פרובינציה

הדיימנד'ז, רביעיית בנות מרמלה, הן הרכב ראשון בפופ המקומי שהחל את דרכו בטלוויזיה. הקליפים שלהן ל'בוא נזרום' ול'כוח האהבה' הפכו ללהיטים בערוץ המוסיקה לפני שנקלטו ברדיו. למרות שהן באות אחרי סקסטה, מנגו, ללדין, בנות יעקב וחמסה, הדיימנד'ז הן לא עוד להקת בנות שהוקמה בממסד המוסיקלי. הן תוצר פריפריאלי מובהק, שגם אם לא התכוון – הוא התרסה וקריאת-תיגר מוצלחות נגד מרכז שבע ודפוסי התנהלות ושיווק מקובלים.

הקיטלוג הים תיכוני אולי עושה להן עוול תדמיתי, אבל הוא מבני. הדיימנד'ז שואפות לפופ-סול-פאנקי אמריקני שחרחר ורקיד, אך נשמעות מכאן בשירה ובצליל החקייניים מדי – לחנים, נגינה, עיבודים והפקה מוסיקלית של איתן אלבז, בעלה של אחת הבנות. גם האריזה קרתנית: מהבחירה בשם יהלומים, העדפת ההגייה האנגלית (ועם סיומת Z) ועד עיצוב נוצץ אך סר טעם של עטיפה לבנה, עליה מוצגות הארבע כנערות-פיתוי שופעות חמוקיים וחשופות איברים. פרחות מבית טוב או הרכב חתונות משודרג?

הטקסטים – הזווית היחידה להדגשת מקוריות – דלי קלוריות. שירי קשקוש, פטפוט וחנחון של בנות עשרה, מהסוג שגברים כותבים לביצוע נשים (אלבז 5 מ-9), עם הרבה 'אתה' ו'את' אבל בקושי 'אני' אחד (בבלדה המרשימה 'רוצה אל החופש'). גירסת הדאנס ל'זן נדיר' (מאיר גולדברג וקורין אלאל) לוקה חמורות בהבנת הנקרא.