תיאטרון אתיופי חדש נפתח בירושלים

לפני חודשים ספורים נאלץ תיאטרון "נטלה", התיאטרון האתיופי הראשון בישראל, לסגור את שעריו. הסיבה: בעיות תקציביות קשות שעל-פי משרד התרבות היו קשורות בניהול כושל.

השבוע הודיע בית הקונפדרציה בירושלים על הקמת תיאטרון אתיופי חדש בניהולו של השחקן והמנהל האמנותי של תיאטרון הרחוב בבת-ים, משה מלכא. למעשה מדובר בפתיחה מחודשת תחת שם אחר של אותו התיאטרון, שכן כל השחקנים בתיאטרון "הולגאב", נמנו על קבוצת השחקנים של תיאטרון "נטלה". להקמת התיאטרון התגייסו משרד החינוך והתרבות שמקצה 160 אלף שקל לפרוייקט, קרן ירושלים (40 אלף שקל) ובית הקונפדרציה שלצד תמיכה של 13 אלף שקל מהווה בית לפעילות התיאטרון.

ב-5 בפברואר יעלו חברי תיאטרון "הולגאב" בבכורה את ההצגה באמהרית "תרת תרת", המבוססת על מקבץ סיפורי עם אתיופיים. ההצגה, בבימויו של מלכא, מביאה את עולמו של המהגר והזר מנקודת מבטו ומתוך תרבותו שלו. דרך סיפורים, ריקודים ושירים מנסות שלוש הדמויות התלושות בהצגה לתקשר עם העולם החדש ובכללו הקהל ומוצאות עצמן לכודות בזהותן הישנה.

בהצגה משתתפים טסטפהון אלמו, ממקימי להקת המחול "אסקסטה" הפועלת במסגרת אוניברסיטת חיפה; אייצ'ו ביה ממקימי קבוצת המשחק לנוער אתיופי ב"מקווה ישראל" המופיע בתוכנית הטלוויזיה "דרך העיניים שלנו" המשודרת בערוץ 2; ותהילה ישעיהו, מורה למחול אתיופי ובוגרת לימודי משחק בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים.

את ההצגה, שמהווה צומת מפגש בין התרבות האתיופית לשפת התיאטרון הייחודית למלכא, מלווה מוזיקה מקורית של חבר אנסמבל "ראס דשן", אבטה בריהון. המוזיקה משלבת סגנון אתני-ג'אז עם השפעות בלוז ומשמרת בתוכה את רוח המקור האתיופית.

מלכא, שהעלה במסגרת קבוצת תיאטרון "נטלה" את ההצגה "שחורים", שזכתה בציון לשבח בפסטיבל עכו ואת "בבל" שהועלתה בתיאטרון "לה מאמה" בניו-יורק, מגדיר את האנסמבל החדש כניסוי מעבדתי.

"בשבע השנים האחרונות גיבשתי עם השחקנים האתיופיים שפה אחרת שאני מאוד מקווה להמשיך ולפתח בתיאטרון", הוא אומר, "חשוב להדגיש שלא מדובר בתיאטרון קהילתי שמיועד לקהילה האתיופית, זה לא פולקלור אלא תיאטרון שמשתמש בחומרים פולקלוריסטים, מפגיש אותם עם התרבות המערבית ובכך הופך לאוניברסלי. אני מנצל במרכאות את הצבע שלהם, האחרות, היופי, הקיפוח, יכולות השירה הנדירות והמוזיקה הנפלאה, בכדי לייצר סוג של אמנות ייחודית וניסיוניות ביחד איתם. במסגרת תיאטרון אקספרימנטלי יש מקום להתבוננות בשחקנים ובדמויות ובמובן זה אנחנו מאפשרים לקהל התבוננות תרבותית שונה. דווקא הצגות שאינן מתייחסות לעדה האתיופית כאל פולקלור יכולות לשנות את הסטריאוטיפים שקברו את העדה ולהביא את העומק ואת חוכמת החיים שלהם".

למרות המשפט האחרון, מלכא מדגיש שהוא אינו רואה עצמו כמנהל מאבק חברתי: "המטרה שלי היא להיכנס איתם למעבדה ולנסות לעשות בראש ובראשונה תיאטרון עם צבע אחר תרתי משמע. אני יודע שבמדינת ישראל שמתקשה להביא צופים לתיאטרון רפרטוארי, יהיה עוד יותר קשה להביא צופים להצגה של שחקנים אתיופיים ולכן זהו ניסיון".

שם התיאטרון בתרגום לעברית הוא "הכל עובר". מלכא מפרש את המושג כביטוי לפתיחות. "זו הצגה שדורשת קשב וכולי תקווה שהיא תעשה את מה שתיאטרון מעבדתי אמור לעשות וזה לחדד את הראייה. העדה האתיופית שבויה בסטריאוטיפ הנחות שיש לה בעיני החברה הישראלית. אני מקווה שאנשים יראו את הכוח שבחולשה ויזהו את היפה שבהם".

מנהל בית הקונפדרציה בירושלים, אפי בניה, אומר: "אנו מאמינים שטיפוח תיאטרון של אמנים אתיופיים יפתח צוהר למורשת עשירה ומרתקת שאך מעטים נחשפו לה עד היום ויסייע בהשתלבותה של הקהילה האתיופית בישראל".