פיראטיות: השידור החוזר העלוב של תעשיית הסרטים

"עליבות אוהבת חברה", אומר הפתגם הישן, ועכשיו תעשיית הסרטים באה להתארח באוהל העלובים של תעשיית המוזיקה. אחרי שזו האחרונה ירתה לעצמה ברגליים עם המלחמה האווילית בתופעת שיתוף המוזיקה, היא הצליחה לשכנע את השכנה שלה בהוליווד לירות גם היא ברגליה.

למה? כי הרי ידוע שכל העולם ואחותו כבר מורידים סרטים מאינטרנט וגוזלים את כבשת הרש. או יותר נכון, את ה-DVD שלו. אני ואתם יודעים שזה לא כך, אבל ה-RIAA (איגוד חברות המוזיקה בארה"ב) הצליח לשכנע את ה-MPAA (ארגון אולפני הקולנוע בארה"ב) צריך להרוג את הדבר הזה כשהוא עוד קטן". כלומר, להתחיל במסע קידום מכירות להורדה לא חוקית של סרטים עוד לפני שרוב הציבור אפילו מודע לאפשרות הזאת - ואלה שכן מודעים בדרך כלל לא ממהרים לעשות זאת. למה? כדי שה-MPAA תוכל לחזור על כל הטעויות של ה-RIAA וכך העליבות של אחת תמצא חברה בעליבות של השנייה.

אתם יכולים למצוא סיבה אחרת מדוע MPAA החליטה שהגיע הזמן ללמד לקח את גונבי הסרטים ולצאת למלחמת חורמה בתופעה השולית הזאת? בזמן שבארצות מסוימות פועלת תעשייה ענפה של העתקות DVD לאור השמש ומיליוני דיסקים נמכרים מדי חודש תוך גרימת נזק אמיתי?

שיתוף סרטים לא אטרקטיבי

להגיד לכם את האמת, גם אני ניסיתי את הטכנולוגיה. לא כדי לחסוך את הדולרים הספורים שעולה תקליטור, אלא כדי שאוכל לדווח לכם מניסיון אישי. ובכן, זה ממש לא אטרקטיבי. גם מי שלא מכבד יותר מדי זכויות יוצרים - וזה לא אני משום שאני מתפרנס מזכויות יוצרים - לא מתפתה כל-כך בקלות להוריד 4-2 גיגהבייט מאיזה מחשב של ילד בנברסקה עילית.

במקרה הטוב זה נמשך 4 שעות, בדרך כלל הרבה יותר, וכמעט תמיד הניסיון לא יצליח משום שלילד אין שרת וידאו שמסוגל לשגר 4-2 גיגהבייט בלי ליפול פעמיים. אז אפשר למצוא סרטים מכווצים ודחוסים בפורמטים אגרסיביים יותר - שכמובן משלמים באיכות מתורת המהירות. אני באופן אישי, וכמוני לפחות 90% מהאוכלוסייה הבוגרת, שרק מחכה להתחלת השידורים הסדירים של טלוויזיה בהפרדה גבוהה, לא מוכן להתפשר על האיכות כדי לחסוך כמה דולרים.

תענוג מפוקפק: לבלות ערב בהורדת סרט

קניתי צג HDTV במחיר 5-ספרתי (בדולרים) והתחברתי לכבלים (בארה"ב) שמשדרים סרטים באיכות HDTV תמורת תשלום 3-ספרתי (לחודש). אז אני אבזבז את ההשקעה הזאת כדי לראות סרט חדיש באיכות של יומן קולנוע ממלחמת העולם הראשונה - רק כדי לא לשלם 5 דולר עבור הצגתו באיכות הכי גבוהה האפשרית? לכמה מכם מתאים לבזבז ערב על הורדת סרט מקרטעת, כאשר תמורת תשלום סביר לחלוטין אתם יכולים לקבל אותו בקלות הודות לשירות Video on Demand?

אבל ה-MPAA החליט, משום מה, שצריך לעורר את ציבור המסתפקים בהשכרת סרטים ולגרום להם לחשוב שהם מפסידים משהו בתופעה הזאת שנקראת "הורדת סרטים". אחרת, כך הם משוכנעים עכשיו, מדוע ה-MPAA מוכן לבזבז מיליונים על תביעות משפטיות ולהסתכן ביחסי ציבור עוינים? אם האולפנים נלחמים בהורדת קבצים סימן שיש כאן משהו ששווה גנבה.

שימו לב שיש הבדלים תהומיים בין נקודת ההתחלה של RIAA ושל MPAA בנוגע להגנה על זכויות יוצרים. הבולטים ביותר הם:

• קיים מנגנון שוק יעיל ואטרקטיבי של השכרת סרטים. תקליטים צריך לקנות, סרטים אפשר לקחת לערב או שנים ולהחזיר. רוב האנשים מסתפקים בכך, במיוחד לאור העובדה שההשכרה עולה פחות מכרטיס קולנוע.

• תמיד הרגשנו שהמחיר של מוזיקה הוא מופרז, לפחות בכל מה שקשור עם "כוכבים". רוב הציבור לא מבין מדוע כותר מוזיקה מצליח צריך להכניס לחברה (לא בהכרח לאומן) עשרות מיליוני דולרים, שהם פי מאה מעלות ההפקה. אבל ברור למה DVD של סרט שעלה 100 מיליון צריך לעלות 30-20 דולר.

• ה-MPAA השכיל ליצור מדרג של מחירים, כך שאותו מוצר נמכר במשך הזמן במחירים הולכים ופוחתים. סרט אמריקני יוצא בארה"ב לפני אירופה, שקודמת לאסיה ולאפריקה. אחרי שעבר זמנו באולמות הקולנוע, הוא מופץ בכבלים בתשלום Pay per View. בשלב השלישי תמצאו אותו על DVD, אחר כך בטלוויזיה או בערוץ כבלים ללא תשלום ובסוף במכירות חיסול. חברות התקליטים מוכרות גם כותרים ישנים במחיר מלא, כך שסטודנט עני לא יכול להתנחם בכך שהוא יקנה את התקליט בעוד כמה חודשים, אחרי שהמחיר ירד. הוא מתפתה לגנוב את השיר, משום שאין לו 15 דולר מיותרים עבור תקליטור ש-10 מ-12 השירים שעליו לא ראויים להאזנה.

הניחו ל-RIAA לצעוד לבדה

ה-RIAA התחילה להילחם בהעתקות מוזיקה הרבה לפני המצאת נפסטר. היא נלחמה ברשתות הסטודנטים כאשר אף אחד לא שמע עליהן, עד שכולם שמעו. היא נלחמה בנגנן ה-Rio MP3, כדי לוודא שעוד מאה יצרנים יצטרפו ל-Diamond Multimedia. היא נלחמה ב-Napster כדי שהרשתות ירדו למחתרת במקום להפוך לשירות הפצה לגיטימי. היה צריך שיבוא מישהו מבחוץ, סטיב ג'ובס מאפל, ויראה ל-RIAA איך עושים כסף ממכירת שירים באינטרנט. זה קרה מאוחר מדי לתעשיית המוזיקה ואת הנזקים של המלחמה המטופשת של ה-RIAA קשה לי להאמין שאפשר לתקן.

אבל למה ה-MPAA רוצה להצטרף לבדיחה הגרועה הזאת? במקום לבזבז מיליונים ולירות לעצמה ברגליים, אגודת אולפני הקולנוע צריכה להשקיע בפיתוח מנגנון הפצה לגיטימי, שיאפשר לאנשים לראות סרט בתשלום, בלי לצאת מהבית לחנות בלוקבסטר הקרובה גם אם אין להם שירות Video on Demand או שהסרט לא מוצע במסגרת Pay per View בכבלים שלהם. אין שום צורך להשתתף במצעד האיוולת. אפשר להניח ל-RIAA לצעוד לבדה.