שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פולמוס נולד
    לילה טוב ניצנות וברוכות הבאות למלחמת העולמות העקובה מאס-אם-אס בין מעריצות הראל מויאל למעריצות הראל סקעת. הן מתפלחות להופעות, הן מנשקות בסנדוויץ', הן מכינות תחמושת, הן מזייפות, הן משמיצות והן טורקות איי-סי-קיו למעריצות ההראל הלא-נכון! חן שליטא חדרה לתוככי הגרעין הקשה של הקומץ הקטן של העשבים השוטים וחזרה עם, כאילו, מלאאאא תובנות

    ההסכם היה ברור. אתן נכנסות לפגוש את הראל סקעת מאחורי הקלעים של טקס נבחרי השנה בערוץ  הילדים, אבל בתנאי אחד - התריעה בפנינו יחצנית הערוץ - שלא יהיו צרחות. "בטוחה שתוכלי לעמוד בזה?" אני שואלת את שלי כהן, 16, מנהריה. "אל תדאגי", מרגיעה אותי לימור, אמא שלה, "היא לא צועקת כשהיא רואה אותו, היא רק בוכה". 

      

    בדרך לשם כהן מדווחת על דגדוג כזה של התרגשות בכל הגוף. מצלמת הווידאו כבר מוכנה אצלה ביד כדי לא לבזבז שניות יקרות שלא יתועדו מהרגע שסקעת ייקלט לה באישונים. זה קורה כבר כשאנחנו ממתינות לאישור הכניסה; כהן קולטת אותו עומד בגבו אליה בלובי של אולפני הרצליה, פולטת יבבה חנוקה ומתחילה לצלם.

     

    ההתרגשות שלה מדביקה גם אותי. כשאנחנו פוסעות פנימה, אני כבר מחזיקה לה את התיק והמעיל כדי ששום דבר לא יעצור בעדה מלהסתער עליו בחיבוקים. בפתח חדר האיפור היא מפקידה בידי גם את מצלמת הווידאו, עם פקודה שאינה משתמעת לשני פנים - אל תפסיקי לצלם. אני מקללת את כישוריי הטכניים הדלים ומתפללת שלחצתי על הכפתור הנכון, לא בדיוק קולטת מה היא אומרת לו ואיך הוא מרגיע אותה בעודי עסוקה מדי בלמצוא זווית צילום נוחה. גם התכנון לרשום את הדיאלוג ביניהם במחברת, שטמונה כרגע עמוק בתיק, יורד לטימיון. העיקר שקלטתי את שניהם, ועוד בפוקוס.

      

    בדרך חזרה הביתה אנחנו מנתחות את קורות המפגש הזה. "מוזר מאוד שלא בכיתי", כהן מתקשה להירגע. "שלא תחשבי שאני אוהבת אותו פחות". ברור שלא, אני מרגיעה אותה ומוסיפה שהיא בהחלט נראתה נסערת. אבל זה לא מספיק לה. "ראית איך בכיתי בתמונה מהיום שפגשתי אותו בקניון", היא מזכירה לי, "שאז גם לא כיבסתי את החולצה שבוע כדי שיישאר הריח שלו. בפעם הבאה אני בטוח אבכה, את תראי".

       

    סיבוב 1: ביצים ועגבניות

      

    ההערצה לסקעת, כמו גם למתחרהו הגדול מעונת "כוכב נולד" האחרונה הראל מויאל, לא דעכה מאז הגמר בניצנים

    באוגוסט. להפך. אתרי המעריצים באינטרנט מעידים שהיא רק גוברת, ממש כמו התחרות בין המחנות ההיסטוריים עפרה וירדנה בשנות השמונים. אמנם השניים כבר לא מופיעים כל שבוע בערוץ 2, אבל נוכחות ההראלים בשטח נותרה גבוהה וההשוואה הבלתי נמנעת ביניהם - שנולדה בעקבות שמם המשותף והתחרות הצמודה - עושה לשניהם רק טוב. כל הופעה שלהם בקניונים גוררת גדודי מעריצים מכל רחבי הארץ, שלא לדבר על הפסטיגל, שיצר השנה ספורט עממי חדש של התפלחות לחזרות - ספורט המשמש את חובביו גם לחדירה להופעות סגורות של סקעת ומויאל בפני ועדי עובדים.

     

    התחרות המחודשת בין השניים במסגרת הפסטיגל, שהציבה שוב את מויאל במקום הראשון ואת סקעת בזה שאחריו, רק העמיקה את המתח בין הגרעין הקשה של מחנות המויאליות והסקעתיות. אין היום שני זמרים שמעריצותיהם צהובות זו לזו כמו צמד ההראלים. 

     

    "המלחמות התחילו עוד באודישנים ל'כוכב נולד 2'", מאבחנת רינת פרי, מנהלת פורומי המעריצים בתחום הבידור והמוזיקה של "תפוז". "מתווכחים על מי מזייף בשירה ומי מזייף בתוצאות, מי מקבל יותר מחיאות כפיים ואיזה מחנה הכין שלט יותר גדול לכוכב שלו, שלא לדבר על התחום האישי, שנכנס לפרטים הכי קטנים בשאלה האם סקעת באמת יוצא עם אגם רודברג ולמה. זה שונה מאוד מהריבים שהתפתחו בתקופת שירי מימון ונינט, כי הניצחון של נינט היה בקונצנזוס. לא היה אצלה כל הבלגן שמייצרים מעריצי ההראלים".

     

    בפורומים המתנהלים באתר המעריצים הרשמי של כל הראל משתדלים המנהלים לא ללבות את האש, אלא להתמקד בהערצה להראל הנכון. "אצלנו לא מדברים על סקעת", מצהירה רויטל בן-זכרי בת ה-18 מאשדוד, שמנהלת את הפורום המויאלי, "כי זה תמיד יהיה משהו רע, ואז הסקעתיות שמרגלות אצלנו בפורום יצטטו את הדברים אצלן ותתפתח מריבה. אם אני רואה שמישהי בכל זאת מנסה לקיים דיון על סקעת, אני מיד סוגרת את האפשרות להמשיך אותו".

      

    הריגול, כמובן, הדדי, ולכן היה לי קשה לשכנע את המשתתפים שאני אכן כתבת "ידיעות" ולא חיילת ממחנה האויב. הדיונים אם לשתף איתי פעולה הסתעפו לשאלות כבדות משקל כמו האם זה נשמע הגיוני שעיתונאית "רצינית" תחפש מעריצים "שרופים", כי איזו מין מילה מעפנית זאת בכלל. 

     

    די מהר קלטתי שגם לשאול אותן על הפוסטרים שמכסים את הקירות לא מוסיף לי הרבה כבוד. רק אצל מיעוטן זה עדיין קיים. "היום הכל נמצא במחשב", הסבירו לי בסלחנות אחרי שערכו אחריי חיפוש גוגל והחליטו שאני כנראה דוברת אמת. "עדיף להוריד סרטונים ושירים שלהם מהרשת ולסדר בתיקיות במחשב מלתלות תמונה שלא זזה על הקיר".

     

    "אל תיקחי את זה אישי", מעודדת אותי בן-זכרי אחרי שזכיתי סוף סוף באמונה, "גם כשאח של מויאל נכנס, לא האמנו לו בהתחלה". כדי שבכל זאת יהיה אפשר לדבר בחופשיות, מקיים בתוכו כל פורום פורום נוסף, סודי ביותר - מטבחון, אם תרצו - שהכניסה אליו מאושרת רק אם המבקש מכיר באופן אישי את אחד ממנהלי הפורום, שיכול להבטיח שהמצטרף החדש אינו חפרפרת.

     

    "בפורום הסודי אנחנו כותבות דברים שאסור שהמויאליות יידעו", מסבירה שני כהן, 14, מזיכרון-יעקב. "למשל, כשידענו על התוכנית שהיתה להן לזרוק ביצים ועגבניות בהופעה של הראל ולקרוא לו לוזר. החלטנו שנתקשר להורים שלו כדי להזהיר אותו, אבל לא תפסנו אותם. חוץ מזה, אנחנו מתכננות שם מה לכתוב על השלטים בהופעות או על הפלאיירים שחילקנו בפסטיגל".

     

    חן לוי, בת 16 מירושלים המתפקדת כמויאלית גאה, מתקוממת: "הסקעתיות לא כל כך תמימות. רויטל הצליחה להסתנן לפורום הסודי שלהן אחרי שמויאלית אחת שלחה לה את הסיסמה, וגילינו שהן עושות הרבה דברים מלוכלכים".

      

    בן-זכרי: "הייתי בהלם ממה שמדברים שם. עזבי, אני לא רוצה אפילו להיזכר במה שהעיניים שלי ראו. תמיד טענתי שהפורום האמיתי שלהם הוא הפורום הסודי, והפורום הרגיל הוא סתם כיסוי, וכנראה שצדקתי. אצלנו מדברים על איזו מתנה נביא למויאל ומה כל אחת תביא להופעה, ואצלם על איך להצביע יותר מפעם ביום לערוץ הילדים. זה הרג אותי. כי אחר כך טוענים שאנחנו הרמאיות".

      

    סיבוב 2: שחיתויות וזיופים

      

    בתאוריות קונספירציה ובזיופי הצבעות שני המחנות תמיד שמחים לבחוש. הסקעתיות לא מבינות איך אהובן, שמסומן כפייבוריט, שב ומפסיד בקלפי כשרק בוחרי ערוץ הילדים העדיפו אותו על פני מויאל. לניצחון ב"כוכב נולד" הן גייסו את התוכנות שהיטו את ההצבעה, למורת רוחה של חן כהן, מויאלית בת 71 מרמת-גן: "הסקעתיות פשוט לא התאמצו מספיק כי הן לא רציניות, סתם ילדות קטנות שלא קיבלו מחזור. אני אמרתי למויאל כבר אחרי האודישנים, תראה שאתה תצא עם האוטו. ובאמת הצבעתי דרך המחשב 402 פעמים, כדי לא לפקשש ולהגיע ל-250, שאז הכל היה נמחק. אחרי זה הפצצתי
    באס-אם-אסים עד שכאבו לי האצבעות. הן השתמשו בתוכנה שמריצה 249 פעמים בבת אחת, אז שלא יתפלאו אם הקולות במקרה הגיעו למויאל. עד היום יש לי צמרמורת כשאני מריצה במחשב את הקטע שצביקה הדר מכריז מהפך. אני זוכרת איך כולם התקשרו לברך אותי, כאילו אני זו ששרה וזכתה, מרוב שידעו שאני חזק בקטע".

     

    טלפונים מודאגים קיבלה הילה ברודר, סקעתית בת 17 מחיפה: "כולם התקשרו לבדוק שאני בסדר, ועוד אחרי שפורסמה ב'ידיעות' תמונה שלי בוכה". אצל שלי כהן, האבל נמשך כמעט שבוע אחרי. "הייתי בדיכאון, ועוד אחרי שאבא שלי שלח בטעות אס-אם-אסים למויאל במקום לסקעת, חשבתי שאני מתעלפת. שבוע בקושי אכלתי. נרגעתי אחרי שראיתי אותו צוחק בהופעה בקניון ברעננה, ואנשים צעקו סקעת ולא מויאל, אז הבנתי שהוא יכול להיות שמח אפילו שהוא הפסיד".

      

    גם המויאליות חוששות שהכוכב הפגיע שלהן יתקשה להתמודד עם המציאות, בעיקר כשהן לא בסביבה כדי לחזק אותו. מיטל אבנר, בת 16 מחולון: "היתה הופעה משותפת למויאל ולסקעת בקניון בכפר-סבא, ואת דבר ראשון חושבת - כפר-סבא היא עיר של סקעת, חייבים לעודד את מויאל בסביבה כזאת עוינת. נסענו לשם באוטובוס וסחבנו שלט ענק שכתבנו עליו: 'הנני כאן, אבל בשביל מויאל'. מעריצות של סקעת לא אהבו את זה, אבל הן סתם עושות עניין. זה כמו בפסטיגל. אם רן דנקר, שהגיע למקום השלישי, היה זוכה, ולא מויאל, אף אחד לא היה אומר שהיו זיופים. רק בגלל שזה סקעת ומויאל נוצרה תחרות".

     

    הפסטיגל חולל סערה חדשה. אם אחרי ניצנים הסקעתיות הפגינו מול משרדי "קשת", אחרי הפסטיגל הן גילו יותר מעוף ותחכום והפציצו את אתרי החדשות באינטרנט בהצעות לתחקיר על שחיתויות מצד מעריצות מויאל. לדבריהן, המויאליות שלשלו לתיבות ההצבעה של אהובן מטבעות כדי להעלות את משקלן ולהביא לזכייתו. ההצבעה בפסטיגל נעשתה על ידי שלשול ספח הכרטיס לתיבה שהוכנה עבור כל מתמודד. בתום ספירת הקולות מכל ההופעות, שקלה תיבתו של מויאל 12.5 קילו וזו של סקעת כארבעה קילו פחות.

     

    טל מזרחי, מויאלית בת 16 מחולון: "כשהודיעו שמויאל זכה בפסטיגל, שמנו את 'זורו', השיר שלו מהתחרות, בפול ווליום ורקדנו. כל הדיבורים על זיופים, זה שטויות. מאיפה לנו בכלל לדעת ששוקלים את התיבות. בפורום של סקעת יש יותר מעריצים ובגלל זה הם חושבים שהם צריכים לזכות בכל תחרות. הם לא מבינים שבתחרויות של כל המדינה, כמו הפסטיגל ו'כוכב נולד', רואים כולם מי הכוכב האמיתי. אז סקעת זכה בערוץ הילדים כי ילדים אוהבים אותו יותר, לא מפריע לי. זה לא כמו לזכות בערוץ 2, כשכל המדינה בוחרת".

      

    את יכולה להיות חברה של סקעתיות?

     

    "יש לי שכנה סקעתית. אנחנו מכירות מגיל אפס, אז עשינו שיחה והחלטנו שזה לא יפריע לחברות. לפעמים אנחנו עדיין אנחנו רבות, תלוי איזה הראל מוביל במצעד, אבל רוב הזמן אנחנו מניחות את זה בצד".

     

    שלי כהן לא מגלה סובלנות דומה. "על מה יש לי לדבר עם מויאליות", היא מתעצבנת על עצם השאלה, "אני לא רואה אותן ממטר, אפילו מה השעה אני לא רוצה להגיד להן. בהופעה ברעננה שתי ילדות אמרו לי שהן באו בשביל מויאל. אמרתי 'טוב תודה', ועשיתי להן סימן עם היד שיתרחקו. ובאיי-סי-קיו התכתבתי עם מישהי שאמרה שהיא מעריצה את מויאל, כתבתי לה להתראות וביי, עם מלא סימני קריאה, וגם שמתי אותה על Ignore, שבטוח אני לא אוכל לקבל עוד הודעות ממנה. יש לי גם חברה שאני חושדת בה שהיא מויאלית אבל מפחדת להגיד לי. אני לא אפסיק להיות חברה שלה, למרות שאני כבר לא יודעת על מה יישאר לנו לדבר אם סקעת ומויאל יהיו מחוץ לתחום".

     

    סיבוב 3: שואה וגבורה

     

    סקעת, על פי מדגם לא מחייב, משייט בטווח רחב יותר של גילאים, כזה שמתחיל בבית הספר היסודי ומסתיים בגרעין קשה של מעריצות מבוגרות שעוקבות אחרי כל צעד שלו. לבנה, 55, מרחובות, שעובדת כמזכירה במשרד רואי חשבון ומעדיפה שלא להזדהות בשמה המלא מחשש "לקבל טלפונים מאיימים ממעריצות מויאל המוטרפות": "מעולם לא קרה שזמר צעיר

    נכנס לי ככה לנשמה וגרם לי לבכות. הייתי בשתי הופעות שלו, וגם לפסטיגל רציתי ללכת, אבל לא היה לי עם מי, כי הנכד קטן מדי. אז תחקרתי מישהו מהמשרד שלי שהלך עם הילדים. 

     

    "ההפסד שלו בגמר סימל מבחינתי עוול נוראי. כולנו, הבנות המבוגרות, התאכזבנו ובכינו. בואי נגיד שהיו תמונות קשות, ועד היום זה כואב לי. בתי ביקרה אותי היום והטלוויזיה היתה פתוחה על שיר של מויאל, אז היא אמרה לי: 'אלוהים ישמור, איך את יכולה לשמוע אותו'. אמרתי לה, 'זה בסדר, אנחנו כבר אחרי הטראומה'. עם הדיסק של 'כוכב נולד' עדיין קשה לי. 'נר על החלון' זה השיר האחרון, ואני תמיד מפסיקה את ההשמעה לפני שהוא מתחיל".

       

    אצל מויאל, קהל המעריצים נע בין בני עשרה עד בני עשרים ומשהו. בשני המחנות יש גם בנים, אבל הם מיעוט שקט יחסית. "אנחנו לא רוצים שיחשבו שאנחנו הומואים", מסביר אחד מהם, "וחוץ מזה על הבנות שומעים יותר כי הן יותר היסטריות". 

     

    לכל מעריצה כזאת יש ברזומה לפחות מפגש אחד עם מושא ההערצה, כזה שידווח לאלתר בפורום לפרטי פרטים, כולל הערכה לוהטת ששתי הדקות ההן מהוות את שיאו של היום המאושר בחייהן. ירדן, שפגשה את סקעת בשדה התעופה, בדוגמה ייצוגית: "הצטלמתי והתחבקתי והתנשקתי איתו, ואז הוא שאל אותי לאן אתם טסים ואני כזה 'לאנטליה', והוא אמר 'יא, גם אנחנו', והוא שאל אם הייתי בפסטיגל ואמרתי כזה 'כן, יום חמישי, 16.12.04, שעה שבע', והוא כזה התלהב וקרא לי חמודה, ואז הלכנו לשבת וכל הטיסה השקפתי עליו וצילמתי אותו מלאאאא".

      

    שני כהן: "כל הכסף מהבייביסיטר הולך על נסיעות להופעות שלו, והכי כיף זה לפגוש אותו מאחורי הקלעים. בפעם הראשונה נורא התרגשתי, הרגשתי שהרגליים שלי מרחפות והראש שלי עף. וכשהוא הלך התחלתי לבכות. בפסטיגל כתבתי לו שלט: 'סקעת, מה צריך לעשות כדי שתסתכל לכאן', והוא קלט את זה באמצע הריקוד וכמעט שכח לשיר. בסוף ההופעה פגשתי אותו ואמרתי לו, 'אתה יודע כמה אני אוהבת אותך', והוא אמר שאני מאמי וגם הוא אוהב אותי".

     

    איך את מגיעה אל מאחורי הקלעים?

      

    "יש ילדות מההנהלה של הפורום שהראל מכניס כל פעם שהוא רואה אותן. הן פגשו אותו איזה 24 פעם ועושות איתו נשיקות סנדוויץ', שהוא עומד באמצע והן מנשקות אותו מהצדדים, וכולם בפורום צועקים עליהן, 'די, כבר תפסיקו לפגוש אותו'. אני מאמינה שאין דבר העומד בפני הרצון, אז אני מנסה להיכנס בכל מקרה. ככה קרה לי בחזרות לפסטיגל שהיו בחיפה. אמרתי לעצמי שני, אם לא תלכי תפסידי את ההזדמנות של החיים שלך. לחברות שבאו איתי לא היה אומץ, אבל אני התפלחתי בלי שאף אחד יראה. כל פעם ששומר עבר לידי - התחבאתי. הרגשתי כמו בשואה. כי שמעתי על ילד אחד שתפסו ולקחו עם מונית למשטרה.

      

    ככה התחבאתי מאחורי הכיסאות, ופתאום איזה מאבטח צועק, 'ילדה, מאיפה את? מי הכניס אותך'. התחלתי לרוץ לתוך קבוצה של ילדות אחרות שהתפלחה, כדי שהוא יתבלבל. וכל המפורסמים שעמדו על הבמה התפקעו מצחוק. עד שאמרתי לאיזו אישה - 'אישה, אישה, בבקשה תחביאי אותי', והיא כיסתה אותי במלא סווטשרים עד שהוא הלך".

     

    גם בגזרת מויאל נרשמו מעשי הקרבה. מזרחי: "היה מפגש פורום באשדוד, ויום למחרת היה לי מבחן ענק במתמטיקה. אמרתי, אין מצב שאני אשב ואלמד כשאני יכולה להיות שעתיים עם הראל מויאל. היה גשם שחבל על הזמן, אבל לא ויתרנו. חזרתי הביתה בשתיים עשרה וחצי בלילה וישבתי ללמוד למבחן כל הלילה. עברתי טוב כי הראל עוזר לי לשרוד, אני חושבת עליו וזה נותן לי כוח להמשיך".

      

    אצל שני כהן הסקעתיות לא נעצרת בהתכוננות למבחן. "אני רושמת על המבחנים, במקום שני כהן, הראל סקעת, ושמה תמונה שלו לידי שיעזור לי. בדרך כלל המורים מבינים ומחייכים. חוץ מפעם אחת שהמורה חשבה שזה שליפים, והייתי צריכה להוכיח שאין לי, גם לא ברגליים ובידיים".

      

    שלי כהן, כמו תמיד, הולכת אפילו רחוק יותר עם אימוץ הזהות הסקעתית. "היום הייתי במשרד הפנים כדי לשנות כתובת בתעודת הזהות שלי, אחרי שעברנו דירה מאילת לנהריה. ורציתי לשנות את שם המשפחה מכהן לסקעת, שיחשבו שאני אשתו, אבל ההורים שלי לא היו מסכימים, ואמא שלי אמרה לי, 'מה יהיה כשזה יעבור לך כמו עם 'המורדים'?' כי כשהערצתי אותם רציתי שיקראו לי שלי בורדונבה, כמו שם המשפחה של קמילה".

     

    סיבוב 4: רעידות וסינדרלות

     

    ממשאל סמלי אצל חלק ממעריצי ההראלים מדובר בהערצה ראשונה, ולאחרים יש כבר היסטוריה של הערצות קודמות. לפעמים זו "סתם אהבת ילדות לא רצינית לבריטני ספירס", כמו שמזכירה באגביות חן לוי. אצל רוב המעריצים הסדרתיים נרשמה בעבר סגידה למורדים. "אבל זה לא היה רציני כמו את סקעת", מסבירה שני כהן, "כי הראל הרבה יותר מרגש וקרוב. והמורדים נורא רחוקים ואין מצב שאני אפגוש אותם הרבה".

      

    הנגישות הזו היא חלק מסוד ההצלחה של שני ההראלים. מסע הטירונות שמעבירה אותם חברת טדי הפקות במהלך השנה שאחרי הגמר, מקרב אותם מבחינת המעריצים למרחק נגיעה. ההראלים נמצאים בהישג יד לא רק בהשוואה למורדים, אלא גם ביחס לאמנים ישראלים אחרים. אפילו נינט טייב, קודמתם, לא נתפסה כנגישה כל כך. אולי בגלל שמימון, מהמקום השני, לא נשפה בעורפה קרוב כל כך במהלך התחרות.  

     

    טל מזרחי: "שנה שעברה הערצתי את נינט ואמרתי, אני לא אראה יותר 'כוכב נולד', כדי לא להעריץ מישהו אחר. ואז במקרה ראיתי את הראל (מויאל) שר, והוא לקח את הלב שלי ממנה. את נינט אף פעם לא פגשתי, ואת הראל כבר פגשתי כמה פעמים והוקסמתי מהחום שלו ומאיך שהוא אמר 'תירגעי, חמודה' כשרעדתי".  

     

    אורית, סטודנטית בת 24 שמעריצה את סקעת: "פעם זמרים היו מיתוס, היינו יודעים עליהם רק ממה שכתוב בעיתון. אצל ההראלים זה שונה, הם גדלו איתנו, ואנחנו איתם. זה שהם צמחו מתוכנית ריאליטי מעמיד אותם במחויבות יותר גדולה למעריצים שבנו אותם. זה לא מאיה בוסקילה שפתאום דפקה לי על הדלת ואמרה 'שלום אני הכוכבת הבאה', בלי שמישהו בכלל שאל אותי. את סקעת גידלנו מאפס, וכולנו זוכרות את המעיל והתספורת שהיו לו באודישן הראשון, שאין סיכוי שנראה אותו יותר איתם בחיים".

     

    ועם כל הכבוד לצמיחה המשותפת, עדיין מדובר בכוכבות אינסטנט, שהשפיעה אחרת על כל אחד מהמחנות. וכאן בעצם טמון ההבדל העמוק ביניהם. המויאליות מתרפקות על סיפור הסינדרלה של האליל שרק לפני רגע ישב בבית, בדיוק כמוהן, ולא האמין שייצא ממנו משהו. אם לו זה קרה, אז גם להן יש סיכוי. אורטל אשטמקר, 17, מדימונה: "הראל לא האמין בעצמו בהתחלה, וזה מזכיר לי את עצמי, שגם אני שקטה ומופנמת, וכיף לי לראות שהוא הצליח להגשים את החלום שלו". מיטל אבנר: "מויאל מייצג דברים שאפשר להזדהות איתם, כמו חוסר ביטחון עצמי והגשמת חלום. זה גרם לי להתגבר על חוסר הביטחון שלי, ובזכותו אפילו חזרתי לרקוד אחרי הפסקה של שלוש שנים". 

     

    עבור הסקעתיות, הפיכתו המהירה לכוכב מוכיחה את מה שהן מבחינתן ידעו תמיד: שהבחור הוא סטאר מלידה. כשהוא עבד כמלצר מזמר, מספרת בפורום מישהי שתחקרה את האחראי במסעדה, "הוא שבר כוסות, שפך על אנשים דברים, הביא מנות לא נכונות. שאלתי איך לא פיטרו אותו, אז הוא עושה לי כזה, טוב כי זה הראל סקעת... היה לו מין קסם מיוחד כזה שבכלל לא חשבו לפטר אותו".

     

    ברודר, שמפיקה ומככבת בסרט גמר שהיא מכינה על הערצתה לסקעת: "הסרט רק חידד אצלי את ההרגשה שאין לי מושג למה אני כל כך מעריצה אותו. ההסבר הכי משכנע שמצאתי זה כישרון השירה המובהק שלו. יש לו משהו שהוא נורא טוב בו, והלוואי שיכולתי להגיד על עצמי שאני הכי טובה במשהו. אצל סקעת זה בולט - הוא כוכב, ואנחנו לא".

      

    ההערצה, ולא משנה לאיזה מחנה, הופכת כל אחת מהן למישהי שיש על מה לדבר איתה. מספיק ששלי כהן, שאינה מוכרת למשתמשות הפורום, תשלוף תמונה שלה מחובקת עם סקעת, כדי שעשר בנות יקפצו ויבקשו פרטים. "כשהגעתי לבית ספר החדש בנהריה", היא מספרת, "היו יורדים עליי שאני אילתית ולא היו לי בכלל חברות. מאז ששמעו שאני מעריצה של סקעת, התחילו לשאול אותי עליו שאלות. אם לא היה סקעת, לא היה להם על מה לדבר איתי. עכשיו כבר יש לי חברות, אבל הוא עדיין נותן לי ביטחון, וכל לילה לפני שאני נרדמת אני אומרת לו בלב לילה טוב".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    סקעת. נגיש
    צילום: ערוץ 2
    מויאל. משהו לדבר עליו
    צילום: ערוץ 2
    צילום: תמר מוצפי
    מתוך הפסטיגל. מי שוקל יותר?
    צילום: תמר מוצפי
    7 לילות
    מומלצים