עונשי מאסר לבעלי "האומן 17" שהעלימו מס

ולפעמים, החגיגה נגמרת: בית המשפט המחוזי בירושלים גזר היום (ב') עונשי מאסר של 10-18 חודשים בפועל וקנסות כבדים על בעלי מועדון "האומן 17" בירושלים, לאחר שהורשעו בהעלמות מס בשווי של 11 מיליוני שקלים.

על ראובן לובלין נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל וקנס של 200 אלף שקלים. הלל פרקש ורונן מן ירצו 12 חודשי מאסר וישלמו קנס של 175 אלף שקלים, ואילו עדי טלמור ואייל כץ ישהו בכלא עשרה חודשים וישלמו 170 אלף שקלים קנס.

החמישה הורשעו במסגרת הסדר טיעון. הם הודו בעבירות שיוחסו להם והורשעו במסירת דו"חות מע"מ כוזבים ובאי העברת מס.

עבירות המס בוצעו משנת 1999 עד 2001. בתקופה זו הגישו דו"חות כוזבים למע"מ באופן שהקטין את ההכנסות מן העסק בסכום של כ-11 מיליון שקלים.

במסגרת הסכם, שנערך בהליך אזרחי בין בעלי המועדון למס הכנסה, שילמו בעלי המועדון 4.5 מיליוני שקלים.

עובדה זו גרמה לסנגורו של עדי טלמור, שהוא גם אחיו, עו"ד דורון טלמור, לתהות על חומרת העונש: "נראה שבית המשפט לא נתן את הדעת לתשלום במסגרת ההסכם, מה שאמור היה להביא להקלה משמעותית בעונש. המסר שיוצא מפה הוא שאם כבר נתפסתם, תשקלו אם כדאי לשלם חמישה מיליוני שקלים ולשבת בכלא".

זו רשלנות, לא עבריינות

גם עו"ד דורון איתני, שייצג את לובלין, פרקש וכץ, אמר שהעונש נראה מוגזם: "העונשים הם חמורים. אנחנו חושבים שהעונש הראוי צריך היה להיות קל הרבה יותר. כמעט לא גרמנו נזק לאוצר המדינה ואם המדינה לא ניזוקה, אין מקום להחמיר. זו הייתה רשלנות, אבל לא עבריינות. הם הודו בכך שהשמיטו כספים, אבל אנחנו לא גנבים. אנשים כאלה, לטעמי, לא צריכים לשבת בכלא".

השופטת, חנה בן-עמי, התייחסה להחזרת הכספים שביצעו המורשעים: "בתי המשפט נוטים לראות בעובדת הסרת המחדל נסיבה כבדת משקל לקולא, הסרת המחדל טומנת בחובה יסוד של הודאה וחרטה על ההונאה שהונה הנאשם את הציבור. עם זאת, יהיה הסכום ששולם במסגרת הסרת המחדל אשר יהיה, אין בו אלא מילוי חובתו של הנאשם לתשלום מס אמיתי, אף אם באיחור".

השופטת התייחסה לעובדת היותם של המורשעים ידועים בחברה ובעלי מועדון גדול ומשגשג: "הנאשמים, שהינם אנשים אהודים בחוגים נרחבים, שאינם יוצרים רתיעה או מצטיירים כעבריינים מן השורה, לא מעדו מעידה חד פעמית, הם גם לא פעלו מתוך טיפשות וחוסר סדר... ההיפך – במשך תקופה של שלוש שנים, שהופסקה רק משנתגלתה ערוותם, הם ניהלו שתי מערכות רישומים, ובכוונה השמיטו והעלימו שליש מהכנסותיהם... סכום כביר זה, יש בו כדי להוות אינדיקציה לכך, כי לא מצוקה כלכלית דחפה אותם לביצוע העבירות... ההיפך – הנאשמים בחרו לשלוח יד בקופת המדינה, באופן בזוי, אך מתוך חמדת ממון ותאוות בצע לשמה, שהרי שעה שביצעו את העבירות בהן הודו, הם הרוויחו הון רב ונהנו ממעמד אקונומי וחברתי גבוה ביותר.

"דווקא מעמדם החברתי הרם בחוגים רחבים, היה בו כדי לחייבם לנהוג משנה זהירות, תוך התנהגות מוקפדת ונאמנות להוראות החוק", הסבירה השופטת.

היא ציינה כי הנאשמים תרמו לחברה ואף תרמו למדינה בשירותם הצבאי והוסיפה: "ביתר אורחות חייהם, הנאשמים הינם אנשי מוסר, מעורבים בחיי המדינה וקשובים לצרכיה". 

בכוונת בעלי המועדון להגיש ערעור עם העונש בבית המשפט העליון.