"פליאצ'י": איזה יופי מדהים

הפעם אתחיל מהסוף: הפקה מבריקה, ססגונית ויפה כזו לא נראתה באופרה שלנו שנים רבות.

לשיר מתוך המוות – זה תפקידה של האופרה, אבל לשיר מתוך הכיעור האנושי – זאת האופרה "הליצנים". זה הבימוי של זפירלי. איזה יופי מדהים. אצל זפירלי כל היצרים האפלים של האדם קמים ושרים. ועוד איך. ראיתי אצלו איך הקנאה יוצאת מן הבטן ושרה לנו בפרצוף. ראיתי את הרצח בעיניים נכנס לתוך התזמורת ומתחיל לנגן. זפירלי הכניס בבימוי שלו דימויים של הקולנוע אל תוך האופרה. ואז האופרה אצלו היא החיים, או אם תרצו, החיים בסך הכול הם אופרה אחת גדולה.

והיה גם גילוי: באריטון גדול נולד אמש, ושמו טוני הקלה מפינלנד (בתפקיד סילביו) עם קול נפלא. חם. מלא נוכחות. הסופרן נוצ'ה פוצ'ילה בתפקיד הראשי היתה מעולה בשירה, בצבעים שנשפכו אצלה מהגרון. באמינות. חבל רק שהטנור אלדרטו קופידו לא הבריק. אמנם יש לו קול נעים, יציב ונקי, אבל הוא לא תופס אותך בגרון. המנצח מרקו זמבלי הגיש לאון קוולו לא תוקפני. לא גס. הכול אצלו מסוגנן, אפילו מעודן. גם תזמורת ראשון-לציון בלטה אצלו בצליל תזמורתי נהדר. ואפילו המקהלה הבריקה בשירה פתוחה.

שורה תחתונה: ללכת? מה פתאום, לרוץ!