"אני קיבלתי חול כשהגעתי לכאן. שגם הם יקבלו"
"נותנים את הבתים לרוצחים הכי גדולים שלנו... אבל זה בדיוק מה שהגויים עשו במשך כל הדורות", כך אומרת שושי סלוצקי, 27 שנה בגני טל שבגוש קטיף, בעקבות חשיפת ynet אודות ההמלצה שלא להרוס את הבתים בגוש אחרי הפינוי. אבל הכאב שלה עמוק יותר: "כולם מחבקים את שדרות. אני בעד, אבל גם כאן נפלו אלפי פצמ"רים ואף אחד לא בא לשאול אותנו מה אנחנו מרגישים. לא מגיע לנו ביטחון כי רוצים להתנתק?"
התושבים בגוש קטיף יודעים שיבוא הרגע והם יאלצו לוותר לא רק על האידיאולוגיה. לצד כל המילים הגבוהות על גירוש יהודים ומתן פרס לטרור, בתוכנית ההתנתקות ישנם גם הדברים הפשוטים - בית שהוקם בעמל רב, גינה מטופחת וזכרונות שנצברו.
"את הבתים בנינו נדבך על נדבך, השקענו דם יזע ודמעות", סיפרה ל-ynet שושי סלוצקי, 27 שנים בגני טל. "הבית שלנו נבנה בשלבים כי רוב האנשים כאן בגוש קטיף הם אנשים עמלים שזה כל מה שיש להם. אין כאן מיליונרים שבנו בסכומי עתק. אנחנו בנינו והיום רוצים לתת את זה לרוצחים".
סלוצקי עדיין נסערת מהדיווחים על המלצות הגורמים המקצועיים במשרדי הממשלה השונים שלא להרוס את הבתים ביישובים המפונים. מהפרטים, שנחשפו ב-ynet, עולה כי אין אינטרס ישראלי בהרס בתי המתנחלים במסגרת תוכנית ההתנתקות, ועדיף להשאירם על תילם.
בדיונים שנערכו בנושא נטען כי הרס הבתים אינו מהלך נבון, ממגון של סיבות. מבחינת העלות, מדובר בהוצאה של עשרות מיליונים; מבחינת ההשפעה על משך הפינוי, הרס הבתים יאריך את משך המבצע ולפיכך את שהות צה"ל באזור לאחר שהמתנחלים כבר יפונו; מבחינת איכות סביבה, קיים חשש להרס התשתיות המחוברות לבתים, וכלל לא ברור לאן תועבר הפסולת של ההריסות.
ומעל לכל, מרחפת דעת הקהל העולמית. גורמים מדיניים הסבירו: "מבחינת החוק הבינלאומי, יש להשאיר את השטח המפונה באותו המצב, או במצב יותר טוב. כדי להשאיר את השטח במצב דומה, צריך לקבור את ההריסות בצורה שלא תפריע לחקלאות או לבנייה. מבחינת כל ההיבטים המעשיים, האינטרס הישראלי הוא שלא להרוס".
אבל מנגד עומדת לעיני התושבים התמונה של הפלסטינים הכנסים לבתיהם או יתרה מזאת - חוגגים את הנסיגה הישראלית על הגגות האדומים שזה מכבר היו שלהם.
"העניין עם הבתים זה המשך ההתעללות בנו. נותנים את הבתים לרוצחים הכי גדולים שלנו. לא אוהבים שעושים את ההשוואות האלה, אבל זה בדיוק מה שהגויים עשו במשך כל הדורות - נתנו את הבתים שלנו לרוצחים הכי גדולים. אז כאן עושים את זה במדינת ישראל? זה לא יאומן, זה לא אנושי ולא מוסרי", אומרת סלוצקי.
"אם אכן ההתנתקות תצא לפועל, מה שאני חושבת שצריך לעשות זה להרוס את הבתים. אני קיבלתי חול כשהגעתי לכאן. אני קיבלתי רק חול ושמיים. שגם הם יקבלו חול. מה הם עשו בימית? כל החולות שם ריקים, מבנה אחד הם לא בנו. הם יודעים רק להרוס ולא לבנות. אז אני צריכה לתת את הבית שלי? את בית הכנסת שלנו אנחנו צריכים לתת להם?".
בגלל שאנחנו מתנגדים הפכנו למאוסים
אבל הכאב של סלוצקי עמוק יותר - כואב אפילו יותר מהתוכניות לפנות אותה ממקום מגוריה, ומהכוונה המסתמנת לתת את ביתה לאנשים שהיא וחבריה ניסו להרחיק כל השנים עם גדרות וחיילים. היא כואבת את העלבון וההתעלמות.
"היינו בשדרות בשמחת תורה, בהקפות שניות. עלו אחד אחרי השני אנשי ציבור, שדיברו בחום רב על כך שאנשי שדרות צריכים תמיכה. והם לא אמרו אף מילה אחת על גוש קטיף. נפלו כאן כבר מעל 5,000 פצצות מרגמה, ואף אחד לא בא לשאול אותנו, להגיד לנו מה קורה", אומרת סלוצקי.
"השבוע זה ניכר במיוחד, איך שכולם עטפו את שדרות. כמובן שאין לי התנגדות לזה, אבל ההתעלמות המכוונת מגוש קטיף... אנחנו כאילו לא בני אדם. נניח שיש התנתקות - אז אנחנו לא צריכים לחיות עד הניתוק? לא מגיע לנו ביטחון כי רוצים להתנתק? בגלל שאנחנו מתנגדים הפכנו למאוסים וכל אחד יכול לחבוט בנו... לאורך השבוע שמעתי אולי פעם אחת שמדברים עלינו".
"זו התעללות נפשית ממושכת של המוסדות בתושבים, והיא מתחילה בראש הממשלה. הוא היה המוביל שלנו, האבא הרוחני שלנו והוא לא יורק עלינו, לא מסתכל עלינו, לא בא להיפגש איתנו ולשאול אותנו מה אנחנו מרגישים".
סלוצקי פגועה במיוחד מהעובדה שעל ההמלצות להשאיר את ביתה ובתי חבריה על תילם קראה בתקשורת. "אנחנו כבר לא פרטנר. לא מדברים איתנו, לא מספרים לנו. אנחנו שומעים הכל בתקשורת. מידי פעם מישהו נזכר בנו לתגובות. יש פה אכזריות כלפי האנשים שעשו הכל ליישב את המקום בהדרכת שרון ובדחיפתו. זה חלק ממסכת ההתעללות... חלק מהדברים זה כדי לשבור אותנו ולהשפיל אותנו כדי שנקום ונברח.
אבל חרף הכאב, סלוצקי מוצאת מקום לאופטימיות: "עכשיו פתאום זה יפתור בעיה כלכלית? אין בזה שום דבר אמיתי. רעיונות כאלה היו כבר. הם עלו וירדו, ואני עוד לא לוקחת את זה כדבר המוגמר והסופי. יש עוד סימן שאלה ענק של הרעיון הזה, כמו שיש על כל התוכנית הזאת. זה לא משנה אם זה נכון או לא נכון. אני לא רוצה לדבר עכשיו על התועלת המדינית. נאמרו הרבה דברים. בעניין האנושי יש כאן יחס של התנכרות, של זלזול. זו פשוט אפליה בין דם לדם".
לפנייה לכתב/ת 
