אני לא פרימדונה

רוני סופרסטאר, היא רוני דואני בת ה-19, הספיקה בשנים האחרונות להפוך לתעשייה שמגלגלת לא מעט כסף. היא הקליטה דיסק מצליח ששיריו מתנגנים ברדיו ובמועדונים רבים, הריצה סיבוב הופעות בכל הארץ, מנחה תוכניות ילדים בערוץ ניקלודיאון, מופיעה בפסטיגל ובקרוב תפרוץ בקמפיין שני לבגדי ים. כעת צבא ההגנה נושף בעורפה. ב-30 בינואר היא אמורה לפשוט את מדי הזוהר לטובת מדי הזית והשמיכה הצבאית.

לעולם הבידור אין מה לחשוש. רוני לדבריה לא מתכוונת להיעלם בחשכת צה"ל. את הראיון אנחנו מבצעים בעיצומה של מרתון הופעות הפסטיגל, בתוך חדר חזרות שבו רוני שוכבת על ספה, אליה מחובר מכשיר חשמלי שעושה מסז' לרגל שנקעה לפני ימים אחדים. בפסטיגל היא שרה את "נסיכת פופ", שמדבר על נסיכה שאוהבת לשיר ולחיות פופ. "כשנכנסתי לפסטיגל היו צריכים למצוא שיר שיקשר אותי אליו", היא מסבירה, "הנרי עיבד והלחין עבורי את השיר, ולאחר מכן הלכנו לאולפן והקלטנו אותו".

סוכריית נעורים בלונדינית

למרבה הצער, אין אצלנו הרבה אייקוני פופ כמו רוני. היא די בודדה בנישת סוכריית הנעורים הבלונדינית. בלית ברירה אפשר להקביל אותה רק לבלונד מחו"ל, כמו בריטני ספירס או כריסטינה אגילרה. "הרבה מאוד אנשים עושים את ההשוואות האלה בארץ", אומרת דואני. "באיזשהו מקום אני מזדהה עם זה. אני אמן שעושה המון דברים חוץ מלשיר. אני עושה קמפיינים, פרסומות ומנחה תוכניות בטלוויזיה. זמר פופ מתפרס על הרבה תחומים, ואני מתחברת אל כולם".

את מצליחה לבטא את עצמך בכל הפרויקטים שאת לוקחת?

"בניקלודיאון אני מנחה עם הטקטסים שלי ויש לי שם יכולת להתבטא ולומר מה שבא לי. כשאני מגיעה לאולפן אני אומנם מקבלת טקסט מוכן, אבל אני לא רק שרה אלא גם מביעה רגשות ותחושות שעוברות בי. אין דמות כזאת שנקראת 'רוני סופרסטאר'. הקו בין רוני האמיתית לבין רוני שעל הבמה הוא אותו קו".

זה נכון שלפני עלייה לבמה את מתפללת?

"כן, אבל לא תפילה לאלוהים. זה משהו כמו 'הלוואי שאני לא אפול ושהכל יהיה בסדר'. כשמגיע רגע שצריך לעלות על הבמה, תמיד יש לי דפיקות לב".

השיר החדש שלך, "בוא וננסה שוב", מדבר על פרידה?

"בהחלט. את השיר הזה אני כתבתי. היה לי חבר רציני שנה וחצי ונפרדנו". היום רוני יוצאת עם עידו גור (אחיה של הדי, אשתו של יעקב אילון) אותו הכירה שעה שמילצר אותה מספר פעמים. הוא התחיל איתה והם חברים כבר חודשיים.

רוצה להיות כמו כולם

איך אפשר להביא את עצמך בבגד ים?

"הבגד ים כולו מחויך וצבעוני ומשולבים בו דברים מתחום המוסיקה כמו גיטרות, תופים וחצוצרות".

מה זה מצריך ממך ברמת השוקולדים?

"אני שומרת משקל מאז ומתמיד. זאת דרך חיים שיש אצלנו בבית - לאכול אוכל בריא כמו גבינות דלות שומן וירקות. אני לא מאמינה בדיאטות רצח. אני מכירה בנות שמרעיבות את עצמן שבועיים לפני קמפיין כדי להיראות הכי רזה שבעולם. אליי זה לא מדבר. אני עושה ספורט, חדר כושר ופילאטיס".

יש לך לא מעט אתרי מעריצים.

"נכון, מבחינתי זה עצום. זה עושה לי טוב כשאני קוראת מכתבים של ילדים, שבאים ומתייעצים איתי על שאלות הקשורות ליחסים שבינו לבינה, דייט ראשון, נשיקה ראשונה. זה נחמד".

אז עכשיו את גם יועצת לענייני אהבה?

"לא עד כדי כך. הם מרגישים נוח לדבר איתי כי אני כמו אחותם הגדולה. כשיש ימי הולדת אני מתקשרת להגיד להם מזל טוב. יש את הקבועים שבאים ומדברים איתי. כשאני מקבלת מכתבים, אני מחזירה מכתבים. אני מאמינה שכשאתה נותן, אתה צריך ללמוד לקבל, וכשאתה מקבל אתה צריך לתת בחזרה".

לא קצת קשה לעקוב אחרי כל המעריצים?

"מאוד. אני לא תמיד מספיקה. למשל בתקופת הפסטיגל ביקשתי שישאירו הודעה באתר שלא אוכל לקרוא את ההודעות בימים הקרובים. אני עושה את המקסימום שאני יכולה עבור המעריצים ומשתדלת להתייחס לכולם".

יש לך מעריצים מוזרים?

"אין יותר מדי סיפורים ביזאריים. לפעמים אני מקבלת הודעות מנערים כמו 'תבואי, אמא שלי תבשל לך' או 'שמעתי שאת לא יודעת מה זה אוכל מרוקאי'. אני לא מגיעה לבתים של מעריצים, מבחינתי זה עובר את הגבול".

את מי את מעריצה?

"כשהייתי קטנה הערצתי בטירוף את אהרון פררה מ'הופה היי'. פעם נפגשתי איתם מאחורי הקלעים והם הביאו לי קלטת ודיסק, דבר שגרם לי להיות בעננים למשך כמה ימים. מלבדם יש גם את ציפי שביט, חני נחמיאס ומיכל ינאי".

ממה את מפחדת?

"שכל החלום הזה ייגמר. זה נורא מפחיד. אני חיה ונושמת במה מגיל ארבע, וחוששת שיום יבוא וכל זה יהיה מאחוריי".

את יודעת, נסיכות פופ לא נשארות לעד.

"ברור, זה פחד גדול ואני מודעת לכך. בגלל זה אני לא בונה את העתיד שלי רק על הבמה. סיימתי בגרות מלאה, ובעתיד אני מתכוונת ללמוד לתואר באוניברסיטה בתחומים הומאניים. חשבתי על פסיכולוגיה, אבל נראה לי שקשה להתקבל לזה".

תגידי, מה עם הגיוס?

"הייתי צריכה להתגייס ביולי אבל זה השתנה. התאריך הסופי שלי הוא ה-30 בינואר".

היו לך מחשבות לוותר?

"ממש לא. גדלתי וחונכתי בבית שבו כן צריך לעשות צבא. חוץ מזה, תראה את הלינץ' התקשורתי שעשו לבר רפאלי. בחיים לא הייתי רוצה לחוות דבר כזה. גיוס זה שלב שכולם בגילי עוברים, אפשר לנסות, זה לא מזיק".

אז את הולכת רק לנסות. אם לא יתאים תפרשי?

"לא. אני אעשה את זה במשך שנתיים מלאות. מה שלא הורג - מחשל. מה שכן, במהלך הגיוס אני מתכוונת להמשיך לעבוד בפול טיים, כמו שאחרות בתעשייה עשו. אין סיבה שלי לא ייתנו לעשות את זה".

את יודעת שתמשכי שם תשומת לב. התכוננת?

"אני מניחה שתגובות יהיו ביום יומיים הראשונים. אחר כך יבינו שאני נכנסת למסגרת בגובה העיניים. אני לא איזו פרינססה שלא תסכים לעשות מטלות שכולן עושות. בצבא אני אהיה חיילת כמו כולן".

חיבוק מסקעת

"אני מאוד מחושבת, ועל כל צעד שאני עושה אני חושבת מאה פעם כדי שלא אתחרט", מצהירה רוני. "נכנסתי לתעשייה כשהייתי בת 15, ועבדתי מול אנשים שגדולים ממני בכמה שנים טובות. הייתי צריכה להתמודד עם צלמים, אנשי הפקה יותר מבוגרים ממני, ובעיקר עם אנשי תקשורת שמחפשים את הדברים הקטנים ועם הביקורות המרושעות".

מה הכי פגע בך?

"שמתייחסים אליי כבובה שהיא חלק ממערכת, ושאין לה החלטות לגבי הקריירה שלה".

ואת לא כזו?

"בחיצוניות אולי, כי אני קטנה ולא מזיקה. אני חלק מהתעשייה ויש לי מנהלת אישית. אני לא בובה, אעשה מה שטוב לי. התקליט שלי, הבגד שלי, השיר שלי".

איך המשפחה מתייחסת לתהילה שלך?

"במשפחה מאוד אוהבים ותומכים. הם אלה שמגיל צעיר חינכו אותי על זה. אמא שלי לימדה שאם אני מתחילה משהו, אני חייבת לסיים אותו עד הסוף. היא זאת שגם היתה באה לאסוף אותי מהחוגים, ולפעמים היתה מלווה אותי לחוג וממתינה בחוץ במקום לישון טוב בבית".

מה מפריע לך?

"הביקורות שיצאו נגדי. למדתי עם הזמן לקחת הכל בפרופורציה ולא להיעלב כשצחקו על הלבוש שלי או כשירדו על השירים שלי. היה לי מאוד קשה בהתחלה שכולם בוחנים אותי. זה סוג של פלישה לפרטיות שגוברת ככל שאתה הופך להיות יותר כוכב".

מה את שומעת?

"מוסיקה ישראלית. אני אוהבת לשמוע עברי לידר ו'הדורבנים'. במוסיקה הלועזית אני אוהבת את בריטני וכריסטינה".

יש לך תחביב?

"כל ארבעה חודשים אני מחליפה מכשיר סלולרי. אני תמיד אוהבת שיש לי את המכשיר הכי חדיש וחדש. יותר מזה, אני יודעת כבר מראש על דגמים שהולכים לצאת. היום יש לי את הדור השלישי, שזה מגניב. אני וחברים שלי עושים שיחות וידאו כל היום".

מתי בכית לאחרונה?

"אתמול. נקעתי את הרגל במהלך אחת ההופעות בפסטיגל. הייתי גיבורה. למרות הנקע עליתי לעוד נאמבר והמשכתי להופיע, ואז הראל סקעת תפס אותי ליד המעלית ושאל אותי אם כואב לי. השתדלתי להישאר חזקה ולא לבכות, עד שהוא חיבק אותי ונפתח לי הברז. בכיתי המון".

מה עוד גורם לך לבכות?

"עצבים, לחץ ומוות".

איפה את עוד שנה מהיום?

"מקווה להקליט את הדיסק השלישי, עם סיבוב הופעות מצליח בארץ ובחו"ל".

במבט לאחור, איך את רואה היום את כל פרשת המעריץ הטורדני שאיים לרצוח אותך?

"אם להיות כנה, באותו זמן לא בדיוק ידעתי מה הולך סביבי. כולם ניסו להגן עליי, במיוחד ההורים שלי, שהשתדלו לשמור בסוד את כל הנושא, עד שזה פרץ החוצה לכלי התקשורת. היום אני חסינה יותר, לא נותנת לאף אחד את מספר הטלפון האישי שלי. גם ההורים שלי דואגים לי היום הרבה יותר. אם אני לא מתקשרת אליהם כל כמה שעות לעדכן אותם שאני חיה, הם מתחילים לדאוג. מעבר לזה אין מה לעשות הרבה, אני לא אוכל לחיות תחת פחד מתמיד רק בגלל המחשבה שמסתובב לו עוד פריק כזה בחוץ".