד לֹא הֵבַנּוּ.

"יָפְתָה", "גָּדְלָה", "לֹא יִתָּכֵן" -

תַּגִּיד כְּבָר דּוּגְרִי: מוֹצֵאת חֵן?

נַנִּיחַ...

זֶה רְצִינִי? חוֹשֵׁב עַל חֲתֻנָּה?

וְלָמָּה לָךְ לָדַעַת?

פְּרָט זָנִיחַ.

עֻבְדָּה אָחַת קְטַנָּה.

אֲנִי, חַבּוּבּ, הָאִמָּא שֶׁל כִּנֶּרֶת!

וְלוּ שָׁאַלְתִּי, מָה הָיִית אוֹמֶרֶת?

רֵאשִׁית,לֹא לְבַזְבֵּז נַחֲלַת אָבוֹת,

וִירֻשַּׁת הוֹרִים כְּהֶרֶף עַיִן.

וְהֶחָשׁוּב מִכֹּל - לֵךְ לַעֲבֹד!

לֵךְ לַעֲבֹד - וַעֲבוֹדָה מִנַּיִן? (בקול רם)

אִם כְּבָר עָלָה פֹּה הַנּוֹשֵׂא...

גִּיּוֹרָא, בְּאוֹתוֹ עִנְיָן, לְמַעֲשֶׂה... (לוקח אותו מעט הצידה)

דַּבֵּר אֵלַי, בָּחוּר. אֲנִי שׁוֹמֵעַ.

תַּגִּיד, אִם בְּמִקְרֶה אַתָּה יוֹדֵעַ...

זֶה לֹא סוֹבֵל דִּחוּי? יֵשׁ אַזְכָּרָה!

תָּבוֹא אֵלַי מָחָר, אוֹ מָחֳרָתַיִם (טופח על כתפו של עומר)

נִמְצָא כְּמוֹ כְּלוּם. בָּחוּר כָּזֶה מֻכְשָׁר!

וְאִם תֻּרְשֶׁה לִי הֶעָרָה אוֹ שְׁתַּיִם,

זֶה דּוֹר שֶׁמְּחַפֵּשׂ מִשְׁרָה - יָשָׁר!

קִבַּלְנוּ בַּקִּבּוּץ חִנּוּךְ סְפַּרְטָנִי:

עָבַדְנוּ בַּשָּׂדוֹת!

הִנַּחְנוּ צִנּוֹרוֹת!

מִי הִתְעַנְיֵן אָז בְּמִשְׂרוֹת, בְּמַשְׂכּוֹרוֹת!

אָמְנָם נָכוֹן, עָשִׂינוּ לְבֵיתֵנוּ.

מִזֶּה עוֹד אַף אֶחָד לֹא נַעֲשָׂה עָשִׁיר.

אֲנַחְנוּ לַבָּנוֹת, אַחֲרֵי מוֹתֵנוּ,

חִנּוּךְ וְאִצְטַבַּת סְפָרִים נַשְׁאִיר.

בִּנְיָן, וְחַקְלָאוּת - גָּדֵל פֹּה דּוֹר עַצְלָן:

כְּבָר לֹא נָאֶה לָכֶם לִבְנוֹת, לָטַעַת.

פֹּה כָּל אֶחָד רוֹצֶה לִהְיוֹת קַבְּלָן! (לעומר)

בּוּשָׁה, מַמָּשׁ, כְּבָר בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ -

בָּחוּר צָעִיר, בָּרִיא... זֶה דּוֹר אֻמְלָל!

כְּשֶׁחֲזִירֵי הַהוֹן חָשִׁים לָבֹז שָׁלָל,

לָעֲבוֹדָה אֵין עֵרֶךְ.

מַעֲבִידִים אֶת הַחַלָּשׁ בַּפֶּרֶךְ,

עוֹשְׁקִים וּמְרַמִּים וּמְנַצְּלִים -

וּמִי עוֹבֵד? רַק הַזָּרִים וְהָעוֹלִים -

וּמָה הַפֶּלֶא? (לחביבה)

בִּנְיָן וְחַקְלָאוּת - תּוֹדָה רַבָּה.

אַח, מָה זֶה, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה...

שְׁטֻיּוֹת בְּמִיץ! זוֹ הוֹצָאַת דִּבָּה!

תּוֹפְסִים, דּוֹרְסִים, חוֹטְפִים - וְהֶחָזָק לוֹקֵחַ.

גָּמַרְתָּ, זֶה הַכֹּל?

נוּ, דַּי לְהִתְוַכֵּחַ...

קוֹנִים בְּזוֹל, עוֹשִׂים מִבְּנֵי אָדָם סְחוֹרָה.

הַכֹּל רְכוּשׁ, הַכֹּל לִמְכִירָה!

כָּאֵלֶּה דִּבּוּרִים הַיּוֹם בַּמּוֹדָה.

הוּא עוֹד יֵצֵא מִזֶּה, הוּא יִתְבַּגֵּר.

אֵיפֹה לָמַדְתָּ כָּכָה לְדַבֵּר? בְּהֹדּוּ?

דּוֹרְסִים אֶת הַשָּׁכֵן, מִתְעַלְּלִים בַּגֵּר,

מַעֲבִירִים לְחוּ"ל את הֶצְבֵּרֵי הָעֹשֶׁר

וְהֶפְרֵשֵׁי הָעֹשֶׁק וְהַשֹּׁד

שֶׁל הַכְּסָפִים שֶׁהֻרְוְחוּ בְּיֹשֶׁר

בַּעֲבוֹדַת כַּפַּיִם...

שֶׁקֶט, דַּי! מָה עוֹד! (מכסה את אוזניה בידיה)

גָּמַרְתִּי, זֶה הַכֹּל.

לֹא מוּכָנָה לִשְׁמֹעַ!

אֵין מָה. מִיָּד אֶתֵּן לָךְ מְנוּחָה.

הַיּוֹם הַצְּעִירִים חוֹשְׁבִים כָּמוֹהוּ.

תָּמִיד הָיָה לוֹ פֶּה גָּדוֹל.

סְלִיחָה...

לֹא מַקְשִׁיבָה! בְּבַקָּשָׁה, תַּכְפִּישׁוּ!

סְלִיחָה, נִרְאֶה שֶׁבָּא אֲלֵיכֶם מִישֶׁהוּ.

דַּבֵּר - אֲנִי אָטַמְתִּי אֶת אָזְנַי.

חֲבִיבָה - גּוּרִי...

לֹא שׁוֹמַעַת!

גיורא (צועק חזק יותר)

הַר-סִינַי!

3

זֶה בִּשְׁבִילֵךְ.

אוֹי, אוֹי, אֵיזֶה נִיחוֹחַ! (מגישה את הפרחים לגלינה, שיוצאת)

אַךְ, אֵיזֶה רֹאשׁ פַנְטַסְטִי, אֵיזֶה מוֹחַ -

הוּא לֹא שָׁכַח אֶת מוֹרָתוֹ הַוָּתִיקָה! (מלטפת את שערותיו)

נוּ, גּוּרִי, נְשִׁיקָה.

אֵיךְ הִיא שְׂמֵחָה אֵלָיו. וּמְנַשֶּׁקֶת! (בקול רם)

אַתֶּם מְאַחֲרִים לְאַזְכָּרָה, לֹא?

שֶׁקֶט!

טוֹבָה אִישִׁית, לִי: שֵׁב וּשְׁתֹק. מַסְכִּים?

נוּ, גּוּרִי, אֵיךְ הָעֲסָקִים?

שֶׁלֹּא יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ.

גִּיַּסְנוּ עַד כֹּה חֲמִשִּׁים מִילְיוֹן,

וְעוֹד עֶשְׂרִים - רַק הַשָּׁבוּעַ:

הָעֵסֶק מִתְגַּלְגֵּל, מֵהוֹן לְהוֹן.

נָרִים כּוֹסִית לְנֹעַר לְתִפְאֶרֶת!

לְהַי-טֶק. מַחְשְׁבִים. זֶה הֶעָתִיד! (טופח על שכמו של גורי)

לְחַיֵּיכֶם. (בביישנות) וּלְכִנֶּרֶת! (מרים כוס)

אַח, כַּמָּה טוֹב לִרְאוֹת אוֹתְךָ, תַּלְמִיד!

אֲנִי אוֹתְךָ זוֹכֶרֶת - אוּף - פָּרוּעַ!

בַּלִּמּוּדִים, בֵּינֵינוּ, דֵּי גָּרוּעַ.

מָה לַעֲשׂוֹת, אֲנִי שׂוֹנֵא לַחֲרֹשׁ.

אֲבָל כְּבָר אָז רָאִיתִי - אֵיזֶה רֹאשׁ!

רָצוּ לִזְרֹק אוֹתוֹ מִבֵּית הַסֵּפֶר!

אָמַרְתִּי: לֹא יָקוּם וְלֹא יִהְיֶה.

הָפַכְתִּי עוֹלָמוֹת: תְּנוּ הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת -

וּמִי צָדַק?

שִׁבְעִים מִילְיוֹן! אַח, יָה-בָּה-יֵה!

בְּבֵית הַסֵּפֶר הַשִּׁיטָה טוֹחֶנֶת מַיִם.

חוֹנְקִים מְקוֹרִיּוּת. הוֹרְסִים יָזְמָה.

לִי רַק בְּקֹשִׁי יֵשׁ בַּגְרוּת - אָז מָה?

עוֹבְדִים אֶצְלִי שְׁלוֹשִׁים אָקָדֵמָאִים!

תִּסְלַח לִי, גּוּרִי, קַל מְאוֹד לִצְחֹק.

מֵרֹב "מְקוֹרִיּוּת" שָׁכַחְנוּ מָה זֶה חֹק:

תִּרְאֶה אֵיךְ הַשָּׂפָה עִלֶּגֶת, מִדַּרְדֶּרֶת,

אֲנִי חָלִילָה לֹא עָלֶיךָ מְדַבֶּרֶת,

לְאָן שֶׁלֹּא תִּפְנֶה - צָרוּת, בּוּרוּת.

אֵיפֹה הָיִינוּ בְּלִי תָּנָ"ךְ, לָשׁוֹן, סִפְרוּת!

לָזֶה אֲנִי מַסְכִּים. בְּלִי שׁוּם וִכּוּחַ.

כָּל הַכָּבוֹד לְמַדְּעֵי הָרוּחַ!

רַק הַסִּפְרוּת הַיּוֹם, בִּמְחִילָה...

אַתָּה קוֹרֵא - וְלֹא מֵבִין מִלָּה!

אוּיְשׁ, אַל תַּזְכִּיר לִי. זֻהֲמָה וָרֶפֶשׁ.

אֵיךְ שֶׁכּוֹתְבִים הַיּוֹם זֶה גֹעַל נֶפֶשׁ.

אַתָּה רוֹצֶה לִבְכּוֹת: אֵיזוֹ שָׂפָה!

וְכָל אֶחָד נִהְיֶה סוֹפֵר.

זוֹ מַגֵּפָה!

(לגיורא) שָׁמַעְתָּ כְּבָר עַל הַקָּטָן שֶׁל שֶׁפֶר?

כָּל מְשַׁרְבֵּט נִקְרָא הַיּוֹם אָמָּן.

וְכָל אַנְאַלְפַבֵּית מוֹצִיא רוֹמָן!

לֹא לְחִנָּם נִקְרֵאנוּ "עַם הַסֵּפֶר" (צוחק בקול רם. אחריו גיורא).

בּוּשָׁה לְאָן הִגַּעְנוּ. תַּת-רָמָה.

אֲבָל בְּמַחְשְׁבִים - מַעֲצָמָה!

יֵשׁ חֹמֶר אֱנוֹשִׁי לֹא רַע.

וְאֵיזֶה חֹמֶר!

לְדַעְתִּי...

בִּקַּשְׁתִּי שֶׁקֶט, עֹמֶר!

שֶׁכָּל אוֹיְבֵינוּ יִתְפַּקְּעוּ עַכְשָׁו.

לָהֵם יֵשׁ נֵפְט, וְלָנוּ יֵשׁ - זָהָב! (חובט בכוח חבטת חיבה בקרקפתו של גורי)

אַנְאַלְפַבֵּיתִים! רַק יוֹדְעִים לִקְדֹּחַ!

יֵשׁ לָהֶם נֵפְט, אָז לָמָּה לָהֶם מוֹחַ?

כָּל הַכָּבוֹד לַמּוֹחַ. מָה עִם עֲרָכִים?

יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה, לֹא עָלֵינוּ, שֶׁבּוֹרְחִים!

רָצִים אַחֲרֵי הַכֶּסֶף, מַעֲרָבָה.

אֵיתָן שֶׁל שׁוֹשׁ וְדֹב, אוֹ עַמִּיחַי שֶׁל חַוָּה.

יוֹרְדִים! זוֹ הַמִּלָּה! לֹא גּוּרִי, כַּמּוּבָן.

שְׁמוֹנִים מִילְיוֹן - הַכֹּל כָּחֹל-לָבָן!

עוֹשֶׂה מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ.

וְיוֹצֵא בְּרֶוַח! (טופח על גבו של גורי)

הַנֹּעַר - תַּעֲנוּג. אֵין מָה לַחְסֹךְ בְּשֶׁבַח.

טוֹבִים כִּמְעַט כָּמוֹנוּ. לָמָּה לְקַטֵּר?

כָּמוֹנוּ? בְּחַיַּיִךְ - הֵם טוֹבִים יוֹתֵר!

סְלִיחָה?! סְלִיחָה - סְלִיחָה! לֹא אֲדַבֵּר עָלֵינוּ.

חֻנַּכְנוּ לִצְנִיעוּת. לֹא לְהַכְבִּיר מִלִּים.

אַךְ אֵיזוֹ הַשְׁוָאָה יֵשׁ לְהוֹרֵינוּ?!

לֹא אֲנָשִׁים, חַבִּיבִּי, נְפִילִים!

דּוֹר שֶׁהָלַךְ לָאָרֶץ הַנִּדַּחַת,

דּוֹר שֶׁהִשְׁאִיר הַכֹּל מֵאֲחוֹרָיו,

תְּמוּרַת בִּצּוֹת! תְּמוּרַת שָׁרָב!

תְּמוּרַת חַמְסִינִים וְקַדַּחַת!

אַבְּרָשָׁה, מָשָׁה - אֵילוּ אֲנָשִׁים!

אַנְיוּשָׁה, סוֹנְיָה, מוּסְיָה, פָּשָׁה, יָשָׁה,

יִשְׂרָאֵל, מַנְיָה, לוּבָּה, שָׂרָה, סָשָׁה!

חָצְבוּ חָצָץ וְסָלְלוּ כְּבִישִׁים.

לְרֶגַע לֹא חָלְמוּ לָסֶגֶת!

יִבְּשׁוּ בִּצּוֹת! הֵקִימוּ קִבּוּצִים!

חָרְשׁוּ תְּלָמִים! הִפְרִיחוּ שְׂדוֹת קוֹצִים!

הָפְכוּ שְׁמָמָה לְאֶרֶץ מְשַׂגְשֶׂגֶת!

וְאֵיזֶה דּוֹר שֶׁאַחֲרֵיהֵם צָמַח!

בַּהֲגָנָה, בַּמֶּשֶׁק, בַּפַּלְמָ"ח - (מונה, מתוך היזכרות)

אֲבִיגְדוֹר, אוּרִי, זוּבָּה, דָּן, גִּיּוֹרָא,

בָּרוּכִיק, יוֹסְקֶה, אוֹרָה, דְּבוֹרָה, דְּרוֹרָה,

אֶפְרַיִם, בּוּמָה, עֻזִּי, מִיכָאֵל,

גְּאֻלָּה, שׁוּלָה, רוּת, תָּמָר, יָעֵל,

נְתִיבָה, רִיבָה, זִיוָה וַאֲבִיבָה

וַאֲנִי, חֲבִיבָה.

וְגַם אֲנַחְנוּ, אַחֲרֵי צָבָא,

יָרַדְנוּ אֶל הַסְּפָר, כֻּלָּנוּ:

לַנֶּגֶב! לְלָכִישׁ! לָעֲרָבָה!

הֵקַמְנוּ קִבּוּצִים שֶׁלָּנוּ.

וּמִי חִכָּה לָנוּ? צָבוֹעַ וְתַנִּים!

וּבַלֵּילוֹת, חַבִּיבָּלָךְ, מִסְתַּנְּנִים.

וּכְשֶׁעָזַבְנוּ, מָה? קַדַּחַת!

עָשׂוּ טוֹבָה, מִוַּעֲדַת הַחֲבֵרִים:

בְּקֹשִׁי תַּחְתּוֹנִים נָתְנוּ לָקַחַת!

וְשׁוּם עֶזְרָה מֵהַהוֹרִים.

וְהִסְתַּדַּרְנוּ! לֹא חָזַרְנוּ לָאַסְפֶּסֶת.

בְּכִירִים כֻּלָּם, מִי בַּצָּבָא, בְּכַלְכָּלָה.

פּוּשְׁקָשׁ וְזֶבָּלֶה בַּכְּנֶסֶת,

וְבּוֹמְבָּה - שַׂר בַּמֶּמְשָׁלָה!

אֲנַחְנוּ הַנָּשִׁים הִצְנַעְנוּ לֶכֶת.

יִהְיֶה מִי שֶׁיֹּאמַר, נִשְׁאַרְנוּ מֵאָחוֹר. (מתלהטת)

וּמִי גִּדְּלוּ וְהֶעֱמִידוּ דּוֹר?!

קְחוּ לְדֻגְמָה אוֹתִי - מוֹרָה וּמְחַנֶּכֶת.

תַּחְתַּי עָבְרוּ כִּמְעַט שְׁלשָׁה דּוֹרוֹת.

בָּנוֹת גִּדַּלְתִּי - לְתִפְאֶרֶת:

שָׁרוֹן, אַרְבֵּל, אוֹפִירָה וְכִנֶּרֶת,

וּכְבָר שָׁלשׁ מְסֻדָּרוֹת.

וְגַם הַתַּלְמִידִים הֵבִיאוּ נַחַת -

גִּדַּלְנוּ דּוֹר הֶמְשֵׁךְ, דּוֹר מְצֻיָּן!

יוֹזֵם, חַדְשָׁן -

גיורא

מֻכְשָׁר כְּמוֹ שֵׁד מִשַּׁחַת!

הַדּוֹר חָדָשׁ, וְכָל הַשְּׁאָר יָשָׁן.

כְּמוֹ הַהוֹרִים, סָמוּךְ אֶל הַצַּלַּחַת

לִתְפֹּס שְׁמוֹנִים מִילְיוֹן כָּחֹל-לָבָן.

שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ - דּוֹר לְדוֹר יַבִּיעַ אֹמֶר,

לִרְדֹּף מָמוֹן וּבֶצַע לֹא כַּחֹק.

כָּל כָּךְ קָשֶׁה, חָמֵשׁ דַּקּוֹת לִשְׁתֹּק? (לגורי)

תַּכִּיר, בְּבַקָּשָׁה אֶת עֹמֶר.

בֶּן חֲבֵרִים. הָיָה קָצִין. טִיֵּל.

עַכְשָׁו חָזַר לָאָרֶץ. מִתְבַּטֵּל:

בַּעֲבוֹדָה הוּא לֹא רוֹאֶה תּוֹעֶלֶת,

בְּלִמּוּדִים הוּא לֹא מוֹצֵא עִנְיָן.

חֲבָל, חֲבָל מְאוֹד. רֹאשׁ מְצֻיָּן.

פָּשׁוּט בִּזְבּוּז, עִם נְתוּנִים כָּאֵלֶּה,

כּוֹאֵב הַלֵּב, אֵיךְ לֹא לְהִצְטַעֵר...

אוּלַי תִּצְטַעֲרִי עַל מִישֶׁהוּ אַחֵר? (מחקֶה את קולה של חביבה)

"אָדָם צָעִיר הוֹלֵךְ בְּחֹסֶר מַעַשׂ,

בְּלִי שׁוּם תַּכְלִית נוֹסֵעַ בָּעוֹלָם..."

חַבִּיבִּי, תֵּרָגַע - עַל מָה הַכַּעַס?

לֹא רַק אֲנִי אוֹמֶרֶת, זֶה כֻּלָּם.

כֻּלָּם?! מִי, מִי הֵם אַבִּירֵי הַטֹּהַר?

מִי אֵלֶה שֶׁשָּׂמִים עַצְמָם שׁוֹפְטִים?

נוֹשְׂאֵי הַדֶּגֶל, מְחַנְּכֵי הַנֹּעַר -

כֻּלָּם! נוּ, מִי הֵם כָּל אוֹתָם מוֹפְתִים?

כֻּלָּם! מִי, בָּרוֹנֵי הַסְּפֶּקוּלַצְיָה,

הַמַּמְתִּיקִים עִם גֶּנֶרָלִים סוֹד?

הַמִּתְפַּלְּשִׁים בְּכֶסֶף וְכָבוֹד?

שׁוֹדֵד הַקַּרְקַע, מְחַרְחֵר הַפַּרְצֶלָצְיָה?

אוֹ זֶה אֲשֶׁר מִהֵר לִתְפֹּס רְכוּשׁ,

מָצָא סִדּוּר יָעִיל וָנֹחַ -

נִכְנַס לְבַיִת - אֵיךְ אוֹמְרִים? - "נָטוּשׁ" -

אֲשֶׁר יוֹשְׁבָיו הִסְפִּיקוּ אַךְ לִבְרֹחַ?

אוּלַי מִינִיסְטֶר הַתַּרְבּוּת?

בְּרֹאשׁ הַמְּגִנִּים עַל שְׂדוֹת הַמֶּשֶׁק!

מִגַּב סוּסָה מַכֶּה בְּחֵשֶׁק

רוֹעִים בְּנֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּשׁוֹט וּבְנַבּוּט?

אוֹ שֶׁמָּא מַר מוּסָר וְטֹהַר נֶשֶׁק,

שֶׁבְּסִינַי, בַּחֲמִשִּׁים וָשֵׁשׁ,

כֵּיוָן שֶׁהִתְעַצֵּל לִטְרֹחַ

נָתַן פְּקֻדָּה, שְׁלוֹשִׁים שְׁבוּיִים לִרְצֹחַ -

וְחַיָּלָיו פָּתְחוּ בְּאֵשׁ?

עִם אֶצְבַּע מְרַטֶּטֶת עַל הַהֶדֶק

הֵם מַטִּיפִים לָנוּ מוּסָר וָצֶדֶק.

קוֹזָקִים נִמּוֹלִים עִם לֵב עָרֵל!

פִּירָטִים לְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל!

תּוֹפְסִים וְשׁוֹדְדִים מַלְקוֹחַ

אֶת כָּל תְּנוּבַת הָאָרֶץ וְהוֹנָהּ

וּבְפֶה מָלֵא מְמַהֲרִים לִצְרֹחַ:

"גֶּעוַאלְד! הָלְכָה לָנוּ הַמְּדִינָה!"

אִם אִישׁ צָעִיר, שֶׁעוֹד לֹא גַּס בַּסֵּבֶל,

צוֹעֵק בְּשֵׁם הָרָשׁ וְהַנִּגְזָל,

מִיָּד קָמִים עָלָיו: "שְׁטֻיּוֹת!" וְ"הֶבֶל!"

וְ"תִתְבַּיֵּשׁ!" וְ"אִם אָבִיךָ זַ"ל..."

אַתָּה חָכָם גָּדוֹל!

דַּי. אַל תָּרִיבוּ.

וְלָמָּה הוּא מֻכְרָח, מוּל הַר-סִינַי...

נִסַּע לָאַזְכָּרָה, חֲבִיבָה.

אִם בְּמִקְרֶה יָבוֹא הָעִתּוֹנַאי... (גלינה מהנהנת ויוצאת)

הָעִתּוֹנַאי?

מֵהָעִתּוֹן פָּנוּ אֵלֵינוּ,

בִּקְּשוּ לָבוֹא בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת.

לִרְאוֹת שֶׁעוֹד נוֹתַר, גַּם בְּיָמֵינוּ,

מָקוֹם שֶׁבּוֹ לֶחָג יֵשׁ מַשְׁמָעוּת.

שֶׁלֹּא אָבַד כָּלִיל הַטַּעַם,

שֶׁיֵּשׁ עוֹד חוֹגְגִים כְּמוֹ פַּעַם,

עִם חֲבֵרִים, לְיַד הַמְּדוּרָה.

בְּבַקָּשָׁה - תִּקְרָא: (מוציאה גזר עיתון ומושיטה לעומר)

"הַזְּמַן כְּמוֹ רָץ יוֹבֵל שָׁנִים אָחוֹרָה.

הַשְּׁעוֹנִים מְצַלְצְלִים תָּשָׁ"ח

בַּדֶּשֶׁא, עִם חֲבִיבָה וְגִיּוֹרָא.

אָמְנָם, הָרֹאש בֵּינְתַיִם שַׁח,

נָכוֹן, עָבוּ קְצָת הַמָּתְנַיִם,

כָּבְדוּ קִמְעָה גַּם הָאָזְנַיִם,

וְהַבְּרִיאוּת - כְּבָר לֹא מָה שֶׁהָיְתָה.

אַךְ כָּל הַשְּׁאָר - אָז כְּעַתָּה:

אוֹתוֹ הַצְּחוֹק, אוֹתָהּ בְּלוֹרִית, אוֹתוֹ הַמֶּרֶץ,

הַלֵּב עוֹד בֶּן עֶשְׂרִים, וְהַשִּׂמְחָה כַּדָּת.

אוֹתָם הָאֲנָשִׁים - זוֹ עוֹד אוֹתָהּ הָאָרֶץ!

קְרָא בְּמוּסַף שַׁבָּת."

• מתוך "הו", כתב עת לספרות, הוצאת "אחוזת בית".
• מאיה ערד הוציאה ב-2003 את הרומן המחורז "מקום אחר ועיר זרה" בהוצאת חרגול. המחזה "צדיק נעזב" יראה אור במהלך 2005 בהוצאת "אחוזת בית".
  

בסוף השבוע משיקה הוצאת הספרים "אחוזת בית" את הגיליון הראשון של כתב העת הספרותי החדש "הו!" בעריכת דורי מנור. הגיליון כולל 18 מחברים, מתרגמים ומשוררים ביצירות מקוריות ובתרגומים, בשירים, בסיפורים קצרים, בקטעים ממחזות מקוריים ובמסות. בין המשתתפים: יהושע קנז, מאיה ערד, אנה הרמן, אפרת מישורי, בני מר, דורי מנור, ריקי אופיר ואחרים.

באירוע ההשקה החגיגי, שיתקיים בשישי בשעה 13:00 באולם ירון ירושלמי שבמרכז סוזן דלל, ישתתפו בין היתר עברי לידר שישיר משירי לאה גולדברג, מאור כהן שישיר משירי בודלר, השחקנים ליאור אשכנזי וריקי בליך, שיקריאו קטעים מתוך "בחצי הלילה" - מחזה חדש לשתי דמויות מאת בני מר, השחקנים אלון אופיר, שירי גולן ונמרוד ברגמן בקטעים מתוך "צדיק נעזב" מאת מאיה ערד, והמשוררים אנה הרמן, אפרת מישורי, סיון בסקין ודורי מנור.