שי לחייל

נפתח בעיקומי-אף, נמשיך ביישור אף, ונסיים בשירת ההימנון. קדימה.

בוב דילן, מיק ג'אגר, רמי פורטיס, קורט קוביין, ברוס ספרינגסטין, אלניס מוריסט, בונו, אהוד בנאי – כל האנשים האלה, כמו כל האנשים המשמעותיים האחרים שעשו פופ ורוק בעולם, לא נוצרו בפסטיבלי זמר במעמד נשיא המדינה עם 35 נגנים על הבמה. הם גם לא נוצרו אצל מנהלי תחנות טלוויזיה עשירים עם סיגרים ומכרז על הראש. "פסטיבל השירים של ישראל" דווקא נוצר אצל מנהלי תחנת טלוויזיה עשירים עם מכרז על הראש, ומהווה צעד נוסף בדרכה הבטוחה של "שידורי קשת" להפוך לערוץ 1-של-פעם של עכשיו. הטלוויזיה הממלכתית של כולם.

עד כאן עיקומי האף. מכאן – מי היה חושב – בעיקר מילים טובות. פסטיבל השירים של ישראל היה, במפתיע, אחד מאירועי הטלוויזיה הפחות מביכים והיותר ויטמיניים ששודרו כאן השנה. תגידו מה שתגידו על ההגשה ה... שובבה? חיננית? ביסקוויטית? של ארז טל ועדי אשכנזי, היא עדיין השאירה מאחור, בענן אבק, את כל ההגשות שביצע קושניר אי-פעם. בסטנדרט מקומי מדובר בהישג.

הערב עצמו הצליח שלא ליפול למלכודות הנוסטלגיה הדביקה והאנכרוניזם הממאיר הצפויות. הוא זרם בטבעיות, בנינוחות כמעט, ללא פירוטכניקה מיותרת, בין תשעת השירים החדשים שהציג. השירים? אמצע הדרך האיכותי והחף מכריזמה של הפופ הישראלי, רובם יתברגו יופי בצהרי היום של גלגל"צ כמו גם לאחר פיגוע מתון. בואו נעשה את זה זריז:

שי גבסו – ווינר! ווינר! נסיך הכתר ביצע שיר מושלם בסוגו, המנון מנצח מהרגע הראשון, קליט אבל לא טריוויאלי. ועדיין, קשה שלא לחשוד כי "מישהו גדול שישמור עלי" הגיע לעולם מוכן קומפלט לשימוש תעמולת הבחירות הבאה של אריאל שרון.

דנה ברגר – מזמן, כלומר מאז השיר הקודם של ברגר, לא הושקע מאמץ כה גדול בסימון וי ליד כל 12 הצעדים הפשוטים לכתיבת שיר-גלגל"צ מאוס טיפוסי.

845 אקספרס – ראפ צעצוע. גם עם שקית שוקו ביד אחת, סאבלימינל גומר עליו במכות.

אלון אולארצ'יק ורון שובל – משהו שאולארצ'יק עשוי לכתוב ביום רע ומטושטש במיוחד. הימנון אייטיזי טיפוסי, ברגע ששמעת אותו ידעת שזה עוד עלול לזכות. ניצלנו בנס.

לירז צ'רכי וארי גורלי – צ'רכי עלתה לבמה במראה שנולד כתאונה חזיתית בין ריטה לבוסקילה. התוצאה: סבבה.

קאשי – ההבטחה המשמעותית של כרגע, מי שיישאר בסביבה הרבה אחרי שתיעלם תרועת הפסטיבלים, לא היה אמור להגיע לתיאטרון ירושלים בשלב כה מוקדם ובועט בקריירה.

זהבה בן – בן לקחה את הטקסט המסולסל של מאיר אריאל וסילסלה אותו עד לרמת הביסלי גריל המוחלט. כמעט הזעקנו לה עזרה ראשונה.

רותם מלכה ולהקת סינקופה – רותם מלכה היא, בעליל, הדנה ברגר האמיתית של הערב. גם השיר.

חמי רודנר – אז מה, חמי? פסטיבל הזמר, לכאן הגענו. היה שווה? דווקא שיר די מצוין בביצוע משכנע.

שלישיית "מה קשור" – ההוכחה הסופית לחשד כי שירותי הרווחה במדינה חדלו מלתפקד.

"ארץ נהדרת" – רגע, לקחתם חופש ביום ראשון כדי לעבוד על השידור החוזר של אמש? עדיין מבריק.

שורה תחתונה? אתם לא רוצים לראות את הפופ הישראלי נופל שבוי בידיה של "קשת"; ראיתם לאיזה סמרטוט לח זה הפך אותו ב"כוכב נולד". ועדיין, בהנחה שהברי סחרוף הבא ימצא את דרכו לחברת התקליטים ומשם לרדיו ללא שירותי התיווך הממלכתיים האלה, פסטיבל השירים הזה מסתמן כמסורת מחממת-לב שעשויה להוליד, מדי שנה, כמה להיטי רדיו ראויים. ימשיך כבודו.