משחק חייו. ראיון בלעדי עם טל בנין

בכניסה למסעדה איטלקית ביתית עומדת אם הבית, מריה. המסעדה צמודה למלון שבו שוהה טל בנין במהלך מחנה האימונים הפרטי שלו בבולוניה. פעמיים ביום הוא עוצר לאכול כאן. ברגע שבנין נכנס, מריה מתנפלת עליו בנשיקות ומושיבה אותנו במקום הכי טוב במסעדה. היא מפטפטת עם בנין, שעונה לה באיטלקית שוטפת ומספר מה עבר עליו היום. פעם בנין היה מובך בקלות מהתנהגות כזאת. עכשיו זה אחרת.

בנין משוחרר, צוחק ומנסה לצאת לדרך חדשה. שעתיים קודם, במתקן האימונים, הוא מתלוצץ עם המאמן האישי אנטוניו דמיג'רי, ששואל אותו איך הספיק לסיים כל כך מהר את הריצה היומית. בעבר נהג בנין להיפגע מעצם הפקפוק ביושרו המקצועי. לא עוד: "נראה לך שאני אשלם לך אלפי יורו, אגיע לכאן למחנה אימון מיוחד לבד לקרוע את התחת, כמו לפני פתיחת עונה, ועוד אנסה לרמות אותך? אין מה לעשות, הכושר שלי משתפר", הוא מחייך ויוצא לכיוון הבריכה לשחייה היומית של ארבעה קילומטרים.

פתאום אפשר לראות בנין שונה. פתוח, נינוח, ובעיקר מאושר. מאושר מהשתחררות הדרגתית מהנטל הכבד שסחב בשנים האחרונות. עכשיו הוא רוצה להראות את זה על המגרש. להראות שהוא עדיין טוב, הכי טוב שיש. בעיקר כשהוא עושה את זה עם רעב גדול.

"בתחרויות איגרוף יש את המתאגרף שסופג מכות, אבל מוציא את המיץ ליריב שלו", אומר בנין. "אתה רואה שהוא סופג וסופג, ואתה לא מאמין שהוא עדיין על רגליים. בכל רגע אתה בטוח שהוא מתרסק. אבל אז מגיע השינוי. הניצוץ בעיניים חוזר והמתאגרף המובס מתחיל להחזיר. בדרך כלל הוא גם מנצח בסיום.

"ככה זה אצלי. ספגתי בצורה שלא תיאמן, כמעט שקעתי לתהומות שלא הייתי מתרומם מהם. עברתי תהליך ארוך וכואב של גירושים, זרקו אותי ממכבי תל אביב וכל הבלגן שהיה מסביב אחר כך. עברתי מסע הכפשות בתקשורת, כולל רכילות חסרת שחר. אבל בסופו של דבר אני כאן, שלם ומוכן לקרב. עכשיו אני מתחיל להחזיר, ואני כאן. כדי לנצח, כמו תמיד".

הסיפור עם מכבי: "הרגשתי ריקנות גדולה"

לפני שנה וחצי, רגע אחרי הזכייה באליפות עם מכבי תל אביב, פרץ טל בנין בבכי. לכאורה, עוד אקט רגשני של כדורגלן, מאירועי הדשא האלה שמצטלמים יפה יפה. בפועל סימל הבכי הזה דברים שלחלוטין לא קשורים לכדור. "אף אחד לא שם לב לאורך כל העונה שאני בעצם זועק לעזרה. אני מתפוצץ מבפנים, אבל צריך להמשיך ולעזור לקבוצה להביא את האליפות. כל המסגרת המשפחתית שלי מתפרקת ואני ממשיך לשחק, אולי לפעמים פחות טוב, אבל עדיין מחבר את הקבוצה ועוזר לכל השחקנים להיות טובים יותר.

"פרצתי בבכי לא בגלל הזכייה, אלא בגלל ריקנות גדולה שעטפה אותי פתאום. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. ארזתי את הדברים שלי ונסעתי הביתה. הייתי סחוט, ניסיתי לעשות הצגה יחד עם השמחה של השחקנים מול הקהל, אבל זה היה יותר מדי בשבילי. אפילו לא הגעתי למסיבת האליפות. ניר קלינגר התקשר אליי וביקש שאגיע כדי שלא יתחילו לדבר. אבל לא יכולתי לעשות את זה לעצמי. רציתי להיות לבד".

בנין משתחרר בבכי אחרי האליפות עם מכבי (צילום - ראובן שוורץ) 

גם היום, כשבנין מדבר לראשונה על כל מה שאירע במכבי, מרגישים שזה עדיין בוער בו, למרות שהוא אומר שזה באמת לא מטריד אותו יותר. לא צריך מחושים רגישים מדי כדי לקלוט שבנין עדיין פגוע. "אני שחקן שהולך עם מאמן, אני נותן הכל על המגרש ומחוצה לו. לגיטימי לשחרר שחקנים מהמועדון, אבל יש דרך, יש צורה. אפשר להגיד 'אתה לא מתאים לנו מקצועית', זה בסדר. אבל אי אפשר להכתים קריירה שלמה של שחקן שנבנתה לאורך שנים רבות. אי אפשר להרוס את הכל במחי יד כדי לשרת את המועדון.

"אבל כל אחד מקבל את שלו. וקלינגר צריך להתמודד כעת עם מה שהוא בישל לעצמו. אני יודע מה קורה במכבי. שחקנים מדברים איתי עד היום. הם צריכים להתמודד עם המאמן שעומד מולם, והם יודעים שהוא לא אמר את כל האמת כשהקבוצה זרקה אותי ואת אבי נמני. הם יודעים שמה שנאמר בתקשורת לא היה נכון והם צריכים לחיות עם זה היום. אפשר להבין למה הם לא עושים כלום, כל אחד רוצה לשמור על המקום בו הוא משחק. הם אומרים לעצמם, אם זרקו את בנין ונמני, אז מי אנחנו? אבל בתוך תוכם הם יודעים מה היה, ועם זה ניר קלינגר צריך להתמודד.

"אנשים במכבי מפחדים, ואי אפשר להוציא את המקסימום כשאתה מפחד. שחקנים צריכים לקבל מנהיגות לא מתוך פחד, רק ככה משתפרים. במכבי זה לא קורה. המנהיגות של ניר היא מנהיגות של שתלטנות. מנהיגות מתוך פחד שמישהו אחר יקבל את הבמה. יצר השתלטנות שלו גרם וגורם לכל הבעיות במכבי. אתה לא יכול להנהיג בצורה כזאת לאורך זמן. וזה קרה לא רק איתי או אם אבי, ולכן זה מראה על מגמה. זה ברונו רייס, ג'ון פנטסיל, ראובן עובד. אי אפשר בסופו של דבר לרמות את כולם".

בבוקר ה-8.8.03 כינס מאמן מכבי תל אביב, ניר קלינגר, את טל בנין ואבי נמני והודיע להם כי הם מסולקים מהמועדון. בנין חושף עוד טפח ממה שאירע: "יומיים לפני השחרור הרגשתי שינוי בהתנהגות של ניר כלפיי באימונים, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. ביום של השיחה לא ידעתי מה קורה עד שאבי נכנס לחדר. הייתי בטוח שהוא רוצה לדבר רק אתי. רק בתוך חדר ההלבשה נודע לי מאבי מה הסיפור.

"ניר נכנס לחדר ההלבשה, התחיל לצעוק על שנינו, אבל בעצם דיבר רק עם נמני. לא הרגשתי צורך להתערב, כי השיחה הופנתה לאבי והבנתי שאני כבר לא יכול להשפיע. הבנתי שאין מה לעשות, המערכת קיבלה החלטה וזהו. עכשיו צריך להתמודד איתה. אבל אני חוזר ואומר: לא היתה מחנאות במכבי. ואם היתה, זו מחנאות שקלינגר יצר בעצמו. עובדה שהמחנאות, אם היתה, לא גרמה לנו להפסיד את האליפות. זה היה תירוץ לזרוק אותנו מהמועדון".

- ואיפה היה לוני הרציקוביץ', הבעלים של הקבוצה, בכל הסיפור?

"לוני? אני חושב שלאורך כל הדרך הוא הולך עם המאמן שלו וזה טוב, ככה היה עם אברהם גרנט וככה עם קלינגר. אבל לפעמים מתקבלות בדרך החלטות שהן לא נכונות למועדון. הרציקוביץ' עצמו לא אמר כלום בעניין במסיבת העיתונאים המפורסמת. הוא נתן לניר לדבר, וזה מכיוון שהוא לא היה שלם עם ההחלטה. אני עדיין מכבד אותו מאוד בתור בעלים של מועדון".

להרציקוביץ' ובנין יש היסטוריה משותפת. לוני היה זה שהחזיר את בנין מאיטליה, כששילם לו סכום חסר תקדים שהוערך בכ-700 אלף דולר לעונה למשך ארבע שנים. בנין, בעקבות לחץ של אשתו, החליט לחזור לארץ ולעזוב את ברשיה האיטלקית אחרי שלוש עונות, למרות שהמועדון רצה בו.

למרות הסכסוך מלא הרפש עם מכבי, סגר בנין באמצעות בורר עניינים עם הקבוצה במהירות: בפשרה נקבע שעל הרציקוביץ' להעביר לחשבונו של בנין מדי שנה, עד 2008, כ-180 אלף דולר נטו. בנין: "הגענו לפשרה לפני שזה יהיה מאוחר מדי ולא תהיה דרך חזרה. אז היו לכלוכים, אבל זה היה חלק מהטקטיקה המשפטית".

היום קצת קשה להאמין, אבל כשבנין נחת בקבוצה התפתח בין הרציקוביץ' לבינו סוג של סיפור אהבה, כשהבעלים דיבר על טיפוח הדור הצעיר ובנין הבטיח שישים קץ לשבע שנים שחונות מתארים: "עמדתי במילה שלי וזה הכי חשוב. בכל שנה הבאנו תואר. לצידי ולצידו של אבי נמני צמח כל הדור הצעיר של הקבוצה כיום. כשאתה גדל לתוך קבוצה שמביאה תארים, הכל נראה אחרת. אתה מחויב לכך, וזה נראה לאורך השנים. היום אין את זה במכבי".

- מה אתה חושב על היכולת של הקבוצה העונה?

"העלייה לליגת האלופות היא הישג אדיר, אבל זו לא היתה צריכה להיות המטרה אלא חלק מהדרך. הדרך למטרה, שהיא להמשיך ולהשתפר ולהציג כדורגל טוב שיביא קהל למגרשים. בזה מכבי נכשלה. צריך להבין שכשהפועל תל אביב ומכבי חיפה הגיעו לאירופה, הם שיפרו את הרמה שלהם בליגה והיו בדרגה אחת יותר מאשר שאר הקבוצות. זה הזין אותם.

"במכבי זה לא קרה. להפך. מכבי היתה בדרגה אחת מתחת לרמה של הליגה עוד כשהיא שיחקה בליגת האלופות, וההוכחה הגדולה ביותר היא מכירת הכרטיסים הדלה והלא מתקבלת על הדעת. למכור 300 כרטיסים למשחק ליגה? זה אומר שאי אפשר לרמות את האוהדים, הם מצביעים ברגליים. אין מה לראות ממכבי ולכן הם לא באים".

- לאורך התקופה שלך במכבי סבלת בין היתר מקללות ומהרבה ירידות על המשחק והשכר שלך.

"ספגתי את הכל באהבה בשביל הקבוצה ובשביל ששחקנים אחרים לידי, כמו ברונו רייס וברוך דגו, יוכלו לשחק ללא הצקות ולהצטיין. איפשרתי להם להוציא את כל הטוב שבהם, מה שלא קורה היום. אין לי בעיה עם מה שהיה עם האוהדים, בסופו של דבר גם האוהדים יודעים להעריך את מה שהענקתי למכבי. אם הייתי צריך לעבור את הייסורים שעברתי, לפעמים בצדק בגלל היכולת הלא משכנעת שלי, אז בסדר. בשורה התחתונה הבאתי תארים. לא לבד, אבל הייתי גורם מכריע בקבוצה שלא הפסיקה לשמח את האוהדים".

- וכסף? תמיד בארץ ידברו על כמה אתה מרוויח.

"כשהגעתי לישראל, ידעתי שבסופו של דבר אגיע לזה. צריך לזכור כי תוך כדי השנים שבהן שיחקתי במכבי היה משבר כלכלי גדול והמשכורות צנחו ולכן היה נוח לדבר על המשכורת שלי. אני לא מתבייש, לא גנבתי ולא הכרחתי אף אחד לשלם לי את זה. הרי כשרצו להביא אותי טענו שצריך לשלם כל סכום כדי שאשחק במכבי. אז מה קרה אחר כך? האוהדים נגררים אחד אחרי השני וזה טבעי. אחד צועק על הכסף, והשני ממשיך, וככה זה מתגלגל. הישראליות בהתגלמותה. באיטליה אתה לא תמצא את זה".

- יש לקח מהפרשה?

"התקבלה החלטה במערכת שגרמה לדברים להתגלגל ללא שליטה שלי ולכן קרה מה שקרה. למדתי לפחות שבעתיד אשתדל להגיע למקומות שראשי המערכת לא עובדים בצורה שתלטנית וקיים שיתוף פעולה בין הצדדים. אני לא אאפשר לדברים להגיע למצב הזה. זה לא יקרה לי יותר לעולם".

- הועלתה האפשרות שתשחק העונה בבית"ר ירושלים. אבל בטח לא שכחת שאבי נמני משחק שם.

"אין לי שום בעיה עם אבי נמני, אנחנו מדברים כאשר אנחנו נפגשים. גם במכבי לא היתה בעיה מיוחדת, וניר קלינגר יודע את זה. אני לא אומר לך שאבי ואני מדברים כל יום בטלפון, אבל אנחנו יכולים לשחק ביחד. אם זה ייצא לפועל, זה יכול להיות נחמד".

הפרידה מאשתו: "לא היתה לנו קרבה, לא היה לנו כלום"

בשנה האחרונה כולם למדו על בנין, 33, בעיקר ממדורי הרכילות. שם סיפרו שראו אותו עם דוגמנית מפורסמת, במקומות אחרים הודלפו ידיעות על רומנים שלו עם נשים אחרות, ובין לבין הוא לא פתח את עונת הכדורגל.

הכל התחיל מהבית, המקום הזה שבנין אף פעם לא התעסק איתו תקשורתית יותר מדי. בנין התחתן עם יפית צ'רבו ב-97', שבע שנים אחרי שהכירו. לשניים נולדו שני ילדים. מבחוץ הכל נראה מושלם. מבפנים? או, זה כבר מורכב יותר.

בני הזוג התמודדו עם גל של שמועות, אבל שום דבר לא היה ברור עד שיפית התראיינה. בנין נאלץ לקרוא איך הרס את חיי משפחתו. "ליוויתי אותו 13 שנים, והחזקתי בית וילדים כדי שהוא יוכל להתפתח. הוא נישל אותי מהכל. ביטל לי את כרטיס האשראי, את הפלאפון ואת הוראת הקבע", צוטטה צ'רבו.

לכולם היה ברור שרק בקיץ 2003 התפוצצו חיי הנישואים, אבל עכשיו הוא מציג תמונה שונה. "כבר עם החזרה לארץ מאיטליה, ב-2001, לא היו לנו חיי נישואים. לא היו לנו חיים משותפים בכלל. כל אחד בפינה שלו. בהתחלה אתה לא קולט, אתה מדחיק, אתה לא רוצה לאבד את המשפחה ואת הביחד שיצרת. אתה מוותר כל הזמן בשביל המשפחה. לא היתה לנו קרבה, לא היה כלום. לא חיי אישות, שום דבר.

"אני איש משפחה למופת, גבר של אישה אחת לנצח. אני מאמין בצורת החיים הזאת בכל לבי. מבחינתי, הבילוי הטוב ביותר זה לשבת בבית ולעשות דברים ביחד. אני לא חי מהריגושים שבחוץ. טמנתי את הראש בחול, עשיתי הכל כדי לשמור על המסגרת. ניסיתי בכל כוחי להיאחז במה שאפשר כדי לשמור על זה.

"אבל אי אפשר במשך שנתיים להסתיר ולא להתפוצץ. אתה מגיע רעב הביתה בערב והמקרר ריק, אחרי שאשתך לא עושה הרבה החל משמונה בבוקר ועד שעות אחר הצהריים המאוחרות. זה לא חיים משותפים. תמיד תמכתי בחיים מלאים גם לאישה. בקריירה וחוג חברים שונה, כדי להפרות את הזוגיות לאורך זמן. תמיד דחפתי וניסיתי שיפית תצא מהבית, אבל היא לא רצתה. לבוא ולטעון שאני פגעתי לה בקריירה?"

- אז מה בעצם קרה?

"אני לא יכול לשים את האצבע בדיוק על האירוע. זו סדרה של אירועים שנגררים עד שפתאום אתה מבין שאתה לא רצוי. פתאום אתה מבין שמתמרנים אותך כדי שמישהי תוכל לחיות בסרט על חשבונך. הרגשתי שאין שם מישהי שרוצה להיות איתי. אתה רוצה לקבל יחס, שיתוף, ואין את זה. אתה חי לבד, למרות כל מה שאתה מעניק ונותן.

"אולי הייתי אידיוט, אבל עשיתי הכל מתוך אהבה. אני חי מרגשות, אני לא אדם קר ואני לא עושה מניפולציות. אני מדבר, חותך אם צריך. כך היה לאורך כל הדרך, אבל איתי לא נהגו כך, בייחוד בשנתיים האחרונות שהיינו ביחד".

בנין מסביר שהאירועים שחווה שינו את הפרספקטיבה שלו לגבי נישואיו. "פתאום הבנתי שלא היתה באמת חברות, לא היה כבוד, אחרת אי אפשר להתנהג בצורה שכזאת. היום יש לי מבט אחר על הנישואים. יש לי שני ילדים שהם הדבר החשוב ביותר בשבילי בעולם. הם כמוני, הם שלי, ואם יש לך כבוד אתה חושב עליהם ונמנע מעימות פומבי כדי לא לפגוע בהם. בשורה התחתונה, היא רוצה כמה שיותר כסף. אבל כאחד שכבר עשה כסף בחיים, אני יכול לומר שזה לא הדבר החשוב ביותר".

פאוזה קלה, העין קצת נרטבת, אבל בנין ממשיך. "עבדתי קשה כל חיי בשביל להרוויח את הכסף, ובסוף רוצים לקחת את זה ממך שלא בצדק. אני מרגיש ששימשתי כספומט לאורך חיי הנישואים. הבלגתי הרבה בשביל המשפחה, נתתי וויתרתי מעצמי כדי שיהיה טוב יותר".

- יפית טוענת שיש לה חלק בלתי נפרד בכך שאתה כדורגלן מצליח.

"בטח. היא הרימה קרנות ואני בעטתי מהאוויר לחיבורים. נו, באמת. גם כשנפצעי ושכבתי חצי שנה בבית חולים באיטליה, היא לא באה לבקר אותי כמעט. שכבתי לבד, כמו כלב. כל הזמן מדברים על כך שיש ליפית חלק ברווחים שלי וחלק בכך שאני שחקן. איפה זה בא לידי ביטוי? בכך שהיא הגיעה אולי פעם אחת בשלוש שנים לראות אותי משחק באיטליה כשגרנו לבד בארץ זרה? אולי כשהיא הגיעה פעמיים למשחקים של מכבי? ככה היא ליוותה אותי וככה היא עזרה לי?

"בכל הפציעות שלי ובקטעים הקשים התמודדתי לבד. את ההתאקלמות שלי באיטליה עשיתי לבד. שנתיים מתוך שש שנות הנישואים חזרתי לבית ריק. כל זה גרם לי לחשוב ולהסתכל לאחור על שנות הנישואים ולהבין פתאום שהכל היה הצגה אחת גדולה. אין הסבר אחר לכך".

- איך הצלחת להמשיך לשחק, לתפקד כמו שצריך, כשקורה מה שקורה בבית ואתה לא מסוגל לחלוק את זה עם אף אחד בסביבה?

"זו מחויבות מאוד גדולה למקצוע. מעולם לא היה לי קל בדברים שעשיתי, ולכן התמודדתי עם הקשיים. אין לך זמן לשקוע למטה, אתה שורד, מתמודד הכי טוב שאתה יכול ובסופו של דבר מנצח. יכול להיות שהייתי צריך להיעזר במישהו או לנסות דברים אחרים, אבל התמודדתי. יכול להיות שבאותה תקופה הכדורגל היה עבורי סוג של בריחה. היום אני הולך לעשות את זה מתוך בחירה".

- איפה היו כל החברים שלך באותה התקופה?

"אתה פתאום מגלה שאין לך הרבה חברים אמיתיים. יש לי את ראובן עטר, החבר הכי טוב שלי, שהחברות איתו היא כמו סיפור אהבה בין גבר לאישה. תמיד אמרתי לאשתו של עטר, נעמי, שאם הוא היה אישה הייתי מתחתן איתו. זה מישהו שהייתי שם את היד באש בשבילו וההפך. באותם רגעים קשים האנשים האלו שם בשבילך, וזה מחזק ומאפשר לך להתמודד עם כל מה שמסביב. מעבר לזה, אף פעם לא הסתובבתי עם חברים מהכדורגל, ולכן באותה תקופה זה לא היה רלוונטי".

- כתבו עליך אינספור פעמים במדורי הרכילות בחודשים האחרונים.

"אני יכול לספור על יד אחת כמה פעמים יצאתי בחצי השנה האחרונה, והפכו אותי לבליין. קל לדבר על טל בנין בגלל שהוא לא מגיב, אז הנייר סובל הכל. ישנם כדורגלנים שמשחקים באופן פעיל ויוצאים שלוש פעמים בשבוע ולא כותבים עליהם כמו שכתבו עליי.

"הכל יצא מפרופורציה. אני לא משחק, אז מה רוצים ממני? למה להכפיש אותי באופן מגמתי לאורך תקופה ארוכה? אפשר להבין לבד שהיה משהו מאחורי כל הסיפורים האלו. אבל שכחו לציין שאני שומר על חיים ספורטיביים ועל הגוף שלי, אחרת לא הייתי יכול לשחק. שחיתי כל יום ארבעה קילומטרים, את זה מישהו ידע? זה קלקל להם את התוכניות ואת מסע ההכפשות. כתבו שנעלמתי. אנשים היו עוצרים אותי ברחוב ומתקשרים לעיתון להגיד שמצאו את טל בנין. לא הבנתי על מה הם מדברים, אני כל הזמן פה, בסך הכל לא שיחקתי כדורגל חצי שנה".

- גם המילה "בגידות" הוזכרה בהקשר שלך.

"אני בוגד? כשהתפוצצה פרשת נערות הליווי בנבחרת ישראל במהלך 99' יפית אפילו לא התקשרה אליי. הרמתי טלפון ממחנה האימונים ואמרתי לה: 'נו, אפילו לא שאלת אולי מה קורה'. היא ענתה לי: 'אני יודעת מה יש לי בבית, אני לא צריכה לשאול בכלל. אין לי ספק שאתה לא מעורב'. אז ככה פתאום אדם משתנה מקצה לקצה ומתחיל כל יום ללכת עם בחורה אחרת? זה לא אני".

- ומה היה הסיפור עם מורן אייזנשטיין?

"זה עוד דוגמה של הגזמה ועיוות הדברים. נכון שראו אותי עם מורן, אבל היא חברה טובה ולא מעבר. אנחנו משלימים אחד את השני בצורה מסוימת, לא מעבר לכך".

 - אמרו שפירקת את הבית לטובת אישה אחרת. אחר כך ראו אותך עם לי פוגץ', בת למשפחת יהלומנים, שצעירה ממך ב-13 שנים.

"דיברו שאני הורס משפחות, ויוצא עם בנות 50, ובעצם כל הזמן ראו אותי עם אמא של לי. משפחת פוגץ' ליוותה אותי ברגעים הקשים אחרי שעזבתי את הבית. הם פתחו בפניי את בית המשפחה ועזרו לי במצב הקשה בו הייתי. מדובר במשפחה נהדרת ותומכת. מטבע הדברים, שהיתי במחיצת המשפחה זמן רב ואז גם נוצר הקשר עם לי, שנמשך כמה חודשים. למעשה, מהמשחק האחרון שלי במכבי. היא עדיין ידידה טובה".

- בכל הסיטואציה שנוצרה אתה מוצא את עצמך פתאום לבד. בלי הכדורגל, בלי בת זוג, כמעט בלי הילדים. איך התמודדת?

"החיים לבד לאורך תקופה עזרו לי לנסות להבין ולקבל את מה שעברתי. היה לי הרבה זמן לעכל, לחשוב ולנתח את כל מה שקרה לי. חלק גדול מזה שהצלחתי לשרוד לאורך כל התקופה קשור לכך שתמיד חשבתי שבסופו של דבר יגיעו הדברים הטובים. אני אמנם משלם שכר לימוד גבוה על החיים, אבל בסופו של דבר אני אלמד מהטעויות ואוכל לחיות את החיים שלי בצורה שלמה.

"גדלתי בסיטואציה דומה, בלי אבא. זה קרה בגלל דברים שלא דומים למקרה שלי, אבל עדיין, אתה משליך על מה שקרה לך ומרגיש שאסור שיקרה אותו דבר לילדים שלך. המשפחה שלי, אמא והדודים, העניקו לי הרבה, אבל זה עדיין לא כמו שיש אבא בסביבה. כל תפקוד של משפחה הוא טוב יותר שיש אבא בבית. זה שקר אחד גדול שזה לא מפריע שאין אבא".

המפגש עם האב האובד: "הייתי חייב למצוא אותו"

בכל הלבד הגדול הזה, תוך כדי שהוא עושה סדר במחשבות ובחיים, היה משהו שבקע מאי שם ולא הפסיק להטריד אותו. "פתאום מדגדג לי להכיר את האב שלא היה לי. יום אחד אני מסדר מסמכים וכל מיני ניירות שקשורים באבא שלי, משך את תשומת לבי מסמך מסוים. אני מנסה להבין, לא קולט מה הסיפור, עד שנופל לי האסימון: הבן שלי, גיא, נולד בדיוק באותו היום שבו נולד אבא שלי.

"הבנתי באותו הרגע שלא סתם גיליתי את זה עכשיו, עם כל מה שאני עובר. זה חלק מכל המאבק והמלחמה. החלטתי לעשות מעשה שלא העזתי לעשות עד אז. איתרתי את אבא שלי בארצות הברית ונסעתי לבקר אותו. בפעם הראשונה היה לנו זמן לשבת אחד על אחד ולדבר, לנסות להבין מה היה. זו היתה חוויה מדהימה. חוויה מרגשת והרבה יותר טובה ממה שחשבתי וציפיתי. אף אחד לא ידע שאני שם, אפילו לא אמא שלי. רק אחר כך סיפרתי לה. נסעתי בדיוק בפגרת הקיץ, כששחקנים אמורים לדאוג לעצמם לחוזים, וזה ממש לא עניין אותי. רציתי רק לראות את אבא שלי.

"ישבתי עם אבא שלי והתחלתי להבין דברים על עצמי. אתה פתאום רואה אותך דרכו ודרך המעשים שלו. אני לומד על עצמי דרך מה שהוא עושה. חזרתי עם הרבה מרץ להתמודד עם כל מה שאני עובר. הכי קל היה לשקוע ברחמים עצמיים, אבל למדתי לקבל את הכל באהבה. ובין השאר גם בגלל הסיפור הזה, אני אגרום לכך שמעכשיו הכל יהיה בסדר. באופי שלי אני מנצח, ובמשחק הזה של החיים אני לא אפסיד".