מצלמת רפלקס דיגיטלית - בעד ונגד

פעם, לפני שנכנסו לחיינו המצלמות הדיגיטליות, כשהיינו צריכים לקנות מצלמה טובה, היינו בוחרים במצלמת רפלקס משובחת (עם עדשות מתחלפות). משום מה, בעולם המצלמות הדיגיטליות החוקים אחרים, ורובנו נבחר במצלמה דיגיטלית זעירה וחסרת תכונות על פני אחיותיה המתוחכמות. 

אבל למה לא להחליף את מצלמת הרפלקס ההיא במצלמת רפלקס דיגיטלית חדשה? התשובה המקובלת היא בגלל המחיר ובגלל הגודל, אך היא נכונה רק בחלקה.

לגבי המחיר, בעוד שלפני ארבע שנים, מצלמת רפלקס דיגיטלית של Canon עם 3 מגה-פיקסל עלתה 3,500 דולר (בלי עדשות), ותוספת עדשות ועזרים שונים הקפיצה את המחיר, היום השמיים הם עדיין הגבול, אבל יש לפחות שתי מצלמות 6 מגה-פיקסל נפלאות (ה-Canon 300D וה-Nikon D70), שניתן להשיג בכאלף דולרים, כולל עדשה (בארה"ב).

לגבי הגודל, מצלמת רפלקס דיגיטלית שוקלת כ-850 גרם, עם עדשה (קלה) וסוללה. אמנם, אין מה להשוות למשקל הנוצה של מצלמת כיס אולטרה-דקה, אבל זה הרבה פחות ממה שחושבים.

• איכות - אין מה להשוות את איכות התמונה שמתקבלת במצלמת רפלקס דיגיטלית (הקרויה בשפה מקצועית SLR) למצלמה קטנה (מצלמת כוון וצלם, Point and Shoot). כמו שבמצלמת פילם, לפילם המוטען במצלמה יש השפעה מכרעת על איכות התמונה, במצלמה הדיגיטלית ההשפעה הגדולה ביותר על איכות התמונה שייכת לרכיב ה-CCD המורכב במצלמה הדיגיטלית ולאלגוריתם עיבוד התמונה.
  
  

  במצלמה דיגיטלית רפלקסית מותקן שבב CCD, ששטחו גדול בערך פי שמונה ממצלמת 8 מגה-פיקסל לא רפלקסית. המשמעות היא שלכל פיקסל מוקצה יותר שטח על השבב, כלומר יותר מקום למידע ויזואלי, ולכן איכות התמונה טובה לאין שיעור. זה מתבטא בתמונה נקיה בהרבה וגם ב-ISO גבוה (מספר ה-ISO או ה-ASA מציין את רמת רגישות הפילם).

   

  במצלמות פילם, ככל שהמספר גבוה יותר, כך הפילם רגיש יותר לאור וניתן לצלם באמצעותו גם בתנאי תאורה ירודים, במחיר עליית רמת הגרעיניות בתמונה. הסיפור זהה גם במצלמות דיגיטליות: אמנם, אין רגישות פילם, אך ניתן לקבוע רגישות לשבב ה-CCD. במצלמות קטנות רבות, צילום במצב 200 ISO יבטיח תמונה מפוקסלת עם רמות "רעש" זוועתיות בתמונה.

   

  במצלמת רפלקס דיגיטלית פשוטה, גודל ה-CCD (או רכיב ה-CMOS) יפיק תמונות נקיות לגמרי עד תנאי תאורה של 400 ISO וגם בתנאים ירודים יותר, IS0 800 ואפילו ISO 1600, התמונה כבר תציג רמת רעש נמוכה אבל עדיין תהיה שימושית. מצלמת רפלקס דיגיטלית גם תתמקד טוב יותר ובזמן קצר יותר, גם בתנאי אור גרועים. בהתאם, היא גם תציג טווח דינמי גבוה יותר (הבדלים בין אזורים מוארים יותר ומוארים פחות בתמונה).

   

  נוסף על כך, רוב המצלמות הקטנות מפיקות תמונות ביחס של 4:3, שיחתכו בהדפסת תמונות של 15x10 ס"מ. מצלמות רפלקס באות ביחס המועדף של 3:2.

ניקון D70. הפעלה מיידית

• חוויית צילום - חוויית סחיבת המצלמה היא עניין מתיש למדי, אבל כשהמצלמה כבר ביד, אין מה להשוות. האחיזה נוחה, המצלמה מגיבה מיד, הפוקוס מושלם, העינית (Viewfinder) גדולה ומכיוון שהצפייה היא אכן דרך העדשה (TTL), מה שרואים דרך העינית זה מה שיצולם. הסעיף האחרון בעייתי מעט, במיוחד במצלמות קטנות. אם העינית אופטית, הרי שהיא קטנטונת, ומציגה שטח מצולם גדול מהשטח שנראה בעינית, ואם היא דיגיטלית, הרי שהיא מרצדת וקשה להתמקדות.
  
   
• ארגונומיה - במצלמת רפלקס יש מה לתפוס והאחיזה נוחה בהרבה. העינית גדולה ומספקת הרבה נתונים על אורך החשיפה, מידת פתיחת הצמצם וכו'. בנוסף, למרבית הפונקציות ניתן להגיע על ידי כפתורים ייעודיים, ולהימנע משיטוט אינסופי בתפריטים. לגבי הזום, תשכחו מכפתורי T ו-W מייגעים ואיטיים ועברו לכיוון אורך זום מדויק בעזרת סיבוב קל של העדשה.
  
  
• שליטה - אם אתם אוהבים לשלוט במהירות הצמצם, מפתח התריס, איזון לבן, ISO, פוקוס ידני ועוד, הרי המצלמות הקטנות והפשוטות לא יענו על הצרכים, ותאלצו להוציא יותר כסף. מצלמת 6 מגה-פיקסל עם תכונות כאלה תעלה 600 דולר ומעלה ורוב הסיכויים שהיא תהיה בעלת מימדים מכובדים.
  
   
• מהירות - מצלמות דיגיטליות קטנות הן איטיות ומרגע ההדלקה שלהן עד שרגע שבו הן מוכנות לצילום לוקח לפעמים שש שניות שלמות (בעיקר בגלל התארכות עדשת הזום מהגוף). מהלחיצה על כפתור הצילום ועד לרגע שבו הצילום מתבצע בפועל לוקח עוד זמן. במצלמת רפלקס זה לא יקרה, בזכות הדלקה כמעט או ממש מיידית, ובזכות פיקוס במהירות של עשיריות שנייה. במיוחד אם מצלמים אובייקטים נעים או אירועי ספורט,בהם רוצים לצלם תמונות רבות בזו אחר זו. מצלמת רפלקס תוכל לצלם די הרבה תמונות, לפני שתתעייף ותעצור כדי לכתוב את הנתונים אל הכרטיס. 
  
   
• גמישות - מצלמה דיגיטלית קטנה מגיעה עם עדשה קבועה, שמכתיבה את טווח הזום, את מפתחי הצמצם האפשריים ועוד. אמנם, להרבה מצלמות יש אפשרות לעדשה רחבת זווית או לעדשת זום ש"מתלבשת" על העדשה המקורית, אבל אלו בדרך כלל עדשות יקרות ולא נוחות, שהופכות את המצלמה לפחות קטנה ויותר מגושמת. במצלמת רפלקס, לעומת זאת, העדשות ניתנות להחלפה.
  
  גם לקנון וגם לניקון יש היצע עדשות רחב, המתאים לכל כיס ולכל טווח של זום, החל מ-14 מ"מ (יקרות), דרך עדשות זום פופולריות כמו 75-300 מ"מ ו-28-80 מ"מ (זולות יחסית) ועד לעדשות טלסקופיות (יקרות עוד יותר). מצלמת Canon 300D למשל, מוצעת כערכה עם עדשה של 18-55 מ"מ (טווח זום אמיתי של 28.8-88 מ"מ) ומצלמת Nikon D70 עם עדשה של 18-70 מ"מ (טווח זום אמיתי של 27-105 מ"מ). שתי העדשות, למרות פשטותן, מציעות איכות מצויינת, במיוחד ביחס למחירן.

קנון 300D. עשויה פלסטיק 

• שמירת ערך - ברור שקנייה של מצלמה דיגיטלית אינה השקעה. בשנה הבאה תמצאו מצלמה טובה יותר, ובפחות כסף. אבל עדשות זה סיפור אחר: תוכלו לקחת את העדשות הישנות ולהעבירן בין כל מצלמת רפלקס (בהנחה שהן מאותה חברה). כלומר, אם בעוד שנתיים תרצו להחליף את מצלמת הרפלקס הדיגיטלית במצלמת רפלקס דיגיטלית חדשה, תוכלו להשתמש בעדשות הקיימות. מאחר והעדשות שומרות פחות או יותר על מחירן, גם אם תחליטו למכור אותן, תוכלו לקבל תמורה הולמת. במצלמה דיגיטלית קטנה, לעומת זאת, גם עם העדשה מצויינת, צריך למכור את כל החבילה באגורות ולקנות מצלמה חדשה, אולי אפילו עם אותה העדשה.

נגד רפלקס דיגיטלית

• מחיר - מחיר מצלמת רפלקס דיגיטלית כבר אינו יקר, אבל הוא עדיין לא זול. למי שבאמת רוצה שליטה ואיכות, מחיר הרפלקס הדיגיטלית בהחלט שווה את ההשקעה ובגדול, אבל אם תרצו להשקיע בעדשות נוספות, כמו עדשת זום גדולה או עדשת מקרו, תצטרכו להקפיץ את המחיר בעוד כ-200 דולרים לפחות.
  
  
• מידות - מבחינת גודל ומשקל, מדובר במצלמה גדולה יותר מכל מצלמות ה-Point and Shoot הדיגיטליות. ואפשרויות ההרחבה פתוחות - מצלמה, עדשה או שתיים, תיק לנשיאת כל הציוד, אולי אפילו איזה מבזק וכבר אתם נראים כמו צלמים של הנשיונל ג'אוגרפיק. התוצאה תהיה בהתאם, אבל תצטרכו להשקיע גם בסבל צמוד. צלמים חובבים רבים, שקנו מצלמת רפלקס, מחזיקים גם מצלמה דיגיטלית קטנה ופשוטה, למקרים שאין כוח לסחוב.
  
  
• תכונות מיוחדות - יש תכונות שיש במצלמות קטנות ושאין דווקא במצלמות רפלקסיות. למשל, ברוב מצלמות הרפלקס לא נכללת האפשרות לצילום בשחור-לבן או בגווני ספיה (חום, כמו בתמונות ישנות), באף אחת מהן אין זום דיגיטלי והדרך היחידה לראות את האובייקט המצולם היא דרך העינית ולא בעזרת המסך. בנוסף, מצלמות רפלקס לא מצלמות וידאו.
  
  
• מקרו - מצלמות קטנות מסוגלות לצלם צילומי תקריב מרהיבים, לעיתים ממרחק של שני ס"מ בלבד. במצלמת רפלקס, העניין תלוי בעדשה בלבד, כשלרוב יש לקנות עדשת מקרו נפרדת לצילום מקרוב, כלומר הוצאה נוספת ותוספת משקל נוספת.
  
  
• פקטור הגדלה - במצלמות רפלקס בתחום המחיר הסביר, שבב ה-CCD (או ה-CMOS) הוא גדול אך עדיין קטן מ-35 מ"מ. העדשות, מאידך, מותאמות למצלמות פילם 35 מ"מ. לכן, המצלמה לא משתמשת בכל שטח העדשה, והתוצאה היא שבמצלמת קנון, למשל, עדשה של 50 מ"מ היא בעצם עדשה של 80 מ"מ (50 מ"מ כפול פקטור הגדלה של 1.6 = 80 מ"מ) ובצלמה של ניקון (עם פקטור הגדלה של 1.5), אותה עדשה תתפקד כעדשה של 75 מ"מ. זו תכונה שדווקא יכולה להתאים במקרה של עדשות זום, אבל זו תכונה מיותרת במקרה של עדשות רחבות.

Nikon או Canon?

הכתבה סוקרת שתי מצלמות רפלקס בלבד, שהן הנפוצות ביותר. יש מצלמות רפלקס נוספות, של חברות כמו פנטקס, אולימפוס או מינולטה, אך הן פחות נפוצות, יותר יקרות או דורשות עדשות מיוחדות. להלן ההבדלים העיקריים: 

(המחירים לקוחים מכמה אתרי אינטרנט נבחרים)