ההוצאה לפועל והצדק
עיריית פתח תקווה שלחה הוצאה לפועל לחברה בטענה שהבעלים שלה לא שילמו ארנונה, והחרימה מוצרים בשווי 17 אלף שקל. הבעיה היא שהבעלים שילמו ארנונה - וחברת האשראי לא העבירה את התשלום בשל תקלה. העירייה תשלם לבעלת החברה פיצוי בסך 10,000 שקל
יום אחד הופיעו במשרדי חברת ההוצאה לאור לילך ברחוב אבן ספיר בפתח תקווה שלושה גברתנים, שליחי חברת מילגם העוסקת בגביית כספים. השלושה הציגו בפני הבעלים צו הרשאה לתפיסת מיטלטלין בגין אי תשלום חוב לרשות המקומית, והחלו למלא את משימתם.
ט', שהיא הבעלים של לילך, נדהמה. לדבריה, ימים אחדים לפני הגעתם היא קיבלה, לראשונה, דרישה לפירעון חוב בגין מיסי ארנונה, שעל קיומו לא ידעה כלל. לדברי ט', היא שילמה מייד את חובה ואף היה ברשותה אישור על תשלום החוב ב-4 תשלומים, באמצעות כרטיס האשראי. "הנה מספר האישור לתשלום שמסרה לי במוקד התשלומים הטלפוני שלכם עובדת החברה נטלי", אמרה לגובים, וסברה לתומה כי עתה - כשהעמידה אותם על טעותם - הם יבקשו את סליחתה ויעזבו את המקום.
אבל זה לא קרה. בירור טלפוני במחלקת הגבייה של עיריית פתח תקווה המעסיקה את החברה הקבלנית הפרטית מילגם, העלתה כי ט' הסדירה את תשלום החוב באמצעות המוקד הטלפוני, אבל חברת האשראי לא ביצעה את הוראתה בגל תקלה טכנית, ולמעשה החוב לא נפרע.
איש לא טרח, לדברי ט', ליידע אותה על התקלה. כשנודע לה עליה, במהלך הגעתם של גובי מילגם, היא מיהרה להבהיר להם כי התקלה לא אירעה באשמתה והביעה את נכונותה לשלשל לידיהם את מלוא סכום החוב.
אולם הגובים לא הסכימו להסתפק בפירעון החוב ודרשו ממנה לשלם להם את שכר עמלתם, סך של 550 שקל. ט' מצידה לא הבינה על מה ולמה. אלא שהמעקלים עמדו על דרישתם וסירבו להניח לה. כעבור כשעה הם העלו, לדברי ט', את שכר טרחתם ל-1,100 שקל, בטענה שהזמינו שוטרים וזה עולה כסף.
בינתיים עיינה ט' בצו ההרשאה וגילתה שהוא מיועד בכלל לכתובת אחרת. ניתנה בו רשות לעקל מטלטלים ברחוב ברנדה 42 בעיר. "אין לכם סמכות חוקית", הבהירה להם, "לקחת מיטלטלין מאבן ספיר 49". אבל הגובים גיחכו והודיעו כי הם לא זזים מהמקום עד שישולם שכר טרחתם. לאחר כ-4 שעות אספו הגובים מכונת צילום, מדפסות ופקסים בשווי כולל של למעלה מ-17 אלף שקל ופנו לדרכם.
ט' פנתה לבית המשפט לתביעות קטנות בעיר. היא דרשה מעיריית פתח תקווה לפצות אותם על הנזק הכספי שנגרם להם. הרכוש שהוחרם במשרדנו, טענה בתביעתה, נמכר במכירה פומבית בסכום קטן ומצחיק של 3,377 שקל בלבד. ,
עיריית פתח תקווה טענה מצידה כי התובעת ידעה כי עסקת התשלומים לא התבצעה, ולמרות כן לא פרעה את חובה.
ירון מזרחי, מנהל מחלקת האכיפה העירונית, אמר בבית המשפט כי "לאחר העיקול ניסינו לפתור ולהקטין את הנזקים שנגרמו לתובעת. הבנו שבסך הכול לא מדובר בחמקנית תשלום שיטתית, ניסינו להקטין את ההוצאות במחצית והתובעת סירבה. היא מנעה משליחי העירייה לעשות את עבודתם בשביל העיקרון, כתוצאה מכך נגרמו הנזקים לה ולעירייה".
ט' היתה נסערת בתגובתה: "מתפרצים אליך הביתה בלי שום התרעה ואתה לא חייב כלום, מגיעים 3 אנשים קצת מפחידים יושבים ולא עוזבים אותך, מביישים אותך בפני עובדות המשרד ומתנהגים כאילו גנבת. נותנים לך תחושה שאתה אזרח סוג ב'. ברמת העיקרון אני לא מוכנה להיכנע כאשר באים אלי באיומים ומנסים להוציא ממני את הרכוש בכוח. אני אדם שלא נכנע כאשר אני יודעת שהצדק איתי".
השופט, אהרון מקובר, ששמע את טענות הצדדים והוסמך על ידם לפסוק בעניינם מבלי לנמק את החלטתו, חייב את עיריית פתח תקווה לשלם ל-ט' 10,000 שקל כפיצוי על הנזק הכספי שנגרם לה.
בפסק הדין ציין השופט כי מצד אחד תרמה התובעת בהתנהגותה לאי הקטנת הנזק, ומצד שני עולה כי הנתבעת באמצעות מילגם פעלה שלא כדין בעניין ביצוע עיקול ברישום בכתובת אחת והוצאת ומכירת מיטלטלין בכתובת אחרת שבה לא נעשה עיקול קודם לכן. בעניין זה העיר השופט, כי הנתבעת עיקלה שלא כדין רכוש של חברה ומכרה אותו בגין חוב ארנונה פרטי של התובעת.
(ת"ק 3321/04 )
