הדי לאמאר: כוכבת עבר שהגתה את המהפכה האלחוטית

הדי לאמאר היתה אחת השחקניות היפות והנערצות ביותר בהוליווד בשנות הארבעים של המאה שעברה. ג'ורג' אנטיל היה באותה תקופה מלחין מפורסם. תאמינו או לא, אבל הצמד הזה הוא שהניח את היסודות לטכנולוגיות האלחוט בנות זמננו, כמו בלוטות' ו-Wi-Fi.

הדי לאמאר, גרושתו של יצרן הנשק פריץ מנדל, נזכרת כי בעלה התלונן פעם על הקלות שבה מצליח האויב לשבש את אותות הרדיו המנחים את טילי הטורפדו שמשגרות הצוללות האמריקניות. כוכבת הקולנוע זרקה רעיון שצץ במוחה: לו רק ניתן היה לשנות את תדרי הרדיו תוך כדי מעופם של טילי טורפדו ארוכי טווח, הסיכוי שספינות האויב היו מצליחות לאתר אותם או לשבש את פעולתם היה יורד פלאים.  

לאמאר הוסיפה, כי יש למצוא דרך לגרום לאות הרדיו של הטיל המונחה לקפץ בין תדר לתדר במהירות, כך שמלבד החייל המשגר - איש לא יוכל להתביית על האות. 

הרעיון, שנחשב לעניין של מה בכך בעידן הדיגיטלי שלנו, היה אז מהפכני ביותר. ג'ורג' אנטיל התלהב ממנו ונזכר בקונצרט שערך 20 שנה קודם לכן: על הבמה לפניו היה מונח פסנתר שהופעל באמצעות גליל נייר, שעליו הטביע אנטיל מראש את סדר התווים. הפסנתר קפץ מתו לתו, וניגן באופן אוטומטי - ממש כמו תיבת נגינה.  

כפי שהצלחתי לגרום לפסנתר לנגן בעצמו על פי התווים שהוטבעו על גליל הנייר, חשב אנטיל, כך ניתן יהיה לגרום גם לטיל לקפץ בעצמו בין התדרים תוך כדי מעופו. לאמאר ואנטיל המשיכו לגלגל את הרעיון הזה: גליל אחד, שעליו יוטבעו מראש תדרי רדיו, יוצב במשדר שבצוללת. גליל שני, שעליו יוטבעו אותם תדרים באותו הסדר, יוצב במקלט שעל גבי הטיל. בכל פעם שהמשדר יקפץ לתדר חדש, יסתנכרן איתו מקלט הטיל ויעבור לאותו תדר.  

מהנדס אלקטרוניקה מהמכון הטכנולוגי בקליפורניה סייע למלחין ולשחקנית להביא את הרעיון לידי מימוש, וב-1941 הם רשמו עליו פטנט. אלא, שהצבא האמריקני התייחס לרעיון בביטול: איש לא האמין שם, שגלילים מחורצים, כמו אלו המצויים בתיבת נגינה, יכולים לסייע איכשהו למאמץ המלחמתי. 

יתרונות עצומים

רק 20 שנה מאוחר יותר, כאשר הטרנזיסטור כבר הפך לעובדה מוגמרת, זכה הרעיון של לאמאר ואנטיל להכרה שהגיעה לו - והצי האמריקני השתמש בו כבר במהלך המשבר עם קובה בתחילת שנות הששים. על בסיס הרעיון הזה פותחה טכניקה בשם Spread spectrum (טווח תדרים מתפשט), שב-1980 אושרה גם לשימוש אזרחי. ברבות השנים הניחה הטכניקה הזו את הבסיס לכמה מטכנולוגיות הסלולר הבולטות בעולם.  

הטכניקה הזו מאפשרת להפיץ אותות רדיו על פני טווח תדרים רחב ביותר, רחב הרבה יותר מהפס שנדרש על מנת להפיץ את המידע האצור באות. כך, למשל, אות של 9.6 קילוהרץ בלבד יופץ על פני פס רחב של 1.25 מגהרץ (או אפילו 5 מגהרץ ברשתות WCDMA בדור השלישי). האות מפורק לגורמים ומפוזר על פני רוחב הפס. כאשר יסיים את מסעו בחלל ויגיע אל מכשיר הטלפון, יודבק מחדש. 

לכאורה, יש כאן ביזבוז משווע של רוחב פס - אך היתרונות, כפי שבאים כיום לידי ביטוי בשידור הסלולרי, הם עצומים. ראשית, כאשר אות רזה מפוזר על פני פס רחב מאוד, קשה לאתר אותו ופרטיות השיחה מובטחת. שנית, על גבי הפס הרחב ניתן להעביר מספר עצום של תשדורות שכאלה, ולהבדיל בין התשדורות השונות באמצעות קודים - כפי שנעשה בטכנולוגיית WCDMA המשמשת כטכנולוגיית הגישה של רשתות הדור השלישי. כך ניתן להבטיח קיבולת גבוהה ביותר של משתמשים על הרשת. אך זה לא הכל: האות שעטוף ברוחב פס גדול אינו כה רגיש לשיבושים, כמו אות שנתון בפס צר יחסית. 

והדי לאמאר? היא זכתה לראות את הרעיון שהעלתה באותה ארוחת ערב רוקם עור וגידים. ב-1997, שלוש שנים לפני שהלכה לעולמה בשיבה טובה, זכתה לפרס הוקרה על תרומתה לעולם הסלולר.