שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    לא תהליך ולא שלום

    אז מה היה היום באמת בשארם? בסך הכל, קצת לקחנו אוויר. אחרי ארבע שנים וחצי של אלימות, גם זה לא מעט. ה"רגיעה" בה אנו נתונים כביכול היא יותר משאלת לב מאשר התבססות על עובדות, היא תעמולה לצרכי פנים וחוץ הרבה יותר מאשר ניתוח אמיתי של המצב. שלום אמרנו?

    כמו כל דבר במלחמה של ארבע השנים וחצי האחרונות, גם השאלה מה קרה היום בשארם א- שייח היא עניין של נראטיב. אם אתם מאמינים שאכן היתה כאן מלחמה סדורה, שהביאה לידי ביטוי רצון פוליטי מובהק של הנהגה, אז אכן שתי ההנהגות הצהירו היום שהכל נגמר.

     

    אם אתם חושבים שיותר מהכל, היה כאן כאוס לא מתוכנן ונעדר מטרה אמיתית, אזי ההודעה על סיום האינתיפאדה מסמנת דבר אחד בלבד: מהיום, במקום להאשים אחד את השני, שני הצדדים יאשימו את המתנגדים להסדר.

     

     

    כבר היינו בסרט הזה. בגירסה הנוכחית הוא מתרחש כבר כמעט שבועיים: מעשי האלימות, שפעם היו מיוחסים אוטומטית ל"בחירה הפלסטינית בטרור" או ל"כיבוש

    הישראלי", מוצגים עכשיו כניסיונות של קיצונים לחבל בתהליך.

     

    העובדה שארגונים כמו החמאס שותפים דה-פקטו לרגיעה, מתוך רצון להרוויח ממנה פוליטית, נתפסה בקיץ 2003 כ"המתנה זמנית לצורך התארגנות להמשך הטרור"; היום רואים בה תחילת הוכחה לכך שאבו מאזן אכן יכול להשתלט על הרחוב הפלסטיני. אז כמו עכשיו מדובר על משאלת לב הרבה יותר מאשר על עובדות, על תעמולה לצרכי פנים וחוץ הרבה יותר מאשר על ניתוח אמיתי של המצב.

     

    הישראלים והפלסטינים תשושים. שני הצדדים נתלים על קולבים דקים במיוחד, כמו תוכנית ההתנתקות או הבחירות הדמוקרטיות, כדי לתת מעט תקווה בלי להיראות כמי שנכנעים. הרי צריך להצדיק איכשהו את שנות הלחימה, שבהן נהרגו אלפי אזרחים משני הצדדים.

     

    אי אפשר לומר שמה שהיה כאן לא היה בעצם "השלב השני של מלחמת העצמאות" או "הדרך היחידה שבה היהודים יבינו משהו", קשה להודות שהדעיכה הנוכחית באלימות היא יותר עייפות מאשר צריבה תודעתית. "בימוי ניצחון" קראו לזה באגף התכנון של צה"ל: כל צד יוכל לביים לו את הנצחון שלו, לספר לעצמו שהיה כדאי.

     

    זו אולי הדרך היחידה להתחלה של בנייה מחדש, אבל היא שבירה במיוחד. מחר עלול שרון להחליט, שהוא מפסיק להתעלם מהעובדה שהטרור עדיין כאן. מחרתיים עלולים הפלסטינים לחשוב שעם כל הכבוד לדמוקרטיה, שום דבר ממשי לא השתנה בחייהם.

     

    מתישהו עלולים הצעדים בוני האמון להיתפס כוויתורים מסוכנים לאוייב אכזר. בינתיים, שני הצדדים רק מברכים על האפשרות לנשום קצת. וזה מה שהיה היום באמת בשארם: לא שלום ואפילו לא תחילתו של תהליך. בסך הכל, קצת לקחנו אוויר. אחרי ארבע שנים וחצי, גם זה לא מעט.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עפר שלח
    צילום: איי אף פי
    לחיצת היד
    צילום: איי אף פי
    צילום: איי פי
    שני הצדדים בפסגה
    צילום: איי פי
    מומלצים