שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הברדלס: הטורף המהיר מדי שהאבולוציה הכשילה

    בעיות שונות מקשות על הברדלסים, שהם אחד ממיני הדגל של עולם החי באפריקה. מה גורם למעמדם הרעוע, ומדוע נוצר המצב המדאיג והבלתי-משתפר של הברדלסים בעולם? סקירה מיוחדת

    לפני שנים אחדות הצעתי לנהגי ספארי בקניה ללקט את תצפיותיהם ולרשום את נקודות המיקום של מה שראו, לבחון האם גילו ברדלסים לקראת, בזמן ולאחר שצדו וחגגו על השלל, ולבחון את הרכב הנטרפים, משך הציד וכן הלאה, ולאחר כל זאת, לפרסם את ממצאיהם בכתב-עת מדעי.

     

    • למידע נוסף על הברדלס מאנציקלופדיה ynet - לחצו כאן .

     

    תמיד נוכחתי בעיניהם הנוצצות, ותמיד התחקו מהיכן ידיעותי שלי על חיות הבר שלהם. למרבה הצער, הם תמיד טענו לפני כי אין ביניהם מישהו שיכול לרכז את המידע, ותמיד אמרתי להם כי הם סתם מקלים ראש בחשיבותם או מתעצלים.

     

    לאחרונה מיישמים חוקרים בפארק הסרנגטי בטנזניה שיטת מחקר חדשה דומה להצעתי, במגמה לשמר טוב יותר את הברדלסים בשטח, ולאחר שקראתי מה בדיוק הם עושים עולה בי תקווה מחודשת לשיפור איסוף המידע, באופן שעשוי לתרום להצלת הברדלסים מהכחדה מוחלטת.

     

    מחקרים רבים התמקדו עד כה באורח חיי הברדלסים בטבע, במגבלות הרבייה של נקבות הברדלסים בשבי בדרום-אפריקה ובצפון-אמריקה, ובניסיון להבין מהם הגורמים שמתקשרים לתיאוריות המקובלות על קיומו של צוואר בקבוק גנטי שפקד את הצ'יטות לפני כרבבה אחת בלבד של שנים, ושמאז לא הצליחו להתאושש עד היום.

      

    מיהם הברדלסים?

     

    זה שנים רבות שמדענים סבורים כי הברדלסים הם טורפים עדינים מלשרוד בעולם לנוכח התחרות שיש להם עם אויביהם ועם טורפי העל, בגלל קרבתם הגנטית הגדולה מדי אלה לאלה החושפת אותם לקטסטרופות, בשל התמחות היתר שלהם בציד קורבנותיהם שהולכים ומתמעטים, ובגין התיירות האקולוגית המודרנית שלכאורה היתה צריכה לסייע להם במאבקי הקיום שלהם, אך למעשה אינה מתחשבת בהם די הצורך. בכתבה זו אציג את הבעיות העיקריות המקשות על הברדלסים כאחד ממיני הדגל של עולם החי באפריקה, את מעמדם הרעוע ואת תמונת המצב המדאיגה והבלתי-משתפרת של הברדלסים בעולם.

     

    הברדלסים הם הטורפים היבשתיים המהירים ביותר, המשתייכים לסדרת הטורפים היבשתיים, שעמה נמנית משפחת החתוליים, שבה 37 מינים. רבים מאתנו מכנים אותם צ'יטות, שהוא שמם האנגלי. הברדלס משתייך לקבוצת ביניים בין כלביים וחתוליים מבחינת הרגלי הציד שלו: מצד אחד, ציפורניו שלופות תמיד ואינן מכונסות פנימה כדרכם של מיני חתולים אחרים, ומצד שני, מרדפיו אחרי הטרף מזכירים התנהגות אופיינית של מיני כלביים. הברדלס הוא היונק המהיר ביותר עלי אדמות, כונה "צ’יטה" (Cheetah), כשם ההודי שלו (Chita) המקובל באנגלית, ומשמעות שמו המדעי-לטיני Acinonyx (אקינוניקס) שפירושו “בעל הטופר הלא קינטי (שלא נשלף)".

     

    שם המין jubatus פירושו “בעל הרעמה”. הברדלס הוא יונק גדול שכונה גם “הספינקס המנוקד” על-ידי הציירת וחוקרת הטבע ג’וי אדמסון שהתפרסמה עם בעלה ג'ורג' בגידול אריות בקניה ("לחופש נולדה" וכן הלאה) בשנות השישים. כן כינו את הברדלס "הרוח המנוקדת", "הטורף שכמעט מעופף" בגין מהירותו, "נמר-פרעה", "הסטייה המהודרת", ולעתים "קונצרט של נקודות".

     

    מכונת ריצה עדינה

     

    הברדלס התפרסם בהיותו מכונת ריצה מושלמת, מודל לניצול שטחי סוואנות ואפרי דגניים, בהם עדרי ענק של פרסתניים. בהשוואה בין הברדלס לנמר מתגלים שני חתוליים בעלי משקל דומה, אלא שפיזור המשקל שונה ו"הארכיטקטורה" שונה: אצן מהיר ארך-רגליים וצעדים מול הנמר המתגנב ומזנק על טרפו. הנמר צד טרף גדול יותר מהברדלס, ויכול להפקיד את טרפו, כמשקל גופו, במרומי עץ, מעין "כספת" שמחזיקה את "האוצר" הרחק משיני שודדי הפגרים הגדולים, האריות והצבועים מנומרים.

     

    אך הברדלס אינו נוהג כך. הוא מעורר רגשות עמוקים באדם בשל עדינותו, מהירותו ובשל בעיות צוואר הבקבוק הגנטי של אוכלוסיות הבר שלו בעולם. הברדלס מרשים בהילוכו "הגאוותני" עם כתפיו המורמות, ביכולת הפריצה שלו בריצה, ברגליו הארוכות, בגופו הצר והדק, ובטפריו החדים והמאונקלים השלופים, ובטריפה המבוססת על מרדף מהיר. כרית האצבעות (חמש אצבעות ברגל הקדמית ו-4 ברגל האחורית), מכילה באופן רגיל את הטפרים בתוך כיסי עור מיוחדים בכף הרגל לשמירת חדותם, היא קשה וחדה כהתאמה לעמוד בעומס הסיבוב הנדרש לעתים קרובות בעת המיאוץ אחר הטרף.

     

    הלב, הריאות, בלוטות יותרת הכליה ומערכת כלי הדם – כל אלה גדולים במיוחד, ומגדילים את סיכויי הציד המוצלח. בניגוד לשאר החתוליים, טפריו נשלפים מכיסי העור בעת ציד ואפילו בטיפוס, והם המקנים לו את ההתאמה לציד במישורים פתוחים. שיני הברדלס קטנות, אינן מותאמות לקטל טרף גדול, והן מודיפיקציה נוספת שקשורה לתהליכי האבולוציה שלו למהירות. מבנה גופו מותאם אופטימלית לכ-360 מטרים ריצה מאומצת, לטמפרטורת גוף מקסימלית בשעת מאמץ של כ-40.6 מעלות צלזיוס, ולמרדפים שמגיעים גם לכ-500 מטרים לציד מוצלח.

     

    יתכן שחלק מהתאמות צבאי הגרנט, ראמי הבאייסה, והגרנוק (הצבי הג’ירפי) לטמפרטורות גוף גבוהות יותר, קשורות בהתפתחות האבולוציונית שעברו המינים-הביולוגיים ששרדו נוכח טורף כמו הברדלס ודומיו.

     

    חתול כמודל מירוץ

     

    רגלי הברדלס ארוכות יותר וגופו רזה יותר בהשוואה לנמר וגם ראשו העגלגל קטן ממנו בהרבה. בהשוואה לשונות הנמרים במחוזות תפוצתם, רב דמיונם של הברדלסים בכל שטחי תפוצתם. פרוותו בגווני כתום וצהוב, על פניו בולט “פס-דמעות” היורד מכל אחת מהעיניים אל זויות הפה. לדגמי הפנים חשיבות רבה בהסוואה בנופי עשב גבוה. ראשו עגול וקטן וגולגולתו קטנה וקלה, אוזניו קצרות ושיני השסע צרות.

     

    זהו בקווים כלליים מודל מירוץ על פס הייצור של חתוליים שדרש שינויים וסטיות מהמבנה החתולי הבסיסי: גם גופו מאורך ומותאם לצעדים גדולים. צלליתו אווירודינמית. הצצה בבית חזה עצום - בית קיבול לריאות עתירות-נפח - מגלה משאבת לב וכלי דם מפותחים ביותר, יחסית לגודל הגוף, שמאפשרים מרדף מהיר ביותר.

     

    התארכות רגליים, הקטנת גולגולת ופיתוח חזה מאפיינים כלבי מירוץ. טפריו הקהים, שלופים למחצה וחסרי יכולת תנועה, למעט בחודשי חייו הראשונים. לשאר החתוליים הטפרים חדים, מכונסים בתוך נדן-עור ייחודי וניתנים לשליפה, כהתאמה לריצה על ידי שיפור האחיזה בקרקע, בדומה למסמרי מתכת (“Spikes”) בנעלי אצנים, לברדלס גודל הצעד בריצה עולה על שבעה מטרים!

     

    מהירות ריצתו כ- 100 קמ"ש (בניסויים נמצא שמהירותו כ-90, 110, ועד 130 קמ"ש!), ואכן, מבנה הברדלס, שהוא כאמור הטורף היבשתי המהיר בעולם, נחשב לפלא היצירה: איזון עדין בין מהירות לכוח, בין יכולת להשיג את טובי אצני המישורים, לבין מבנה מאסיבי מספיק להפלה, קטילה וביתור, אך לא מאסיבי מדי כדי לא להקשות על הריצה. "הקונפליקט" בין מהירות לכוח גרע מהכוח והקטין מכושר הברדלס להתחרות בטורפים גדולים אחרים. הקרבת כוח על מזבח המהירות עולים לברדלס במקרים רבים באובדן טרפו לטורפים, טורפי-על ואפילו דורסים "חזקים" ממנו, בגלל חוסר יכולתו להיאבק בהם.

     

    מוצא ותפוצה באזורנו

     

    מוצא הברדלסים (Acinonyx jubatus)הנוכחיים בנמיביה או במדינות קרובות לה באפריקה, בהתאם לשכיחות ותפוצת טרפם העיקרי, הצבאים מסוג Gazella, שידועים בתפוצתם בחגורת המדבריות של העולם הישן ובהעדפתם למדבריות. פוחלץ ברדלס במצב ירוד מזרקא-מעין, ירדן, באוסף האב שמיץ בירושלים, הועבר למוזיאון הזואולוגי של אוניברסיטת תל-אביב. בישראל מתועדת רק תצפית ודאית אחת מ-1959.

     

    אומדן, וברדלסים כחיות מחמד

     

    ב-1900 נאמדו מאפריקה עד הודו 25-20 אלף פרטים בטבע, ומאז הם הולכים ומתמעטים. לפני כ-10 שנים מספרם נאמד בין 9,000 לכ-12,000 פרטים, וכ-1,160 פרטים בכ-170 גני-חיות, מרכזי רבייה וספארי מגודרים. ברדלסים היוו חיות-מחמד של האדם במשך כ-5,000 שנים. ציורי הירוגליפים הראו שהאדם שיתפם תדיר במסעות ציד מלכותיים, והם כונו "נמרי-פרעה" והיו פופולריים כ"כלבי ציד".

     

    הם בויתו למחצה על-ידי הודים וערבים, ובמשך מאות שנים החזיקו בהם נסיכי וקיסרי המזה"ת בארמונותיהם. ג’ינגס-חאן וקובלאי-חאן החזיקו מאות פרטים כ-"נמרי-ציד" שנלכדו בטבע בהיותם בוגרים, ומשום שהאמינו שרק לאחר שמגיעים לבגרות מינית ניתן "לסמוך" עליהם שילמדו לצוד כראוי; היכולת לאלפם בזמן קצר ביותר הפכה אותם לבעלי-חיים צייתנים. בטבע נלקחו אלפי ברדלסים באסיה לבדה, ורובם מתו מבלי שהעמידו אחריהם צאצאים. הידוע בין מחזיקי הברדלסים היה המלך “אכבאר הגדול” , קיסר המוגול - Mogul - ששלט בהודו במאה ה-16 במשך כ-49 שנים והחזיק בארמונותיו כ-9,000 ברדלסים!

     

    אבולוציה, מוצא ומיון

     

    לפי תאוריה אחת אבות הברדלסים עברו (לפני כ-5.0-3.5 מיליון שנים) במיצרי ברינג מצפון-אמריקה לאירופה, והתפשטו באסיה ואפריקה, כך שהתגלו מאובנים של 7 מינים בני כמיליון שנה, ביניהם צ'יטות ענקיות, גדולות בערך פי שניים-שלושה מגודלן הנוכחי. המאובן הקדום ביותר הוא הברדלס הענק, שנמצא בצרפת, שגודלו כגודל אריה.

     

    עד לפני כ-10 אלפים שנים התקיימו מינים אחדים בצפון-אמריקה, אך נכחדו עם 75% מהיונקים בשלהי תקופת הפלייסטוקן המאוחרת, למעט הברדלס הקיים. לפי גישה זו, אוכלוסייה קטנה באפריקה התפשטה מאז לאסיה מחדש. הפומה (Felis concolor), מצפון-אמריקה היתה דומה לברדלס שנכחד מהעולם לפני כ-12 אלף שנים בלבד. בהתאם, עתידו של הברדלס באפריקה ובאסיה לוט בערפל.

     

    לפי תיאוריה שנייה קיימת זהות גנטית מדהימה בין הברדלסים עצמם, הנובעת מספציאליזציה בטריפה באוכלוסיית המוצא בנמיביה, ויש הוכחות גנטיות שהם לא התערבבו עם אוכלוסיות אחרות במזרח-אפריקה ובאיראן. לפיכך משערים, שאירועים אקלימיים הותירו ככל הנראה בדרום-מערב אפריקה זוג אחד בלבד, ומכל מקום פחות מעשרה  פרטים.

     

    זהות-יתר גנטית נחשבת כסיבה שאחראית במדת מה לתמותה ניכרת של צאצאים, לקטל שלהם ע"י טורפים מתחרים חזקים יותר שחמסו מהם מזון בגלל העדר יכולתם להתמודד נגדם, ובגלל תמותה רבה בשביה. זהות גנטית מונעת הסתגלות לסביבה משתנה ומזרזת קצב הכחדה. בגני חיות מתו יותר צאצאים מאשר בטבע, והגור הראשון נולד בשבי בתקופה המודרנית ב-1956. מקווים שהשתלת עוברי צ'יטות במערכות רבייה של חתולים מבוייתים או מינים שאינם בסכנת הכחדה תסייע.

     

    בעיות הישרדות קיומיות - מוטציות, מופעים מלכותיים וצוואר בקבוק גנטי

     

    הצ'יטה המלכותית, שהתגלתה ב-1926 בזימבאבווה, שוכנת גם בבוצואנה ובדרום-אפריקה. אופייניים לה פסי אורך קצרים ובולטים בהשוואה לנקודות הרגילות של הברדלס (המנוקד). היו שזיהו אותה כמין אחר שכונה בשם Acinonyx rex, אך בסך הכל מדובר במופע שונה המבוסס על אלל רצסיבי הקיים בתת-המין הדרום אפריקני, אף שאין הסכמה גורפת בנושא הגדרת התת-מינים בברדלסים. ניסיונות להגביר את שכיחות המופע הזה מיועדים לקדם השבתה לטבע באזור מבודד בדרום היבשת.

     

    הבעיות העיקריות של הברדלסים הן: "נישואי קרובים", אובדן מקומות-חיות והיווצרות בתי-גידול מקוטעים בגלל זמינות משתנה או מוגבלת של מקורות מזון, והאדם שהרג בהם בשיטתיות. אזורים מוגנים ומוכרזים לא שיפרו את המצב. כמו גם מדיניות שמירת הטבע הקונוונציונאלית, שאינה מדללת פרטים (Culling) בתחומים מוגנים. מדיניות זו באזורים עשירים בחיות-בר באפריקה מעודדת רביית טורפי-על, המזנבים בברדלסים, ומשתלטים בקלות על טרפם, ללמדנו, כי היה צריך לשנות מדיניות שימור זאת, ולא כך נעשה.

     

    מאמצי שימור גלובליים

     

    בעבר צ'רלס דארווין, אבי תורת האבולוציה, ציין מהי חשיבות המגוון הגנטי של בעלי החיים לצורך הסתגלות לתנאי יובש, קור, שינויי טמפרטורות, מחלות, טפילים ונגיפים, והעלה סברה שפרטים המותאמים לסביבתם יעמידו יותר צאצאים בהשוואה לפחות מותאמים.

     

    חקר דפוסי הרבייה בשביה העלה שאין להחזיק נקבה ביחד עם זכר משום שאיננה מגיעה לייחום, אך ברוב גני החיות ומרכזי הרבייה לא שמעו על כך, ובטבע רביית הצ'יטות דווקא סבירה. בשבי התקשו נקבות להגיע לייחום ולא נצפו מזדווגות, אך מאז 1980 אין מתירים עוד לגני-חיות לשבות נקבות מהטבע.

     

    מחקר על קשיי הברדלסים להתרבות בשביה, העלה כי יש להחזיקם בנפרד ולהפגישם רק כשהנקבה מיוחמת, ורק לאחר מכן התגלה הדבר גם בטבע. הסיבות העיקריות לכישלונות רבייה של ברדלסים נבעו מריכוזי זרע ורמת פוריות נמוכים, והישרדות גורים בשבי נמוכה בכ-40%, בהשוואה לרביית מיני חתולים אחרים בשבי. לעתים אף היה גודל השגר גבוה מהרגיל וגם הגולגולת האי-סימטרית הצביעו על אובדן שונות גנטית ו-"נישואי-קרובים".

     

    ביולוגים אף גילו שלזכרים פליטת זרע נמוכה ביותר, ושכ- 70% מזרעוניהם אינם בגודל ותפקוד נורמליים. כן מצאו שהשתלות עור בין צ'יטות שונות התקבלו בקלות רבה מדי, עובדה נוספת המעידה על מגוון גנטי מוגבל ביותר. אם באדם מזהים דחייה של השתלה זרה בתוך כעשרה ימים, אצל הצ'יטות לא הבחינו כלל בדחיית החלקים המושתלים.

     

    בגן-חיות באנגליה הסתמנה הצלחת-רבייה ככל הנראה כתוצאה מערבוב גנים של שני תת-מינים. להגדלת המגוון הגנטי הועברו עשרות ברדלסים נוספים שנלכדו בטבע (וזירזו את היעלמות הברדלסים מאסיה!) למרכזי רבייה וגני חיות, והחלו לניידם ממקום למקום. התוצאה: הגברת הרבייה, וילודה של 55 שגרים ו-180 גורים ב-11 מדינות, ו-29 מרכזי רבייה או כלובים. אולם, שיעור התמותה נשאר גבוה וכ-50 מהם מתו מתחת לגיל 6 חודשים.

     

    מספר הברדלסים בצפון-אמריקה הגיע לכ-200 פרטים לפני כ-20 שנה, ובדרא"פ התרבו מאות מהם בחוות רבייה בקרבת פריטוריה. וטרינרים אף יצאו לנמיביה לברר כיצד להגדיל את המגוון הגנטי בברדלסים. המאמץ העיקרי שם מתמקד מאז בחיזוק הקשר עם חוואים ובדיווחים על מחלות בשביה, אך רק מעט מזה פורסם ברבים. למרות המידע והידע המצטברים להבנת מדדי הרבייה הדרושים להגדלת מספר הפרטים המתרבים, הוצע לבסוף לפתור את הבעיה בהשתלת עוברים בנקבות פונדקאיות ממינים-ביולוגיים אחרים; דווחה הצלחה בנדון במינים בעייתיים אחרים. עתיד השיבוט ככלי להגדלת מספר הברדלסים אינו ברור.

     

    גישת השימור הגלובלי

     

    הברדלסים הוכנסו לנספח 1 של "האמנה הבינלאומית שמתייחסת לרשימת האורגניזמים השרויים בסכנת הכחדה גלובלית". 166 מדינות חתומות על האמנה מאז אוקטובר 2004. ב-1974, כאשר התברר כי המידע על הברדלסים בטבע דל ומועט, ייסדו בטנזניה את "פרוייקט חקר ברדלסי הסרנגטי" בהחלטה ללקט מידע על אודות הטורף העדין, ובהמשך, נטלו כמה גופי-שימור ידועים תחת חסותם את חקר הגורמים לשיעור הרבייה האפסי של הצ'יטות בשביה, והחלו לממן מחקרים ארוכי-טווח בטבע.

     

    כיום, "החברה לשמירת חיות הבר" ו"החברה הזואולוגית", שמושבה בלונדון, מתמקדות בחקר הברדלסים בסרנגטי. עד סתיו 2004 נאסף מידע על כ-500 ברדלסים שונים בסרנגטי לבדו! הבעיה העיקרית המסתמנת עתה היא עודף מכוניות ספארי מסביב לברדלסים בטבע.

      

    מודלים ממוחשבים, תיירות ואינטרנט

     

    הפארק הלאומי הסרנגטי בטנזניה שבאפריקה נחשב שנים רבות לאזור הטוב ביותר בעולם לצפייה ולמחקר ברדלסים, והוא התשתית העיקרית למידע על בעיותיו ומנהגיו של הברדלס. בפרוייקט החלוצי שכונה Cheetah Watch הצליחו שרה דוראנט (Durant), וג'ון שיימקונד (Shamekunde) מהפארקים הלאומיים הטנזניים, לרתום לעזרתם ב-2001 את התיירים הבאים לחזות בברדלסים, ומתאווים לראותם בעת ציד. הם התבקשו לספק מידע ותצלומים, ובעזרת מודלים ממוחשבים, הצליחו לזהות ביניהם, והתיירים שהתלהבו מהרעיון, מסייעים למחקר.

     

    בשנתיים הראשונות נאספו כ-30,000 תצפיות בצפון-טנזניה לבדה. מאות תיירים מהעולם השתמשו בכ-70 חברות ספארי, וסיפקו כ-400 נקודות-מיקום של קבוצות שונות של ברדלסים סובלניים אלה לאלה, היבט חדש ובלתי-ידוע עד-כה במחקר. המודלים פותחו ע"י חברת Conservation Research Ltd, שבסיסה בקיימברידג', אנגליה, וסייעו לזיהוי מהיר של תצלומים דיגיטליים, המאפשר לסרוק ולאתר במהירות ובאופן אוטומטי את הברדלס הספציפי על דגם הנקודות שלו.

     

    המחבר הוא זואולוג ואקולוג, חוקר, מרצה ומדריך טיולי ספארי בעיקר באפריקה, המתמחה בחקר בעיות שמירת-טבע מודרניות, ובחקר מודעות ורגשות באורגניזמים "בעלי-תחושה"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    משפחת החתוליים. עיניים נוצצות ונהגים מלכותיים
    צילום: איי פי
    מומלצים