עבודה בעיניים
תחקיר של "7 ימים": מקסימוס, החברה האמריקנית שנבחרה לספק פתרונות עבודה למובטלים באשקלון ובשדרות, הפכה שם נרדף לעוולות הפרויקט בארה"ב והסתבכה בפרשיות שוחד, בזבוז כספי מדינה, הפקרת מובטלים וגרימת עוני ורעב. ומי מייעץ למשרד האוצר בארץ? המפקח על הרווחה בניו יורק, שנחשד בניגוד עניינים עם מקסימוס. מינהלת התוכנית: "הטענות לא היו מוכרות לנו"
"היום האבטלה פה 14 אחוז. תבואו עוד שנה - היא תהיה 16 אחוז". יו"ר ההסתדרות במרחב אשקלון, רמי גואטה, התעקש להרוס את המעמד החגיגי. גם ראש עיריית אשקלון, רוני מהצרי, התקשה לחלץ מפיו קריאות התפעלות נוכח חגיגות חתימת חוזי פרויקט ויסקונסין בארץ. הוא חזר ואמר שאם הממשלה לא תפנה משאבים ליצירת מקומות עבודה באזור, כל פתרון קסם אלטרנטיבי של טיפול במובטלים יהיה זמני, במקרה הטוב.
חתני השמחה, שרי האוצר והתמ"ת, בנימין נתניהו ואהוד אולמרט, לא התכוונו לתת לאף אחד לקלקל להם את היום. הם נעלו סופית את העסקה, כשנתניהו מטביע את הנבואות השחורות בשטף של מלל נמלץ. בטקס, שנערך בשבוע שעבר באשקלון, הוא בישר לארבע החברות הזוכות שאם הישגיהן יהיו טובים, תרחיב הממשלה את הפרויקט לכל הארץ עוד הרבה לפני תום השנתיים שיועדו לניסוי. "התוכנית הזאת מעודדת אנשים לעבור מתלות לעצמאות, מקצבאות לעבודה", חזר נתניהו על סיסמאותיו, "אדם שייכנס לתוכנית ישדרג את חייו".
אבל לגואטה, שהמשיך להעכיר את השמחה בטענה שהתוכנית לא תעזור לאף מובטל ותיטיב רק עם החברות המפעילות, יש דווקא סיבות לא רעות בכלל לחשש. על הנייר, התוכנית נועדה להקטין את מספר הקצבאים על ידי החזרתם
התגובות
"ידענו שהם ישחקו גולף"
רונית צח ועינת פישביין
במקסימוס מודים שהיו להם כמה הסתבכויות לא קטנות בארה"ב. במינהלת מהל"ב בארץ לא שמעו על זה בכלל
לגואטה ומהצרי יש סיבה נוספת לדאגה. מתוך ארבעת אזורי ניסוי התוכנית, בשלושה זכו חברות אירופיות, שמביאות מודלים רכים ומשופרים של התוכנית. אבל במובטלי הדרום, אשקלון ושדרות, זכתה החברה האמריקנית מקסימוס בע"מ (יחד עם שותפתה הישראלית או.אר.אס). מקסימוס מסמלת את המודל הראשוני, הדורסני ביותר, של ה-W-2, תוכנית ויסקונסין. החברה, שיישמה את התוכנית המקורית מסוף שנות התשעים בעיר מילווקי, גוררת אחריה רשימה ארוכה של טענות על התנהלות מושחתת, מינהל לא תקין, ובעיקר נוהלי ענישה בוטים במיוחד כלפי המשתתפים בתוכניותיה ברחבי היבשת. יחד עם השיטה השנויה במחלוקת, הצליחו נתניהו ואולמרט לייבא גם את המודל הקיצוני ביותר שלה.
איך קרה שדווקא חברה עם מוניטין בעייתיים, שכוללים את ביטול החוזה שלה בניו-יורק, זכתה במכרז הישראלי? ומה הקשר לזכייה של היועץ האמריקני המיוחד, לשעבר המפקח על הרווחה בניו-יורק, שעומד בקשרים הדוקים עם אגף התקציבים באוצר בשנים האחרונות? האם מינוי מקורביו של המפקח לשעבר לתפקידים בכירים במקסימוס, שהביאו ליציאתה מפרויקט הרווחה של ניו-יורק ולביקורת קשה, עזרו לחברה בהתמודדותה על המכרז בארץ?
דלתות מסתובבות
התנהלות התוכנית בארץ, במיוחד מאז נכנס נתניהו לתפקידו, מזכירה את השיטה האמריקנית. בחזונו של פרופ' יוסי תמיר, יו"ר הוועדה שהגישה ב-2001 המלצות לטיפול במובטלים, פועלים בצוותא תאגידים למטרות רווח עם ארגונים וולונטריים ונציגי הלקוחות, המייעצים למרכז התעסוקה החדש. לפי התוכנית שהושקה השבוע, מנוהלים מרכזי התעסוקה רק על ידי חברות בעלות שיקולים כלכליים. בניגוד לתוכנית המקורית, כוללת התוכנית שיצאה לדרך מודל עסקי ממשי, עם רווחים למפעילים, מה שהופך אותה מניסוי - לתחילתה של רפורמה מעשית. הדיבורים על ניסוי מתרוקנים לגמרי מתוכן לאור הבטחתו של נתניהו להכניס אזורים נוספים לתוכנית עוד לפני תום השנתיים.
הדרישה המינימלית של הממשלה מהתאגידים שזכו היא קיצוץ של 35 אחוז בקצבאות המשולמות לנזקקים, והורדת מספר משקי הבית הנתמכים באזורם ב-40 אחוז. זהו שיעור דמיוני. מתוך הנחה שמקומות עבודה חדשים לא ייווצרו בקצב דומה, וספק אם ניתן להכשיר "מובטלים כרוניים" לעבודה בפרק זמן קצר
ככה זה התחיל
תוכנית ויסקונסין יוצאת לדרך
שמוליק חדד ותני גולדשטיין
משרדי האוצר והתמ"ת חתמו היום על חוזים עם 4 חברות פרטיות, שזכו במכרז להקמת מרכזי תעסוקה במסגרת התוכנית, שנועדה לסייע למובטלים כרוניים להשתלב בעבודה; המרכזים יופעלו מחודש יולי
מפעיל שמתקשה לרדת לסוף דעתו של שר האוצר לגבי מטרות התוכנית, יכול להיעזר בתמריץ השלילי הבא: אם יתרשל בצמצום מספר הנתמכים בשליש, תטיל עליו המדינה קנסות. כדי להרוויח עליו לקצץ, ובתמורה יקבל אחוזים מהסכום שחסך למדינה. התוכנית עצמה אינה מכבידה על החברות בדרישות להפיכת המובטלים ונתמכי הסעד לאוכלוסייה עובדת, והממשלה אינה מתעתדת לקנוס חברות שלא ידאגו להכשרה מקצועית נאותה.
"בינתים מייבשים את האגף להכשרה ואת מרכזי ההכוון והשלמת ההשכלה של משרד העבודה, שפעלו בכמה ערים", מספרת בכירה ביחידה לכישורי עבודה במשרד התמ"ת. "האוצר הפסיק את מימונם כדי להזרים את התקציבים לתוכנית ויסקונסין".
לפי התוכנית יוצמד לכל משתתף מנחה אישי, שיבחן את כישוריו והשכלתו ויבנה עבורו מסלול פעילות. המשתתפים יצטרכו להקדיש 30 עד 40 שעות שבועיות לתוכנית - בהכשרה מקצועית, עבודה התנדבותית או עבודה בשכר - בתמורה לקצבאות. גם אם יסייע הדבר להביא מובטלים לעבודה, התוכנית אינה מספקת ביטחונות לעובד או תמריצים למעסיק לגבי יציבות תעסוקתית. תשעה חודשי תעסוקה רצופה יזכו את המפעיל בבונוס הנכסף. תשעה חודשים הם בדיוק המכשול המוכר בתחום התעסוקה הזמנית, שאחריו מחויב מעסיק להעניק קביעות לעובדיו. המפעיל יזכה בבונוס שלו גם אם אחרי דקה יפוטר העובד כדי לא להעניק לו קביעות, ויחזור למעגל האבטלה. אותו מובטל יכול להפוך מקור פרנסה לא רע עבור המפעיל, ולזכות אותו בבונוס מדי תשעה חודשים, בטכניקה שחברות כוח האדם מכירות כ"שיטת הדלת המסתובבת".
אין בתוכנית שום תשובה לשאלה מנין ייווצרו פתאום, יש מאין, מקומות עבודה. במעמד החתימה הפציר נתניהו בבאי הטקס לא להאמין לביקורת על מצב התעסוקה במשק: "השכר הממוצע עלה בשלושה אחוזים, אין זה נכון שיש פה עבודות דחק. יש מעבר למשרות מלאות ולא חלקיות. המשק צומח ומיטיב עם כולם, הכל הפוך ממה ששומעים". על פי נתוני בנק ישראל ומשרד התמ"ת, יותר משני-שלישים מהמשרות שנוצרו במשק מאז המחצית השנייה של 2003 הן חלקיות, ויותר מ-81 אחוז מהעובדים שהצטרפו לשוק העבודה משתכרים עד 4,500 שקלים, שהוא קו העוני למשפחה עם שני ילדים.
רעב, עונשים וכדורי גולף
נובמבר 98'. העובד הסוציאלי מייקל סטיינבורן נתקל בתיקה המאובק של אופאל קייפלס בין הערימות שעל מדפיו. הוא מיהר לשלוח לה זימון ללשכתו במשרדי מקסימוס במילווקי. כרגיל, היא לא הופיעה. כדי לעמוד בחוקי המדינה והתוכנית, הוא היה חייב לעדכן במחשב את תוכנית התעסוקה שלה. כשראה שאינה מגיעה, הוא פשוט נכנס לתוכנת הרווחה המיוחדת, כתב תוכנית ושלח אותה בדואר. בתוכנית הופיעה שאיפתה של קייפלס להיות עוזרת למורה. בתור התחלה נתן לה את המשימה שנתן לכולם - שיעורי מוטיבציה מטעם החברה. "אופאל קייפלס?" אמר לעצמו, "מקס-אקדמי זה בדיוק בשבילך!" הוא לא ידע שהיא מכורה לקראק. הוא לא ידע שהיא בהריון מאב לא ידוע. הוא לא ידע שהיא גרה במאורת סמים, בעוד אמה מגדלת את שלוש בנותיה. הוא מעולם לא פגש אותה. אבל עכשיו התיק עמד בנהלים, והמקרה של אופאל עבר. "אני עובד בארץ הפנטזיות", אמר לעצמו.
קייפלס, אחת משלוש גיבורות ספרו של ג'ייסון דה-פרלה, "חלום אמריקני", מעולם לא שמעה על תוכנית התעסוקה החדשה שלה. אבל שלושה חודשים מאוחר יותר לקחה המדינה עותק של המאגר הממוחשב מכל החברות שהפעילו את התוכנית, ביניהן מקסימוס, ובתוך שבועות מעטים הודיעה שכולן עמדו בתנאי המכרז ויכולות להמשיך לעבוד. במקסימוס חגגו את הצלחת ה"מיצג הלאומי", כפי שהתייחסו למודל של מילווקי. ואכן, בסוף אותה שנה זכתה החברה בחוזה של מאה מיליון דולר להפעלת התוכנית בניו-יורק. החיים היו יכולים להמשיך להאיר פנים, אלמלא התפרסם שישה חודשים מאוחר יותר דו"ח המפרט את החגיגות שביצעה החברה על חשבון כספי המדינה, בעודה כושלת בטיפול במובטלים ובנתמכי הסעד.
דה-פרלה עקב במשך שבע שנים אחרי שלוש נשים, אמהות חד-הוריות, במסעותיהן בנבכי מערכת הרווחה האמריקנית, בעיקר דרך הימים הקשים של הפעלת ה-W-2 במילווקי. ספרו המרתק מתאר מציאות מבהילה. ב-98' מקסימוס לא ממש תקשרה עם מרבית מקבלי הקצבאות שתחת אחריותה. מתוך 1,500 איש ברשימות, כמאה השתתפו בשיעוריה המתוקשרים, ושלושה-רבעים אפילו לא באו לבקר. "לא ידענו מה הם עושים", הודתה מונה גארלנד, אחת המנהלות בחברה, "פשוט לא היה לנו מושג". יכול להיות שהסיבה לכך היתה העובדה שבמקום 28 עובדי הרווחה שדרש החוק, העסיקה החברה רק 13, כל אחד מהם מטפל במספר תיקים עצום, לעתים כפול מהמותר.
נזקקי הסעד לא ליקקו דבש תחת חסותה של מקסימוס. החברה לא סיפקה, למשל, גימלה לנשים חד-הוריות, שתאפשר להן להתקיים בין עבודות. תחת זאת הן הופנו לסוכנות כוח האדם שבבעלות מקסימוס (ax StaffM), ומשם נשלחו לעבודה חלקית וזמנית במפעל בעיר הסמוכה. הנשים נאלצו לשלם 20 דולר בשבוע עבור שירות הנסיעות של החברה, ומקסימוס סירבה לשלם להן במזומן. החברה נקטה אפליית שכר בין נשים (7.01 דולר לשעה) לגברים (8.14 דולר לשעה) על עבודה זהה. בכך למעשה הרוויחה החברה ארבע פעמים: על העבודה הזמנית, על שירותי ההסעה, על האפליה בתשלום וה"חיסכון" על כספים שלא הוצאו.
העובד הסוציאלי סטיינבורן סיפר לדה-פרלה שכשהתעניין לדעת איך שורדת צעירה בת 21, לאחר שקיצץ בקצבאות שלה, היא נשברה וסיפרה לו בבכי שיש איש זקן שמשלם לה על הרשות לנשק אותה בין רגליה. לקוחה אחרת שלו טענה שיש לה מחלת כבד סופנית. סטיינבורן קטלג אותה כמתחזה, ומהמחוז איימו עליה שיבטלו את קצבת העזרה הרפואית שלה. כשביקשה לפקסס את הטפסים שלה, שיוכיחו את טענתה, אמרו לה "תפקססי את הישבן שלך לכאן". כשהגיעו הטפסים, התברר שהרופא מזהיר שנותרו לה עוד חמישה חודשי חיים.
מצב מטופלי כל החברות בויסקונסין החמיר. הם סבלו רעב, תחלואים ועלייה בתמותת התינוקות. על פי החוק במדינה, אמהות חד-הוריות מחויבות להתחיל לעבוד שלושה חודשים לאחר הלידה, גם אם התינוקות נולדו טרם זמנם. בעקבות סנקציות נגד נשים שאיחרו לצאת לעבודה, קיבלו בפועל רק 25 אחוז מהמשפחות החד-הוריות תלושי מזון. תוצאות "ההפחתה בעומס התיקים וההוצאות הלא ראויות" כוללות: עלייה של 37 אחוזים בתמותה בקרב תינוקות אפרו-אמריקנים במילווקי.
בעדותה מדצמבר 2000 של פאט גואנס, חד-הורית שהשתתפה בתוכנית, נכתב על נזקי התוכנית כולה למדינה: "אמהות במשבר נאלצות לחזור אל בני זוגן האלימים או לקחת כל עבודה שתינתן להן, בכל מקום ובכל שכר. כך נוצר כוח אדם זול זמין לתאגידים ולסוכנויות כוח אדם זמני. נשים שנשארו בבית עם ילדים חולים או נכים, 'נענשות' ומקבלות רק חלק מהגמלה. אפילו תינוקות שנולדו לפני זמנם נאלצים להיות במעונות במסגרת מלאה. בניו-יורק מתו שתי נשים עם מוגבלויות בזמן העבודה, בעודן עובדות כדי 'להחזיר' את הגמלה שקיבלו".
ארגון Wisconsin Council for Children and Families, שערך מחקרים על פעילות מקסימוס בויסקונסין, טוען כי המשתתפים עם המגבלות התעסוקתיות המשמעותיות ביותר נענשו באופן חסר פרופורציות, כשכל חטאם היה חוסר יכולת להבין או לענות על הדרישות, ולא חוסר רצון לשתף פעולה. קצבה חודשית של אם חד-הורית לשני ילדים נכים קוצצה בחצי, כי האם לא סיפקה מיד אישור היעדרות מעבודה עקב מחלת אחד הילדים.
דוח של LAB - Legislative Audit Bureau בויסקונסין מאפריל 2001, בחן את מצב עוזבי התוכנית ברבעון הראשון של 1998. שליש מהמשפחות עבדו וקיבלו הכנסה גבוהה מקו העוני ׁבחישוב המס השליליׂ. שליש עבדו, אך נותרו מתחת לקו העוני חרף המס השלילי. שליש נוסף לא דיווחו על כל הכנסה, מפני שהכנסותיהם היו כל כך נמוכות שלא חלה עליהן חובת דיווח, או שעזבו את המדינה.
מתוך דוח של מחלקת הרווחה בויסקונסין, המתבסס על מחקר על עוזבי התוכנית ב-1998, עולה כי 42 אחוז לא עבדו ולא קיבלו כל עזרה כלכלית, ול-48.5 אחוז לא הוצעה כל הכשרה מקצועית במהלך ההשתתפות בתוכנית. כמעט למחצית מהם היו תקופות שבהן לא יכלו לממן קניית אוכל, יותר ממחצית איחרו בתשלומי שכר דירה, קרוב לשליש נאלצו לעבור דירה, למחצית נותק הטלפון, לחמישית אין חימום.
עבור מקסימוס, אגב, כסף לא היווה בעיה. החברה שפכה באותה שנה מיליון דולר מהכסף שקיבלה להפעלת התוכנית על פרסום עצמי. מאה אלף דולר מכספי קרנות הוצאו על תרמילי גב, ספלי קפה ושאר חומר פרסומי. עשרות אלפי דולרים הושקעו בבידור עובדיה, כולל ארוחות, פרחים ומסיבות. 3,000 דולר על הוצאת קליינטים להחליק על סקטים בגן חיות, וכפי שכותב דה-פרלה, "באחד השימושים היצירתיים בכספי רווחה, החברה נידבה 2,600 דולר לליצנים מקצועיים שהפיחו חיים באירועי מקסימוס". השיא היה חלוקת כדורי גולף ששם החברה מודפס עליהם ונועדו, ככל הנראה, לשחקני הגולף שבין נתמכי הסעד ברשימותיה. "כדורי הגולף היו רעיון גרוע", הודה מאוחר יותר ג'ורג' לותרמן, האיש שנשכר על ידי מקסימוס לנהל את התוכנית וראה את מטרתו העיקרית בבניית החברה.
היקף הבזבוזים האמיתי לא ייוודע לעולם בשל אי-סדרים קשים בספרי החברה. משרד מבקר המדינה מצא כי הוצאות בסך 1.6 מיליון דולר לא תועדו כראוי, בהם אלפי דולרים מתקציבי קצבאות הסעד, שהוצאו על ניסיון לקבל חוזים במדינות אחרות (כמו 51,000 דולר להבטחת החוזה בניו-יורק). לאחר שפורסם הדוח הסכימה מקסימוס להחזיר למדינת ויסקונסין מיליון דולר שנגבו ממנה, 500 אלף בגין הוצאה לא ראויה של כספי משלם המיסים בפרויקט, ו-500 אלף דולר כפיצוי לעניי מחוז מילווקי.
חבר מביא חבר
בין חמש החברות שנבחרו להוביל את הפרויקט בויסקונסין, ארבע היו ארגוני שטח שפעלו בשיתוף פעולה ביניהם, מה שאי-אפשר להגיד על מקסימוס - סוכנות רווחה שנסחרה בבורסה של ניו-יורק. התאגיד נוסד בוירג'יניה ב-75' על ידי דיוויד מאסטראן, אנליסט מחלקת ההגנה לשעבר שעבד במחלקת הבריאות, החינוך והרווחה בממשל ניקסון. מאסטראן עזב את עבודתו והיה בין הראשונים לגלות את הפוטנציאל הכלכלי האדיר של הפרטת מערכת הרווחה. כשנחתם חוק רפורמת הרווחה של 96', חזו אנליסטים שוק פוטנציאלי של יותר משני מיליארד דולר בשנה, והחל המירוץ לזהב. מאסטראן היה בעמדת זינוק טובה: מקסימוס בע"מ היתה החברה הראשונה שהפריטה את מערכת הרווחה במחוז לוס-אנג'לס בשנים 93-'88', ומיצבה את עצמה כאחת החברות המובילות בתחום.
ואכן, רפורמת הרווחה השתלמה מאוד למקסימוס. מארגון ששוויו 50 מיליון דולר ב-95', גדלה ל-105 מיליון ב-96', וב-99' ל-319.5 מיליון דולר. מקסימוס מעסיקה יותר מ-3,700 עובדים, ביותר מ-130 משרדים ברחבי ארה"ב. היא חתמה על חוזים במדינות ברחבי ארה"ב, ביניהן אלסקה, אילינוי, דרום-קרוליינה, ניו-ג'רזי, קנזס, מישיגן, פנסילבניה וטקסס, ופעלה גם בבואנוס-איירס וקהיר. מגזין "פורבס" בחר בה כאחד מעשר החברות הקטנות המוצלחות ביותר באמריקה ב-1999.
בדרך קרו דברים אחרים. בעיתונים התפרסמו ידיעות על שימוש לרעה בתקציבים, שירות רע, התנהלות מפלה במשרדי החברה וחריגות פיננסיות. ב-94' הקפיאה מיסיסיפי את חוזה חלוקת קצבאות התמיכה בילדים של מקסימוס, כשהתברר שהעלות מאז העסקתם כמעט הוכפלה. במערב וירג'יניה נפסלה החברה מהשתתפות במכרז הארצי, אחרי שאחד מעובדי המדינה הורשע בלקיחת שוחד של 20 אלף דולר ממקסימוס, שלא נתבעה במקרה זה.
ב-98' קיבלה החברה חוזה של יותר מ-12 מיליון דולר בקונטיקט, להפעלת תוכנית לטיפול בילדי נתמכי סעד שיצאו לעבודה. בתוך חודשים הידרדרו העניינים, וה"טיים" דיווח שביותר ממחצית מ-17 אלף הדוחות שהוגשו על ידי
מה אומרים הארגונים החברתיים
רווחה ווטש
רונית צח ועינת פישביין
הארגונים החברתיים בארץ נערכים כבר למעקב אחרי ביצוע התוכנית. שני ארגונים כבר חברות יחד לפרוייקט "ווטש מהל"ב" אשר יעקבו אחר יישום התוכנית ויתריעו על בעיות שיתעוררו
במילווקי הפיקה החברה מאז 97' רווחים של יותר ממאה מיליון דולר בחוזי שירותים הקשורים לרווחה. ה"מילווקי ג'ורנל סנטינל" דיווח על ליקויים גוברים ועל חוסר סיפוק מהדרך שבה מקסימוס ניהלה את החוזים. קואליציה של קבוצות מתפללים מאזור מילווקי ומחוקקים, ביניהם תומכים מוצהרים של רפורמת הרווחה, קראו להפסקת החוזה, בשווי 46 מיליון דולר, של מקסימוס. החברה מצאה את עצמה במצב מביך, כשבתוך קצת יותר משלוש שנים בחרו המוני אנשים עניים ומתוסכלים שלא לקחת חלק בתוכנית.
בתחקיר משנת 2000 מדווח ה"מילווקי ביזנס ג'ורנל", על בסיס ראיונות עם עובדי מקסימוס נוכחיים ולשעבר, על 16 תלונות על אפליה גזעית או ג'נדרית נגד מקסימוס או חברות הבת שלה. תריסר תלונות פנימיות הוגשו למחלקת משאבי האנוש של החברה בקשר לנוהלי קידום לא הוגנים ונפוטיזם, בהם בן של מנהלת שקיבל שכר מהחברה לאחר שכבר ישב שנה במעצר והורשע ברצח. מקסימוס הסבירו את התופעה בגישת ה"חבר מביא חבר" שלהם, שלטענתם "ייצרה עבורנו חלק גדול מהעובדים המצוינים שלנו".
בעת שנחשפו הבעיות בויסקונסין, עלו ענייניה של מקסימוס על שרטון בניו-יורק. ביוני 2000 חסם בית המשפט העליון של מדינת ניו-יורק את ממשל ג'וליאני מסגירת חוזים בשווי 104 מיליון דולר בתוכנית מרווחה-לעבודה עם מקסימוס. השופט ג'סטין וויליאם ג'יי דיוויס מצא "ראיות משכנעות שתהליך סגירת המכרז היה נגוע בשחיתות". בין ההאשמות: החברה השיגה גישה לא נאותה לפקידי עירייה במהלך החודשים שקדמו לפרסום החוזים. מבקר העיר ניו-יורק, אלן האבסי, בדק את החוזים של מקסימוס וטען שיש בהם עדויות לשחיתות, משוא פנים והעדפת קרובים. התנגדותו הריצה את רודולף ג'וליאני לעליון, בניסיון לאלץ את האבסי לאשר את החוזים. השופט דיוויס דחה את הפנייה.
בינתיים חקר משרד התובע המחוזי במנהטן את מינוים של החותן ושל חבר המשפחה של מפקח הרווחה של העיר, ג'ייסון א' טרנר, לעובדי מקסימוס. ה"ניו-יורק טיימס" דיווח ששניהם הופיעו ברשימת המשכורות של החברה בדיוק כשמקסימוס ניסתה להבטיח את סגירת חוזי מרווחה-לעבודה שלה בעיר. באוקטובר 2000 הפך בית דין לערעורים את ההחלטה שחסמה את החוזה. דובר מקסימוס כינה את ההחלטה: זיכוי מוחלט.
אולם חוקרים פדרליים ועירוניים מצאו שלושה ימים לפני תום כהונתו של ג'וליאני ראיות נוספות שאיששו את טענות המבקר. בדוח פנימי של מקסימוס נמצאו ראיות לכך שיועץ של החברה שעבד במחלקת הרווחה מסר מידע שהשיג בפגישות עם טרנר, שסייע למקסימוס להכין את הצעתה. החוקרים גילו קשר כספי בין טרנר למקסימוס, וכמו כן התגלה כי בעודו מנהל מגעים עם טרנר בענייני העיר, הסכים מנהל בכיר במקסימוס לתת גיבוי כלכלי לחוזה חינוך של 50,000 דולר בשנה ברשת בתי הספר הציבוריים במילווקי, שבו זכתה אשתו של טרנר, אנג'לה. בתגובה לפרסום הדברים ב"ווילג' וויס", טרנר טענה כי מעולם לא קיבלה כספים ממקסימוס, שהעניין נסגר מזמן, וביקשה לא להיכנס לפרטים.
ב-2002 סירב בלומברג למנות שוב את טרנר לתפקיד מפקח על הרווחה. אחרי חמישה חודשים הודיעה מחלקת הרווחה שלא תחדש את החוזה עם מקסימוס, שכבר הוציאה יותר ממיליון דולר בהיערכות לפרויקט, בטענה ש"דברים לא עלו יפה". לטענת החברה, עזיבת החוזה בניו-יורק אינה קשורה לממצאים אלו.
אותו טרנר מייעץ בשנים האחרונות לממשלה בנושא הליך הרפורמה והליווי שלה. בארה"ב דמותו שנויה במחלוקת: הוא מומחה לרפורמת הרווחה הפדרלית, מאדריכלי תוכנית ויסקונסין המקורית, שהיה במשך עשור מפקח הרווחה של ג'וליאני ורשם הישגים בתחומי התעסוקה והבריאות. תחת פיקוחו ירד מספר תיקי הרווחה של ניו-יורק ב-47 אחוז, ויותר מ-400 אלף מקבלי קצבאות לשעבר שובצו בעבודות.
מתנגדיו טוענים כי הוא אחראי להפיכת עשרות אלפי עובדים לעובדי כוח אדם בתנאים פחותים, ונשות ניו-יורק יצאו בהצהרה נגדו על "יצירת מדיניות רווחה פושעת, תוכנית עבודות זמניות, הפרת חוק מדינה באמצעות העברת עובדים לתוכניות רווחה-עבודה וגרימת מקרי מוות של עובדי חברות כוח אדם". ארגונים חברתיים טענו כי הוא תומך בשליחת אנשים עם מוגבלויות לעבודה, בלי התחשבות במצבם. כשנשאל פעם מדוע יש להוציא אנשים מאבטלה לתעסוקה, ענה: "העבודה משחררת", ונאלץ להתנצל.
בארץ הועסק טרנר בחברת הייעוץ של שלמה קרמר (ניהול וייעוץ כלכלי בע"מ), שהועסקה על ידי הממשלה, ועבד בשיתוף פעולה הדוק עם אגף התקציבים באוצר. הוא הנחה כנס בנוגע לתוכנית ויסקונסין בירושלים לפני שנה. דיוויד היני, אחד המנהלים הבכירים של מקסימוס השוהה בישראל, מכחיש קיום קשרים בין טרנר למקסימוס. עם זאת, אישר שכנציגו של קרמר ויועץ לממשלת ישראל, נכח טרנר בחלק מהישיבות של מקסימוס.
במשרד האוצר ובמינהלת התוכנית טוענים כי ככל הידוע להם, טרנר מעולם לא ייעץ לתאגידים המפעילים את התוכנית אלא רק למדינות שבהן הופעלה התוכנית, וכי אין קשר בין טרנר לבין ועדת המכרזים והליך הבחירה של החברות. גם לגבי הקשר הניו-יורקי בין מקסימוס לטרנר, טוענים באוצר כי אין חשד לניגוד אינטרסים.
טרנר אמר השבוע: "לא הואשמתי באי-תקינות או בניגוד עניינים על ידי הרשויות הנוגעות בדבר, ולא נמצא כל דופי בתפקודי. אינני מועסק או יועץ של מקסימוס, ומעולם לא הייתי מעורב בבחירת החברות בישראל או בדיונים על כך".
הפרטה במחיר נורא
השבוע נפתח רשמית מסע יחסי הציבור של התוכנית בישראל, תחת השם מחמם הלב: תוכנית מהל"ב. העיתונים התמלאו בתמונות המברכים והמקלסים, ובמוצאי שבת הבטיחה שדרנית חדשות חיננית בערוץ 10 כי מדובר בהצלחה גדולה שמגיעה אלינו היישר מארה"ב. כוכב הכדורגל הבריטי מייקל אוון, מתברר, הוא אחד מבוגרי התוכנית בבריטניה. "גם אם לא כולם ירוויחו מיליוני יורו בשנה כמוהו", סייגה בחיוך, "מהשבוע מצב המובטלים בארץ הרבה יותר ורוד". חולצתה הורודה והיעדר כל ביקורת מזכירים את הקמפיין התקשורתי חסר המעצורים של מקסימוס במילווקי, שבשיא חגיגת הבזבוזים זכתה לביקור בשטח של התוכנית המצליחה "נייטליין", שדיווחה: "אתם צופים בהתקדמות המהפכה".
"משהו לא נחמד אירע בדרך להפרטה מוחלטת של מערכת הרווחה בארה"ב", כתב העיתונאי ביל ברוקוביץ, שחקר את השלכות רפורמת הפרטת הרווחה בארה"ב. "רבות מהחברות הגדולות שקיבלו חוזים ממדינות מסוימות עומדות בפני אישומים על חוסר יעילות, חוסר מיומנות והתנהגות לא נאותה. במשך ארבע שנים שניים מהקבלנים הגדולים ביותר, מקסימוס ולוקהיד מרטין, היו על רכבת הרים של הצלחות מוגבלות והתנהלות מפוקפקת. שימוש לרעה של מקסימוס בתקציבי הרווחה וגילויי עושק נוספים נגמרו באוקטובר 2000, בבקשה שהגישו למשרד החשב הכללי ג'רי קלסקה וטום בארט, חברי קונגרס מאזור מילווקי, לחקור ביסודיות את תפקוד החברות הפרטיות שנשכרו לנהל את שירותי הרווחה. הפרטת תוכניות הסיוע הממשלתיות לעניים חשפה את טיפולם הכושל של ארגונים למטרות רווח בתקציבי הרווחה והחוזים... חברות פרטיות שמתחרות על חוזים הבטיחו למדינות שהן יפחיתו בצורה דרסטית את כמות מקבלי הקצבאות. ואכן, זה התחום היחיד שבו הצליחו, אבל במחיר נורא".
לפנייה לכתב/ת 
נתניהו. שטף של מלל
צילום: דן בלילטי
אולמרט. יבוא של מודל
צילום: ינאי אלפסי
מומלצים
