בואו נדבר על זה

תוכניות היפ הופ ברדיו? יש! פסטיבלים של היפ הופ? יש! פרסומות של ראפרים? יש! אז מה היה חסר לנו? תוכנית טלוויזיה של היפ הופ ישראלי. עכשיו כבר לא. ערוץ 24 העלה תוכנית חדשה שמוקדשת לז'אנר תחת השם "דיבור צפוף".

כבר כמה שנים שטרוור נלסון מצליח להחזיק בכבוד את תוכנית ההיפ הופ המצליחה שלו The Lick בערוץ MTV Base. התוכנית נחשבת לאחת המובילות בערוץ ואף מקיימת מסיבות נושא לקהל צופיה, אך יש להודות, זה לא כל כך מסובך להגיש קליפים ומדי פעם לראיין אמן היפ הופ באולפן - קצת התמצאות, צ'ארם טלוויזיוני וסגרתם עניין.

נחמד לגלות שמה שחסר אצל נלסון, נמצא בשפע דווקא בתוכנית ההיפ הופ הישראלית. הרעיון המקורי של תוכנית המשלבת אירוח אמנים, באטלים בין ראפרים, פינת ברייקדאנס ופינת אופנה לא רע בבסיסו - אבל עם זאת, הביצוע עדיין לוקה בחסר. ב"דיבור צפוף" לא תראו קליפים או ראיונות שקטים, ובמקום זאת תקבלו מסך צבעוני ושמח של הסצינה הישראלית (יחד עם שחיקה טוטאלית של הביטוי Yo Yo Yo). התוכנית מתנהלת במתכונת קצבית ומאגניבה, (שנראית לעתים מאולצת ומתוכננת מדי בשביל חבר'ה שהפריסטייל המאולתר הוא אמנותם).

האיש שמנתב את התוכנית, אם כי בקושי מסוים נכון לתוכניות הראשונות, הוא המנחה רוי אדרי (26). נכון, השם שלו מעולם לא נהגה בגלגלצ, הוא עוד לא הגיח להופעת אורח אצל יצפאן וגם לא דפק בוחטות בהופעות בתיכונים, אבל הוא בהחלט ראוי לתפקיד. אם השם הזה נשמע לכם מוכר, פשפשו בזיכרונכם ותמצאו אותו עומד בראש להקת "סיידאפקט" המנוחה. הלהקה, שחיממה אמנים ידועים כמו Run DMC וקיבלה חוזה בדף ג'אם, סיימה את 15 דקות התהילה שלה כבר מזמן, אבל התשוקה לביט השחור עוד לוהטת בעצמותיו של אדרי.

אדרי המשיך להפיק (כלא 6), השתתף באלבומים של מומי לוי, סאבלימינל והצל ושי 360 והוציא ב-2002 את אלבום הבכורה שלו "Hear Me Out". האלבום זכה לחשיפה מוגבלת בשוק הישראלי שלא היה בשל לשירים באנגלית. אדרי עבר ללונדון ללמוד תואר שני עם התמחות במוזיקת היפ הופ ובמקביל הפיק אמנים מקומיים ואפילו הקליט שיר לקבוצת הכדורגל של ארסנל במסגרת פרויקט משותף של 12 ראפרים. לפני חצי שנה חזר ארצה עם רעיון לעשות מגזין היפ הופ ישראלי שישלב את ארבעת האלמנטים של ההיפ הופ - גראפיטי, DJing, MCing וברייקדאנס. למרות לוח הזמנים העמוס, בימים אלו הוא עובד על אלבום בעברית ומסביר: "אני לא עושה הסבה לטלוויזיה, התוכנית היא רק חלק מהעשייה המוזיקלית שלי".

בלינג בלינג

הטלוויזיה היא במה חדשה מבחינתו, וכרגע נראה שהפוטנציאל שלו לא לגמרי ממומש. אופי התוכנית הקליל יחד עם הקושי של רוי בפיתוח ראיון עומק ושאיבת תובנות מעניינות ממרואייניו, יוצר מבנה ראיון שמתפספס לחלוטין בגלל שאלות בנאליות. הראיון עם משפחת ת.א.ק.ט בתוכנית הראשונה היה מאולץ ואנמי, הראיון עם ה-PR Troopers היה מבולגן לגמרי ואפילו העריכה לא הצליחה להסתיר את הכאוס. אם רוי יתחיל להפגין קצת יותר שליטה וקצת פחות סחבקיות, ייפטר מהמניירות המוגזמות של הז'רגון ההיפ הופיסטי ויידבר יותר בגובה העיניים, ייחסכו מכל ראיון לפחות שלוש דקות זמן מסך של "יו גבר, מה המצב איש? הכל טוב אח שלו?".

ניסיון טלוויזיוני אמנם אין לרוי, אבל לפחות הוא צולח את המבחן בחינניות, זאת בניגוד מוחלט לצלע הנשית בתוכנית, נוי גור, שלבושה בדרך כלל כאילו יצאה מקליפ בימבוז איכותי, ואינה תורמת דבר לתוכנית מלבד ירידות לא מושחזות במיוחד על סגנון הלבוש של מתחרי הפריסטייל, שימוש מוגזם בביטוי "בלינג בלינג" והתלהבות מהחליפה קבועה שלובש רוי מדי תוכנית (מה נסגר איתכם סטייליסטים? הקלטה של 3 תוכניות ביום אינה מצדיקה את אותה החליפה!).

בכלל, קיוויתי שדווקא בישראל יוצנע כל רעיון הבלינג בלינג המושחת והנה היא מנפנפת בו כאילו היה דגל ישראל על הכותל המערבי. אם כבר נגררתם עד למטה, מה הטעם לרדות בצעירים שבאו לשיר ולא לדגמן? קחו את זה הלאה לפינת מהפך שתקרא Pimp my look (על משקל Pimp my ride, תוכנית המהפך למכוניות עם הראפר Xzibit) ובה תלבישו אנשים חיצוניים מאותגרים אופנתית במיטב המחלצות של אופנת ההיפ הופ האחרונה.

וורד אפ

על תקן שופט הבאטלים מתייצב לדגל פישי הגדול ונוקט בחלוקת ניקוד אקראי למתחרים, סטייל דרו קארי ב"של מי השורה הזאת בכלל?". עם כיפה לבנה וחליפת האביר - אמנות הלחימה היהודית, פישי הוא האדמו"ר של שנות ה-2000 והוא היחיד שמאלתר כמו מלך על כל מילה שנזרקת בשלוף. הבן אדם תופעה ובאמת לא ברור לי איך עדיין לא נתנו לו תוכנית משלו. הבאטלים עצמם הם ניסיון לא מוצלח לחקות את סצנת "8 מייל" המפורסמת, כשהראפרים מוגבלים באמירת גסויות וניתנת להם דקה אחת להראות את יכולת העלק-אלתור שלהם (זה בסדר, אנחנו יודעים שהכנתם את הטקסטים בבית).

פינת ריקודי הברייקדאנס שמנחה דביר רוזן, המוכר גם כ-Tiebreaker, מארגון הברייקדאנס הישראלי, מלמדת תנועות בסיסיות לרקדן המתחיל ומציגה קבוצות מקצועיות. ראוי היה לתת לרקדנים קצת יותר זמן לבנות את השואו שלהם - מעוטי יכולת מוטורית כמוני מעדיפים להסתכל על זה מאשר להתחיל להימרח כמו טירון על הרצפה בסלון.

על האריזה הגראפית היפה של התוכנית חתום אמן האנימציה אייל B (סטיות של פינגווינים, נרקו, דרדסטלנים ועוד) שהלחין גם את שיר הפתיח המדבק והמוצלח. מה עם תוכנית ריאליטי מצוירת על עולמם הקשה של ראפרים ישראלים. מתבקש לא?

הטרק שעשה לי את השבוע

רק יצא האלבום החדש של ה"כמיקל בראדרז" לאוויר העולם וכבר הסינגל הראשון מתוכו מכה גלים בפרומואים בערוצי הטלוויזיה. תאמינו לי, בשוק הישראלי, מדד איכותי מזה לא נקבל. "Galvanize" המתהדר בצלילי אוריינטל היפ הופ עוצמתיים ומדבקים מככב גם בפרומו של "האוסף של יוסף" בערוץ Y בלוויין וגם בפרומו המבולבל של יאיר לפיד עם אדיר מילר שנשלח לדווח מפסגת שארם. לפחות טוב לראות שאת התכנים הנחותים מקדם קטע מצוין שיושב טוב טוב על הסלאמז הישראלים.

לחלק מהאליפות שותף גם הראפר Q-Tip מ- A Tribe Called Quest שחוזר באופן מונוטוני על מנטרת הנושא של האלבום – "Push The Button" ונראה שהשילוב של הכמיקלז עם התעשייה השחורה עושה אותם הרבה יותר עסיסיים. עוד טעימת היפ הופ באלבום תמצאו בשיר "Left Right", שיר אנטי מלחמתי (שזה הכי, אחי!) שיוצא נגד בוש, סדאם, פידל קסטרו ועוד, בו מתארח הראפר אנוואר סופרסטאר, אחיו הצעיר של מוס דף.

*לשליחת אינפורמציה חמה ושחורה - השתמשו במייל הבא