לגעת בלב
הסברה טובה לא משתמשת רק בנימוקים רציונלים, אלא גם ברגש. איתן שוורץ ומהרטה הראו שהם יודעים איך לעשות את זה נכון
בארה"ב לא מאוד אהבו במשך הרבה שנים את ילידי פורטו ריקו, האי הקריבי המרהיב. לחלק מהפורטוריקנים יצא שם של חברי כנופיות בניו יורק ושל פושעים קטנים. בשנים האחרונות השתנתה המגמה. האמריקאים אוהבים את פורטו ריקו ורבים מהם אפילו גאים בכך שהיא חלק מארה"ב.
לשינוי הזה לא אחראים הנציגים הרשמיים של פורטו ריקו בוושינגטון, לא המשקיפים הרשמיים שלהם בבית הנבחרים האמריקני ואפילו לא ההסברה המלומדת בטלוויזיה על חשיבותו של האי. אם רוצים להבין את האהדה הפתאומית הזו, צריך לחפש אותה במקום אחר: צריך ללכת לאולמות הענק של מופעי המוזיקה הגדולים ולראות הזמר בעל הפופולריות העצומה ריקי מרטין שואג לתוך מערכות ההגברה האדירות בסוף כל שיר שלו - "ויוה פורטו ריקו"... ואת הקהל הנלהב מניף את הדגלים הפורטוריקנים ויוצא מגידרו. מושל פורטו ריקו לשעבר דון פדרו רוסאיו אמר לי פעם בביתו בסן חואן העתיקה, כי מאז שמרטין הסכים בהתלהבות פטריוטית לייצג את אי הולדתו בהופעותיו בארה"ב ובעולם, עלתה פלאים הפופולריות של האי.
הסברה טובה איננה רק מודעות בעיתונים או סרטוני תדמית, היא איננה יכולה גם להסתמך רק על יכולת הנאום של שגריר כזה או אחר. לפעמים היא מגיעה מכיוון אחר לחלוטין, מהתחברות רגשית של קהל המטרה לאישיותו של אדם מסוים ומההזדהות עימו ועם מה שהוא מייצג. לו לדוגמא, היו היוצרים היהודים הרבים בהוליווד, אוהדי ישראל, עושים יותר סרטים בקולנוע ובטלוויזיה אשר באופן מושכל, לא בוטה מידי, מציגים את ישראל, את מאבקה לחיים ואת החיים והאנשים היפים שבה. אין ספק שהיתה לכך השפעה עצומה על היחס כלפי ישראל בעולם. לו גיבורה פופולרית של סדרת טלוויזיה אהובה הייתה מאזכרת לחיוב את ישראל, הייתה לכך השפעה רבה יותר מניסוח מדויק ומלומד של עמדת ישראל בסי.אן.אן.
רבים מהאמריקנים למשל, זוכרים לטובה את ישראל ומאבקה לחירות רק בשל הסרט המרגש "אקסודוס" עם פול ניומן ששיחק בו את "ארי", מפקד ספינת המעפילים והלוחם היהודי הכריזמטי. בשנים האחרונות מוזכרת ישראל ומאבקה המשותף עם ארה"ב בטרור פעמים רבות בסדרת הטלוויזיה הפופולרית "הבית הלבן" ויש לכך אפקט ברור על דעת הקהל האמריקנית.
כל זה אין בו כמובן כדי להמעיט בחשיבותה של ההסברה היומיומית, הסיזיפית והנחוצה מאוד שעיקריה הידע, הלהט ובעיקר האמונה בצדקת הדרך, בלעדיה לא יעזרו כל הרהיטות, הידע והכישרון שבעולם.
יחד עם זאת, הסברה נכונה יכולה לעתים לחרוג מהגבולות השגרתיים ולגעת גם בלב, ברגש, ולא רק בשכל. יפה עשה אם כן איתן שוורץ כשהקרין את הסרט על החיים היפים של סטודנט בת"א לקהל שלו בבודפשט. אפילו המשפט האחד שלו בשפת המקום עשה את העבודה טוב יותר מנאום שלם. גם מהרטה נהגה נכון בנאום המרשים ובסיפור המרגש שנגע ללב, אם כי היה נכון להוסיף קישור ברור יותר בין הסיפור לבין מטרת הנאום - לשכנע את הצופים לבקר בישראל.
עידן ללא ספק מוכשר מאוד ושוב הוכיח את כשרונו, עם זאת שיקולים רציונלים קרים כמו מקום עבודה או לימודים טוב, אין בהם כדי לשכנע אדם לעקור ממקומו ולבוא לישראל. ליהודי האירופאי ייגעו יותר ללב היכולת שלו לשמוע עברית בישראל סביבו, לראות את הדגל הכחול לבן מכל עבר ולדעת שהוא שייך, שהוא נמצא בביתו, הבית של העם היהודי, יותר מהתועלות הכלכליות. יעל המשיכה לדבוק באמת שלה, ללא פשרות. אין ספק שיש לה כשרון, נחישות ויכולת רבה, לא בטוח שהבימה הטלוויזיונית עושה חסד לתכונות החיוביות האלו שלה. צביקה המשיך לנגן מרחוק וצריך להודות שהוא והגיטרה שלו מעלים חיוך כשרואים אותם ומוסיפים חן רב, וגם זה כאמור - לא פחות חשוב.
