מצלמות וידאו דיגיטלי: מדריך לרוכש

לפני שתשקיעו כסף רב ברכישת מצלמת וידאו דיגיטלית - חצי קילו של פלסטיק, זכוכית וסיליקון - בדקו היטב מהם הצרכים הנוכחיים והעתידיים שלכם, וערכו סקר שוק לגבי מחירים וביצועים. רק על דבר אחד אל תתפשרו - איכות תמונת הוידאו. המפרט פשוט לא מספר הכל. במקום להסתפק בו, קראו מה יש לביקורות השוואתיות להגיד.

לדוגמה, מצלמה עם שלושה חיישני CCD - השבבים שממירים את התמונה למידע דיגיטלי - תפיק, בדרך כלל, איכות טובה יותר ממצלמה בעלת CCD אחד בלבד. עם זאת, בבחינות שערכנו, היו מקרים שבהם מצלמה בעלת CCD אחד דורגה גבוה יותר ממצלמה יוקרתית בעלת שלושה חיישנים.

DV מול DVD

מי שרוצה לערוך את הווידאו לפני הצפיה, צריך

לבחור במצלמת סרט מגנטי השומרת את הסרט על קלטות DV. כמה יצרנים כבר מציעים מצלמות וידאו DVD, המאחסנות וידאו בפורמט MPEG-2, בו משתמשים בהוליווד, צרוב על תקליטורים. אפשר להכניס את התקליטור לכונן DVD ללא כל עריכה ולראות את הסרט מיד. הבעיה היא, שלקובצי ה-MPEG-2 לא תמיד תהיה תאימות לתוכנת עריכת הווידאו שלכם.

למצלמות DVD יש שני יתרונות בהשוואה למצלמות DV. ראשית, ניתן לגשת לכל סצנה בגישה כמעט אקראית, שהרי אין צורך להריץ סרט קדימה ואחורה. שנית, קל יותר לחתום סרט, ולהציגו באמצעות נגני DVD ביתיים רגילים. וכך מתקצרת הדרך מהצילום ועד הצפיה.

החיסרון בשימוש במצלמות DVD הוא דחיסת MPEG-2 האופיינית למדיה. למצלמות DVD ביתיות יכולת לעבד בזמן אמת כ-1MB, לעומת 3.6MB במצלמות DV. ההבדל נובע מאופי הדחיסה. אלגוריתם MPEG-2 דוחס באגרסיביות כדי למזער את גודל הקובץ כדי שסרט באורך מלא יכנס לתקליטור של 4.7 גיגהבייט בלבד.

הדחיסה בתקן DV מעודנת יותר, שומרת על יותר פרטים, אך מחייבת הרבה יותר נפח אחסון - ולכן המדיה היא קלטת ולא תקליטור. התוצאה של דחיסת MPEG-2 היא צילום פחות איכותי מזה של מצלמות DV, וכן מזה של מצלמות DVD הוליוודיות. ניתן לשים לב להבדלים בעיקר בצילומי סצנות עם תנועה, אותם קשה יותר לדחוס.

כמו כן, ניתן לייבא צילום DV לתוך כל עורך וידאו, שעה שלפורמט MPEG-2 שמקודדות מצלמות DVD אין תאימות לרבים מתוכנות עריכת הווידאו הנפוצות בקרב קהל החובבים והמשתמשים המקצועיים למחצה. עובדה זו מגבילה את אפשרויות העריכה. גם עורכי וידאו התומכים בפורמט, יפעלו לאט יותר בעת עיבוד MPEG-2 בהשוואה לעיבוד DV, משום שהראשון דחוס יותר.

DVD יותר נוח

אך כבודן של מצלמות DVD במקומן מונח. הן עשויות להיות מצלמות טובות, והסרט יהיה מוכן כמעט מיידית לצפייה. עם זאת, אל תחשבו שהתקליטור יכול להחליף את הקלטת אחד לאחת. נפח האחסון קטן, האיכות נמוכה יותר, ויש לחתום (finalize) את הסרט - תהליך שאורך מספר דקות, ומונע שימוש חזור במדיה.

אמנם הרבה יותר נוח לעבור בין סצנות בסרט DVD בהשוואה להרצת קלטות DV, אבל למי שרוצה לערוך סרטים - מצלמות DV מציעות איכות טובה יותר, ותאימות לכלי עריכה רבים יותר.

מצלמות DV קטנות מושכות חובבי גאדג'טים. הן מציעות ניידות גבוהה, עולות יותר, ואינן מצלמות טוב בתנאים "ביתיים", מאחר שהעדשות קטנות מכדי לקלוט מספיק אור בצילום פנים. למצלמות רבות לא ניתן לחבר אביזרים חיצוניים באמעצות "נעליים" (Accessory Shoes), שמציעים חיבור פנס תאורה, מיקרופון, מבזק ועוד.

האודיו בעייתי 

איכות האודיו במצלמות חובבים נעה בין בינונית לגרועה, ויש לקחת בחשבון שהרבה מצלמות זולות לא מספקות כניסות למיקרופון חיצוני. חלק מהמצלמות היקרות יותר מצוידות בשקע לאוזניות, המשמשות לניטור האודיו בזמן הצילום, ובבקרת עוצמה ידנית, המאפשרת לשלוט בעוצמת ההקלטה. אם העוצמה נמוכה מדי, ניתן להתאים את רגישות המיקרופון, אך פעולה זו תגביר את הרעש ואת עיוות הצליל. שיפור אמיתי יבוא רק משימוש במיקרופונים איכותיים יותר מהסטנדרט הנמוך של מצלמות חובבים.  

תמונות סטילס

בנוסף לווידאו, יכולות רוב המצלמות לצלם גם תמונות סטילס, ולשמור אותן על גבי כרטיס זיכרון. איכות הצילומים מאכזבת, בלשון המעטה, ולא רק בשל מיעוט הפיקסלים. גורמים משמעותיים יותר הם גודל החיישן (כרבע מחיישן של מצלמת סטילס ממוצעת), עדשות זעירות (שלא מסוגלות לקלוט מספיק אור עבור יחס אות/רעש טוב), העדר מבזק אינטגרלי, בקרות ידניות מינימליות וצרות דומות.

עם זאת, מספר מצלמות יקרות יותר יכולות להשתוות באיכותן למצלמות דיגיטליות בסיסיות בצילום סטילס. בכל מקרה, אל תתייחסו ליכולת זו כתחליף למצלמה דיגיטלית אם אתם רוצים להדפיס תמונות איכותיות. נקודת המוצא של הנדסת מצלמת וידאו היא, שבזרם התמונות המהיר האיכות של כל תמונה לחוד פחות חשובה מפרמטרים אחרים, כמו יציבות בין תמונה לתמונה ותנועה חלקה בזמן שעושים Zoom תוך כדי צילום. יכולת הסטילס כאן היא כמו בטלפון סלולרי או מחשב כף יד. תכונה נחמדה, שימושית לפעמים, אבל לא תחליף אמיתי.

מאפיינים חשובים יותר ופחות

מי שמחזיק בקלטות אנלוגיות שמחכות לעריכה, יוכל להמיר את הווידאו האנלוגי לדיגיטלי (מכונה גם יכולות analog-input) ולהיפטר מהקלטות הישנות. צלמים מתקדמים ירצו בוודאי גם שליטה ידנית על הזום והמיקוד, כפתורי שליטה על היבטי החשיפה, ואפשרות להוסיף עזרים חיצוניים להתמודדות עם מצבי תאורה מאתגרים. 

מצד שני, יש מאפיינים שאפשר להתעלם מהם:

• ערך גבוה של זום דיגיטלי - כמו במצלמות סטילס, זום דיגיטלי הוא הגדלה גסה של מרכז התמונה - תוך איבוד חריף של האבחנה והחדות.
  
   
• מאפייני עיבוד תמונה - צילום ספיה (גוון חום עתיק) ו-fade למשל, הם חסרי ערך למי שעורך את הסרט במחשב. כל מה שיכולה לעשות המצלמה היקרה ביותר, יכול מחשב עם תוכנה פשוטה לעשות טוב יותר.
  
  
• ייצוב תמונה אופטי (OIS) - בעבר היתה עדיפות ל-OIS לעומת ייצוב אלקטרוני (EIS), אבל עם התרחבות החיישנים הצטמצם הפער, וכיום אין יתרון לטכנולוגיה האופטית היקרה יותר.
  
   
• צילום לילה - מצלמות רבות מאפשרות צילום לילה, באמצעות פנס אינפרה אדום, או על ידי האטת מהירות הצמצם - המכניסה יותר אור למצלמה. אך אינפרה אדום מייצר סרט וידאו ירקרק, והאטת הצמצם גורמת לצילום תנועה להיראות מטושטש. 
  

לחלק השני: סקירת מצלמות מומלצות.

תרגום: נדבי נוקד.