מזמן שחרב...
מאז שחרב בית המקדש, תודות לממשלות ישראל, ניתנה נבואה אפילו לשוטים. כולל שוטים. לרבות שוטים
דומה כי אין מכתם חביב על פוליטיקאים מתראיינים יותר מאותה מובאה הפותחת במילים "מזמן שחרב בית המקדש" וגו'. כל אימת שמציגים להם שאלה החורגת מזערית מן התחום שאפשר לכסותו בקלישאות שהם אמונים עליהן, מיד עוטות פניהם הבעה ינשופית של ידענות נשגבת, ובנימת קול של תלמיד חכם בקיא ומנוסה, הם מפטירים לעבר המראיין: "אנחנו הרי יודעים למי ניתנה הנבואה".
בדרך כלל, המראיין נד בראשו בהסכמה מלאת הבנה, שהרי גם הוא תלמיד חכם מופלג, והשניים עוברים לשאלה הבאה, הבטוחה יותר, המטרידה פחות, שתשובתה אינה מחייבת תפעול יתר של חומר אפור. (כדאי, אגב, שכל עוקרי ההרים הללו שכה מיטיבים לצטט מן המקורות יעיינו פעם אחת בטקסט המקורי. צפויה להם הפתעה).
לכאורה, מבקש המצטט להעיד בכך על עיסתו. שהרי, ככתוב, המתיימר לנחש את העתיד לקרות מעיד בכך על עצמו ששוטה הוא. ואילו הוא, המרואיין, שאין לו מושג ירוק מה יקרה, אין ספק שחכם מחוכם הוא.
דא עקא, דרכן של ממשלות ישראל בשנים האחרונות, ושל ראש הממשלה הנוכחי במיוחד, כה שקופה, כה צפויה, כה בנאלית, כה מתבקשת, נטולת הפתעות וידועה מראש, עד כי צריך אדם להיות אוויל משריש כדי לא לדעת את העתיד לקרות.
וכי מי לא ידע כי ביום היבחרו של אבו מאזן נפתח גם מרוץ ההתאכזבות ממנו. ההימור היחיד נגע לפרק הזמן שיידרש לממשלה ולצבא כדי לחצות את מלוא המרחק מ"התקווה המגולחת הגדולה" עד "גרוע מערפאת". היו שהעריכו כי יידרשו לפחות חודשיים. רק מעטים העלו בדעתם שאפשר לעשות זאת בפחות משבועיים.
וכי מי לא ידע כי תכלית הייבוא של ישבני "העבודה" אל כסאות הממשלה לא הייתה לסייע לשרון בדהירה אל השלום, אלא לספק לו אליבי ואשמים בכוח בבריחה מן השלום. סינר מכובד להסתתר מאחוריו ולשוב לשגיונותיו. ושוב, רק אלמנט הזמן היה עילה לספקולציה. היו שסברו כי לפחות שבועיים יחלפו מרגע השתרעות פרס ושאריות "העבודה" למרגלות שרון, ועד לרגע שבו הוא ישוב להתעמר ולהתל בהם. אך "העבודה", אסלה סבלנית וצייתנית שכמותה, הוכיחה שדי ביומיים סביב שולחן הממשלה לשוב ולהפגין את יכולת הקיבול וההבלגה המופלגים שניחנה בהם.
וכי מי לא ידע שחמאס, המייחל להתנתקות בערך כמו עוזי לנדאו וברוך מרזל, יעשה כמרע יכולתו כדי לטרפד כל בדל סיכוי לפיוס. ומי לא ידע שהפונדמנדליסטים והשוביניסטים ושאר הליסטים ימשיכו לפרכס זה את זה, ולעשות זה את מלאכתו של זה.
ומי לא ידע שקולות פיוס פלסטינים יחלצו גם משרון את מרעו. כי שרון לא יוותר ללא קרב על "החד-צדדיות" שכה יקרה לליבו. מי עדיין לא מבין כי זו לא "חד-צדדיות" מתוך חוסר ברירה, אלא "חד-צדדיות" מתוך בחירה קרה ושקולה. חלק מן המאמץ להבטיח שאפילו אם תתרחש איזושהי התנתקות לשליש ולרביע, לא יקרה שום דבר מעבר לכך. וכי באמת יש עדיין מישהו שלא יודע כי הדיבר "אין פרטנר" אינו תיאור מצב אלא משאת נפש? אינו ציון עובדה מדכדכת אלא הגדרה של יעד אסטרטגי?
ומי לא ידע כי בהזדמנות המדממת הראשונה ישוב ויישלף הטיעון השקרי ביותר, החושפני ביותר, האוקסימורוני ביותר שתשלובת הסחרור הישראלית המציאה מעודה: "אם יורים – לא מדברים". כלומר, כל עוד יש טרור לא מנהלים מו"מ על הסדר שתכליתו לשים קץ לטרור. משל למה הדבר דומה? לשר תחבורה המודיע נחרצות כי כל עוד נמשכות תאונות הדרכים, הוא לא מוכן לטפל בתשתיות (וכבר ראיתי גם שרי תחבורה כאלה בימי חלדי).
האומנם כל "הנבואות" המנויות לעיל באמת נבצרו מבינתם של הנבונים וניתנו רק לשוטים? לא יכול להיות. נראה אפוא שהציטוט החביב מתוך התלמוד ממש משווע לפרשנות חדשה ומעודכנת. ובזכות ממשלות ישראל מותר מעתה לומר כך: "מזמן שחרב בית המקדש ניתנה נבואה גם לשוטים". אפילו לשוטים. כולל שוטים. לרבות שוטים.
ומי שאעפ"כ ולמרות הכל מצליח לא לדעת ולא להבין מה קרה ומה יקרה, הוא בהכרח אחת מאלה: סומא, או מיתמם, או שרלטן או מי שצריך לטרוח הרבה הרבה עד שיזכה ויגיע למעלת שוטה.
ראש הממשלה שרון. "חד-צדדיות" מתוך בחירה
צילום: איי פי
מומלצים
