'לו רניינרי הפחיד את ברונפמן שלא ירכוש את דיסקונט'

עוד בטרם יבשה הדיו על ההסכם שבו מכרה מדינת ישראל את השליטה בבנק דיסקונט לקבוצת ברונפמן-שראן, נאלצו פקידי האוצר לצאת בקרב בלימה. המטרה - לעצור את התפיסה שהחלה פתאום לרווח בציבור, בעקבות פרסומים בתקשורת, כאילו המדינה מוכרת את הנכסים שלה בזול, ולא סתם - אלא לבעלי ההון.

פתאום כולם הפכו כאן למעריכי שווי מדופלמים והם יודעים להגיד שמכרו את דיסקונט מתחת לשווי ההון העצמי ושהמדינה

מוכרת נכסים לעשירים על חשבון הציבור. הסיבה לכך פשוטה: לפני מספר חודשים המדינה באמת עשתה טעות. היא מכרה את חברת צים למשפחת עופר במחיר שבדיעבד היה נמוך מאוד.

הבעיה במקרה הזה היתה שהיה רק קונה אחד (משפחת עופר), מוכר אחד (המדינה) ועורך דין יצירתי אחד (רם כספי), וכולם רצו שהעיסקה תיסגר ומהר. בשם עיקרון ההפרטה והבהילות הלא-ברורה, המדינה עשתה עסק רע.

לכן עכשיו, עם מכירת דיסקונט, חשוב מאוד לאנשי האוצר, ובראשם לשר בנימין נתניהו, לשדר לשוק כי העיסקה הזו, למרות שנעשתה מול רוכש אחד, נעשתה במחיר הולם.

הנה מה שאמר לנו אתמול החשב הכללי באוצר, ירון זליכה: "אם לוקחים בחשבון את מה שהמדינה תקבל במקרה של אפ-סייד - שהוא ריאלי במגרש המשחקים של בנקים גדולים בידים פרטיות - ואם לוקחים בחשבון שמחיר השוק הממוצע של דיסקונט ב-3 החודשים האחרונים עמד על 82% מההון, אז מכרנו את הבנק לפי שווי השוק שלו".

תרגום לעברית: המדינה מכרה 26% מבנק דיסקונט במחיר של 1.3 מיליארד שקל, המגלם לדיסקונט שווי של כ-80% מההון העצמי שלו, כלומר - ההון של הבנק בספרים. בנוסף, המדינה בנתה מנגנון שלפיו ישלם הרוכש תשלום נוסף של 78 מיליון שקל או 156 מיליון שקל, אם התשואה של הבנק ב-4 השנים הקרובות תהיה גבוהה בממוצע מ-11% ו-13%, בהתאמה. סכומים אלה מהווים 3% ו-6% מהונו של הבנק, בהתאמה.

התשלום הנוסף יוכל להתרחש רק בהנחה שברונפמן יממש את האופציה לרכוש 25% נוספים מהבנק תמורת 1.25 מיליארד שקל נוספים. כלומר, אם ברונפמן ירכוש את כל מניות הבנק שבידי המדינה, והתשואה של הבנק בשנים הקרובות תהיה גבוהה, המדינה תשיג עליו מחיר שדומה למחיר שבו נסחר הבנק בבורסה. זה, מבחינת האוצר, מחיר הוגן.

אבל לזליכה יש עוד מה להגיד. הוא מכר את הבנק במחיר שוק למרות קשיים ומגבלות. צריך גם לזכור שמכרנו מניות לא סחירות, כי גרעין השליטה בבנק אינו סחיר, אומר זליכה. אם ברונפמן ירכצה למכור את האחזקות שלו בבנק, הוא יוכל לעשות זאת רק בעוד 5 שנים, וגם זה כאשר בנק ישראל צריך לאשר את הרוכשים ובנק ישראל לא מאשר כמעט אף אחד.

ברונפמן גם לא עשה דיו-דיליג'נס (הערכת שווי) מלאה לבנק, כי בנק ישראל לא אפשר זאת. בנוסף, היתה שביתה כללית של הבנק ביום המכירה. תראה לי דוגמה אחת בעולם לבנק שנמכר ביום שיש בו שביתה. ובל נשכח את רעשי הרקע של ועדת בכר.

"לו רניינרי (מבעלי המניות הזרים בבנק הפועלים - ש.ש) הפחיד את ברונפמן שלא ירכוש את הבנק. נוסיף לכך את המגבלות של בנק ישראל, שלפיהן אסור למנף את הרכישה (לקחת הלוואה מבנק אחר - ש.ש), והכל נעשה בהון עצמי, שהוא יקר יותר. על רקע כל זה, להשיג שווי שוק זה לא להאמין. כל הזמן הפחידו אותנו מכל הדברים ומכרנו

בשווי שוק".

ובמילים אחרות: זליכה מסביר כי המדינה מכרה את דיסקונט בשווי שוק כנגד כל הסיכויים. בנק ישראל הקשה על הקונים, הם לא יכולים לממש את הרכישה לפני שיעברו 5 שנים, יש להם מגבלות על חלוקת דיבידנדים ובדיסקונט פועל ועד עובדים מיליטנטי. ובכל זאת, המדינה מכרה את הבנק במחיר שבו הוא נסחר בבורסה.

זה הישג. וזליכה מסכם: "שברנו את המיתוס של הבנק הבינלאומי, שנמכר לפי 50% מההון. אז נכון, האוצר הוא אינטרסנט כאן. הוא לא יכול להרשות לעצמו לרשום עוד כישלון בהפרטה. אנחנו רק רוצים להזכיר שהרוכשים האחרונים שקנו בנקים בישראל לא עשו את העיסקאות הכי טובות בעולם. משפחות דנקנר ואריסון, למרות כל הכתרים ששמו על ראשן, יכלו לעשות עיסקאות טובות הרבה יותר מרכישת בנק הפועלים".

גם בעלי השליטה בבנק אגוד היו בוודאי מוותרים היום על התענוג, ואפילו האחים עופר ומשפחת ורטהיים ודאי

רואים בעסקים האחרים שלהם ביצועים טובים הרבה יותר ממה שנותן להם בנק המזרחי. כך גם הרגישו בוודאי בני משפחת ספרא, שנפטרו בסופו של דבר מהבנק הבינלאומי (שרכשו מידי המדינה) מכרו אותו לצדיק בינו לפי 50% מהונו העצמי, בסך הכל לפני כשנה וחצי. לאור כל זאת, ולאור העובדה שהיה למעשה רק מתמודד אחד על רכישת דיסקונט, נראה שבכל זאת פקידי האוצר עשו עיסקה טובה.