"האם נגזר על אבא למות כי הוא תושב חוזר?"

ליאוניד בלנצוב מנהריה, עולה חדש ותושב חוזר, עבר לאחרונה התקף לב. הרופאים קבעו כי מצבו חמור וכי עליו לקבל צינתור, אך סעיף חוק דרקוני הקובע "שיהוי" בקבלת טיפול רפואי לתושב חוזר, אילץ את בלנצוב לחזור לביתו מבלי לקבל את הטיפול. ימים ספורים אחר כך עבר התקף לב נוסף ומצבו החמיר. משפחתו אובדת עצות, אך לא יכולה לשלם מכיסה על הטיפול היקר.

ליאוניד, בן 66, עלה לישראל עם משפחתו מרוסיה בשנת 1991. בשנת 1998 עזבו בני המשפחה את ישראל ושבו לרוסיה. השנים חלפו, בני הזוג התגרשו, הבת רג'ינה חזרה בינתיים לישראל והתגייסה לצבא. ליאוניד נותר ברוסיה ושב ארצה רק בחודש נובמבר האחרון.

עם חזרתו ארצה, לאחר היעדרות של כשש שנים בהן לא שילם את דמי הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות שלו כקבוע בחוק, התבקש בלנצוב על-ידי נציגי הביטוח הלאומי להשלים את תשלום דמי ביטוח הבריאות בהם היה חייב. 

לפי חוק ביטוח הבריאות, "תושב ישראל ששהה בחו"ל לאחר 1 במארס 2001 במשך שנתיים רצופות או יותר, ואינו משלם דמי ביטוח בריאות למוסד לביטוח לאומי בארץ, או שהוא מפגר בתשלומיו יותר מ-12 חודשים, תישלל ממנו הזכות לקבלת שירותים רפואיים בארץ". עוד נקבע בחוק כי על מנת לשוב ולזכות בשירותים אלה, על התושב להמתין חודשיים על כל שנת היעדרות מהארץ.

כאשר בירר בלנצוב האם ישנה אפשרות לשלם בדיעבד עבור השנים בהן נעדר, הוצגה לו, לטענתו, אפשרות לפיה יוכל לשלם מעין 'כופר קנס' על העיכוב בתשלום וכך להסדיר את חובו. בשל מצבו הכספי, נמצא לו הסדר מיוחד לפיו ישלם רק עבור כ-10 חודשים, סך כולל של 836 שקלים בלבד. אך למרות ששילם סכום זה, הוסיפו נציגי הביטוח הלאומי לומר לו כי מעתה יחול לגביו 'שיהוי' במתן השירותים הרפואיים למשך חודשיים עבור כל שנה בה נעדר, החל ממארס 2001 - כלומר שמונה חודשי המתנה בסך-הכל.

כעבור כחודש, בדצמבר 2004, חש בלנצוב בלבו במהלך ביקור אצל בתו בחיפה. הבת, שידעה כי אביה לא מבוטח, הזעיקה רופאה פרטית לדירתה. לאחר בדיקה בהולה, הודיעה הרופאה כי בלנצוב עבר התקף לב קשה, וכי יש להחישו לבית החולים.

בלנצוב הובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם הועבר לטיפול נמרץ וחובר למכשירים קרדיולוגיים. לאחר בדיקה מקיפה טענו בני המשפחה כי הרופאים הורו על צינתור דחוף, אחרת יימצא בלנצוב בסכנת חיים ממשית. 

"הרופאים הביטו במחשב ומייד ראו שהוא לא מבוטח. הם הציעו לו לעבור צינתור ולשלם את מלוא עלותו, כמה אלפי דולרים. הקביעה שלהם היתה שניתן לתת לו טיפול תרופתי למשך מספר ימים, אבל אם לא ינותח בהקדם יחטוף התקף נוסף, אשר יעמיד את חייו בסכנה", אמרה ל-ynet עורכת הדין ניקול מאור מהמרכז לסיוע משפטי לעולים.

לדבריה, "גם לרופאים היה ברור שמדובר במשפחה שלא תוכל לשלם את עלות הטיפול, ובוודאי שלא את עלות הניתוח. גם כך נאמר למשפחה שכל יום אשפוז עולה 4,000 שקלים, אותם נאלצו לשלם, ולכך ניתן להוסיף גם את עלות האמבולנס, כ-900 שקלים נוספים. לא היה לרופאים הרבה מה להציע, מלבד טיפול תרופתי חלקי והשארתו להשגחה במחלקה למשך ימים אחדים. מובן שהחולה לא יכול היה להרשות לעצמו לממן את עלות הניתוח ולכן הוא סירב לחתום על המסמך".

וכך, כעבור חמישה ימים בבית החולים, שוחרר בלנצוב לבית בתו בחיפה, כשהוא במצב חמור אך יציב. אולם כפי שחזו הרופאים, לאחר כמה ימים עבר התקף לב נוסף. ושוב הוזעקה רופאה פרטית לבית המשפחה, ושוב נקבע כי על בלנצוב לעבור צינתור ולהתאשפז. אולם הפעם נמנעה הבת מחזרה על התהליך המסוייט.

לדברי הבת, "מבית החולים הוא חזר חלש, מוגבל וסובל, אבל הפעם, לאחר ההתקף השני, הוא כבר הפך משותק חלקית בידו ומצבו החמיר. הוא לא מסוגל לזוז, לא מסוגל לדבר, ושוכב בבית סובל מכאבי תופת, כי הוא לא מבוטח. האם כך נגזר עליו למות ביסורים רק כי שהה מספר שנים בחו"ל? כך מדינת ישראל דואגת לאזרחיה ולתושביה החוזרים?".

ביטוח לאומי: התשלום של בלנצוב לא נועד לכיסוי החוב

בעקבות המקרה, פנתה עו"ד מאור בדחיפות למנהל המרכז הרפואי רמב"ם, פרופ' משה רווח, בבקשה למתן טיפול חרום לבלנצוב, לפנים משורת הדין. כמו כן היא שלחה פנייה בהולה לד"ר קרני רובין, נציבת קבילות הציבור במשרד הבריאות. 

תשובתה של ד"ר רובין לא איחרה לבוא. לדבריה, "מצבו של מר בלנצוב מוכר לי היטב ולדאבוני קצרה ידי מלהושיע. כל עוד הסעיף המדובר בחוק ביטוח בריאות ממלכתי הינו בתוקף, לא ניתן לחייב את הביטוח הלאומי ולא את קופת החולים במימון אשפוזו והטיפול בו. כידוע, הגורם היחידי המוסמך לבטל סעיף זה או לשנותו הוא המחוקק".

מהמוסד לביטוח לאומי נמסר בתגובה כי הסכום אותו נדרש בלנצוב לשלם לביטוח הלאומי אינו מיועד לכיסוי חובו, אלא לתשלום עבור דמי הביטוח הרפואי להם הוא מחוייב מאז חזר ארצה. עוד נמסר כי "הן משרד הקליטה כאחראי על התושבים החוזרים, והן הביטוח הלאומי, מגבשים הצעה לשינוי החוק כדי להקל על אזרחי ישראל השבים ארצה לאחר תקופה ארוכה". 

"מר בלנצוב שוחרר מבית החולים כשהוא במצב טוב ולאחר שזכה בטיפול רפואי ראוי. בשום מקרה לא נמנע ממנו ניתוח או צינתור רק בשל העובדה כי אינו מבוטח", נמסר מבית החולים רמב"ם. עוד נטען בבית החולים כי "שאלת הביטוח של חולה אינה עולה בכל הקשור למתן טיפולים לחולים, ואינה קשורה לטיפול הניתן לו. ההמלצה לצינתור היתה בגדר המלצה לעתיד. לו היו סבורים הרופאים כי על בלנצוב לעבור צינתור בדחיפות לשם הצלת חייו, הוא היה מצונתר מייד".

ממשרד הבריאות הובהר כי "קביעת הזכאות לתושבות נעשית על ידי המוסד לביטוח לאומי. בהתאם לקביעה זו זכאי תושב לקבל טיפול. על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי סעיף 58, אדם אשר עזב את המדינה ליותר משנתיים ולא שילם דמי ביטוח בריאות כסדרם אינו זכאי למימון טיפול רפואי על חשבון הקופות. יחד עם זאת, טיפול רפואי דחוף ניתן לכל חולה ללא תנאי ובאופן מיידי, אך זכותו של בית החולים לגבות תשלום בגין הטיפול מהחולה או מבני משפחתו".

סעיף דרקוני בחוק הבריאות

ליאוניד בלנצוב אינו היחידי הנמצא במצב זה. מבדיקת ynet עולה מאז שנת 2001 אירעו בארץ מספר מקרים בהם המדינה לא מימנה טיפול רפואי לתושבים חוזרים שאינם מבוטחים. המחוקק, אשר צפה את המצוקה שעשוייה להתעורר בקרב אזרחים המבקשים לשוב ארצה, הותיר סעיף המאפשר למעוניינים להימנע מהשיהוי בקבלת הביטוח הרפואי. 

לפי סעיף זה, "מי שחייבים בתקופת המתנה, ובמיוחד אלה שחייבים בתקופת המתנה ארוכה, יכולים לפדות את תקופת ההמתנה על-ידי תשלום חודשי מיוחד הקבוע בחוק במשך 12 חודשים רצופים גם לפני החזרה לארץ, ובלבד שלא פיגרו בתשלום החודשי המיוחד במשך יותר משלושה חודשים".

על-פי סעיף ד' בחוק, עלות התשלום "שוות ערך לדמי ביטוח בריאות החלים לגבי עובד שהכנסתו היא השכר הממוצע כפול 5, כשהם מוכפלים ב-2.8". משמעות הדבר, בשפה פשוטה, היא כי עלות התשלום עומדת על כ-4,500 שקלים בחודש ל-12 חודשים, או במלים אחרות, כ-54 אלף שקלים בשנה. 

במשרדו של חבר הכנסת ויקטור בריילובסקי (שינוי) הצטברו פניות רבות בנושא. "המדינה רצתה למנוע מצב בו יחיו אזרחים ישראלים בחו"ל חיי נחת ורווחה, אבל יגיעו ארצה לניתוחים רפואיים, שבחו"ל עלותם גבוהה מאוד, ויזכו להם כאן במחיר מסובסד. על-מנת למנוע ניצול זה קבעה המדינה כי אזרח השוהה בחו"ל למשך פרק זמן ארוך, מאבד למעשה את זכויותיו הרפואיות בישראל ואם ירצה לשוב ולזכות בהן, יהיה עליו לשלם הרבה כסף".

"מה המסר אותו מנסה המדינה להעביר לאזרחיה בחו"ל?" שואלים במשרד. "האם המסר הוא 'בגלל שעזבתם אותנו, אז נדפוק אתכם עכשיו, כשאתם חוזרים?' מדוע עולה חדש שמגיע ארצה זכאי מיד לכל הביטוחים ואילו תושב חוזר אינו זכאי להם? הוא אמנם לא שילם ביטוח רפואי בעת שהייתו בחו"ל, אבל גם לא ניצל את המדינה. הוא לא זכה לטיפולים כאן כאשר חי שם".