המטרה: שידורי טלוויזיה בכל טלפון

הטלוויזיה הסלולרית מעניינת את כל המעורבים בתעשייה. בחודשים האחרונים כל החברות הגדולות - מפיליפס ההולנדית עד קוואלקום האמריקנית - מנסות להציג הישגים בתחום. ועם זאת, קיימים חילוקי דעות עזים באשר לתפקידה של הטלוויזיה בעולם הנייד.

יש הטוענים, כי אין כל היגיון בצפייה ממושכת במסך הטלפון תוך-כדי תנועה. מנגד, רבים מאמינים כי לא ירחק היום שבו נתרגל לצפות בסדרות טלוויזיה ישירות בטלפון הסלולרי - ממש כפי שאנו עושים זאת כיום מהמקלט בבית.

"עד שנת 2013 הטלפונים יחליפו את הטלוויזיה" - את ההצהרה הבומבסטית הזו לא השמיע חוזה ורודות תמהוני, אלא דווקא אחת מענקי האלקטרוניקה הגדולים בעולם, חברת פיליפס. ליאון חסון, אחד המנהלים בחטיבת המוליכים לחמחצה של פיליפס, מעריך, כי בעוד שמונה שנים תהיה לכל טלפון שני יכולת להעביר שידורי טלוויזיה רב ערוצית. 

פיליפס היא אחת היצרניות הבולטות של שבבים, צגים ורכיבים חשובים נוספים, הפועמים בתוך הטלפונים הסלולריים. כעת היא פוזלת גם אל הטלוויזיה הסלולרית: יחד עם נוקיה, וודאפון ואולפני יוניברסל, עורכת פיליפס ניסויים בברלין בהעברת שידורי טלוויזיה חיים על גבי מכשירים התומכים בטכנולוגיית DVB-H.

האופטימיות של בכירי פיליפס נשמעת אולי מוזרה, אך עולם הסלולר כבר סיפק לנו הפתעות בעבר. איש לא האמין לפני עשר שנים, שיצרנית המצלמות הדיגיטליות הגדולה בעולם תהיה דווקא חברת נוקיה - וב-2004 זה דווקא קרה. 

אז נכון, הטלפונים המצויידים במצלמה מובנית עדיין לא איכותיים דיים כדי להחליף מצלמות מקצועיות של ניקון או אולימפוס - אך כבר השנה נראו בתערוכת האלקטרוניקה CES טלפוני-מצלמה, שמגיעים עם זום אופטי ואבחנה של 3 מגה-פיקסל ומעלה. כך שהכל עניין של זמן.

החברות הגדולות מוכנות להשקיע הרבה משאבים בטלוויזיה הסלולרית. סקר שביקש לחזות את הביקוש העתידי מלמד, שהרעיון אכן קוסם למשתמשים רבים, ובעיקר לצעירים שבהם. יותר מ-50% מהמשתמשים עד גיל 30 הצהירו, כי בכוונתם לצפות בטלוויזיה ניידת בעתיד.

המשתמשים המבוגרים יותר, בני ה-35 ומעלה, להוטים פחות. כך, למשל, רק 10% מבני 55 ומעלה הצהירו כי הם חפצים בטלוויזיה הניידת. בכל מקרה, מהסקר עולה שעדיין לא הגיע הזמן: רק 11%-6% מהנשאלים היו רוצים לצפות בשידורים חיים בטלפון באופן מיידי.

האתגרים שבדרך

כמה אתגרים עדיין ניצבים בפני שירות הטלוויזיה הסלולרי. ראשית, חובה ליצור תקן אחיד שיאפשר ליהנות מהשידורים בכל מקום בעולם ובאמצעות כל מכשיר התומך בטכנולוגיה. כיום פועלות זו בצד זו שתי טכנולוגיות שידור מרכזיות. הראשונה היא DMB, שהושקה כבר באוקטובר 2004 על ידי SK טלקום הקוריאנית ו-MBCO היפנית.

השנייה היא DVB-H, שצפויה להפוך לתקן המוביל באירופה. את DVB-H מקדמות נוקיה ומוטורולה. ההבדל העיקרי בין שתי הטכנולוגיות הוא בשיטת השידור: בעוד ש-DMB מסתמכת על שידורי לוויין, DVB-H מתבססת על מקלטים קרקעיים. 

ג'רמיה גולסטון, בכיר בחברת טקסס אינסטרומנטס, הציג באחרונה אתגר נוסף העומד בדרכה של הטלוויזיה הסלולרית. לדבריו, על יצרניות השבבים לפתח גם מעבדי אותות דיגיטליים (DSPs) חכמים, כדי לאפשר לאנשים להעביר תכנים מוקלטים מהטלוויזיה הביתית היישר אל הטלפון הסלולרי.

המעבדים הזעירים צריכים להיות חזקים דיים בכדי לטפל בהתאמה הנדרשת במעבר שבין אבחנות המסך, הגדלים הפיזיים וקצב הריענון השונה של התכנים בפלטפורמות השונות.

אל זירת הטלוויזיה הסלולרית הצטרפה לאחרונה גם חברת קוואלקום. החברה האמריקנית הודיעה, כי תקים מיזם חדש, שבו תשקיע לא פחות מ-800 מיליון דולר בארבע השנים הקרובות. המטרה היא להקים רשת מבוססת IP, שתסתייע בטכנולוגיית גישה בשם OFDM ובמערכת הפצת תכנים בשם FLO. 

OFDM נחשבת לטכנולוגיית הגישה של העתיד, והיא מאפשרת להעביר מספר רב ביותר של אותות בו זמנית - יתרון חשוב עבור שידורי הטלוויזיה הסלולרית. קוואלקום הגיעה, ככל הנראה, למסקנה, שמבחינות מסויימות OFDM היא טכנולוגיית גישה עדיפה על CDMA, לפחות בכל האמור להעברת תכני טלוויזיה במהירות רבה ובעלות זולה. לפי שעה, שואפת קוואלקום להעביר שידורי טלוויזיה ל-30 ערים מרכזיות בארה"ב. הרשת החדשה שלה תוכל להעביר למשתמשים בין 50 ל-100 ערוצים. מטרת החברה, כמובן, להפוך בעתיד הלא רחוק לאחת מספקיות הטלוויזיה המרכזיות באמריקה.