אנשי השנה בהיי-טק: ממאכיל הכובעים עד בעל הנס

מתי קרפ, שותף מנהל בקרן קונקורד:

לא בזכות אקזיט ענק או גיוס מדהים, אלא בשל ההתאוששות המרשימה של הקרן השנה. כמעט כל חברות הפורטפוליו - סיבקום, אקסנט, פלקסלייט, קגור, אובליקור, רמון, ויולה ווינטגרה - עשו קפיצה עיסקית חשובה. מתי קרפ מייצג בעיני את השנה שהיתה - שנה של עשייה והתקדמות, שאת פירותיה נראה בשנים הבאות. ועוד משהו: טוב יעשו הבנקאים להשקעות אם יבקרו בקרן. להערכתי, בשנתיים הקרובות תראה קונקורד מספר אקזיטים מרשימים.

רביב צולר, מנכ"ל נס טכנולוגיות:

לקחת ערב רב של חברות בעלות תרבות עיסקית שונה, להרכיב מהן חברה בעלת זהות תאגידית אחת, לקנות חברה לא קטנה בהודו, להנפיק בנאסד"ק חברת IT שרוב מכירותיה בישראל, בשווי של 400 מיליון דולר, וכל זה ב-5 שנים - זה לא סתם נס, זה אחלה נס שבעולם.

שמעון אקהויז, בעל השליטה בסינרון:

מאכיל הכובעים הגדול של השנה. אין קרן שלא בחנה להשקעה את סינרון, המחיר היה נוח, ההנהלה מצוינת, החברה מכרה וגם רווח היה. אז למה לא השקיעו? יש הרבה תירוצים, אבל בפועל החברה לא נכנסה להן למשבצת הנכונה.

ההנפקה של סינרון שולחת את הקרנות לעשות שיעורי בית ולברר מדוע החמיצו את אחד האקזיטים הגדולים שהין בישראל.

ועוד דבר קטן: ביום ההנפקה, היה חושך בנאסד"ק וירידות חדות. אקהויז היה ענייני כהרגלו וחתך את מחיר ההנפקה. הוא נכנס לנאסד"ק בקטן ויוצא גדול, לאחר שהמניה עלתה ביותר מפי 20.

יעקב בורק, שותף מנהל בקרן אוורגרין:

נאה דורש - נאה מקיים. את הפילוסופיה הניהולית הזו מיישם בורק באוורגרין, שהיא יציר כפיו. בתהליך חניכה בן מספר שנים נבנה בקרן קאדר של מנהלים צעירים ומנוסים, שיחליפו החל מהשנה אותו ואת שותפו, יעקב נאמן, בניהול הקרן. מדובר בתהליך שאינו קל לביצוע. הוא מחייב שילוב של יכולת לוותר על האגו עם יושר אישי. אחרי הכל, כמה מנהלים אתם מכירים שמוכנים לוותר מרצון על כיסא המנהל של אחת הקרנות הטובות בארץ?

מייקל אייזנברג, שותף מנהל ביזראל סיד פרטנרס:

כדי להשקיע בחברת סטארט-אפ בשלבי התפתחות ראשונים (חברת זרע), ועוד בתחום האינטרנט, צריך הרבה אמונה. וביזראל סיד, ברוך השם, לא חסרה אמונה. אולם עם אמונה בלבד לא מנפיקים בנאסד"ק בשווי של 800 מיליון דולר, כפי שעשה אייזנברג עם שופינג.קום. במשך 5 שנים מייקל אייזנברג דחף , עזר, והתוצאה - שופינג.קום היא האקזיט המשמעותי של אחת הקרנות הוותיקות בישראל.

דורון ענבר, נשיא ומנכ"ל אי.סי.איי:

אורנה דץ לא היתה עושה את זה יותר טוב. המטמורפוזה שעברה אי.סי.איי ב-4 שנים מדהימה. מחברה שמנה וזקנה, על סף מוות קליני, הפכה אי.סי.איי לחברה צעירה, רזה ורעבה להצלחה. הרבה קרדיט מגיע ענבר ולצוותו, שידעו לחתוך כשצריך אבל יותר חשוב - לא להתפתות לכסף קל, למכור את הנכסים האמיתיים ולפרק בפועל את החברה.

אי.סי.איי חזרה כיום להיות מובילת שוק בתחומה, עם 200 מיליון דולר בקופה ועם חוזים נאים בצנרת, המבטיחים שגם בשנה הבאה אי.סי.איי תמשיך לצמוח. הציניקנים יגידו טוב, "היתה התאוששות". התאוששות אכן היתה, אולם רוב חברות ציוד הטלקום לא שרדו את המשבר - ואם שרדו, לא חזרו להיות מה שהיו.

ינקי מרגלית, מנכ"ל אלדין:

מרגלית הבין שיש לו ביד קו מוצרים טוב, והבעיה היא בעיקר בשיווק. ב-3 השנים האחרונות נוערה אלדין מהמסד עד לטפחות. כשהתאוששות בשוק ההון הגיעה, ההשקעה השתלמה בענק: החברה החלה לצמוח במהירות, תוך כדי שמירה על אחוזי רווח גבוהים, והמניה זינקה באלפי אחוזים. כיום אלדין היא חברה שונה, בדרך למכירות של 80 מיליון דולר בשנה הבאה.

דדי פרלמוטר, סגן נשיא באינטל העולמית:

הישראלי שנמצא בעשירייה הפותחת של אינטל העולמית ולא בכדי. חטיבת המחשבים הניידים, שהוא עומד בראשה, היא מקור הרווח הגדול של אינטל בשנתיים האחרונות. קידומו של פרלמוטר לעמדה כה בכירה לא מעיד רק עליו אלא גם על אינטל כחברה רב-לאומית עם מנטליות צהל"ית הדבקה בעיקר - קידום המוכשרים ביותר ללא קשר למין, מוצא ולאום.

צבי סלונימסקי, אלווריון:

בשנים האחרונות הוא בונה סט פתרונות מלא בתחום האלחוט הנייח. בשנה הבאה, אלווריון יכולה לגרד את רף המכירות

של 300 מיליון דולר, בדרך להפוך למובילה עולמית בתחומה. תהליך זה לא היה אפשרי ללא ניווט ובנייה נכונה של החברה בזמן משבר, וללא מדיניות אגרסיבית בזמן היציאה ממנו.