הסוד השמור של ענף הביטוח

מדי פעם ילחש לך מישהו באוזן את מה שכולם יודעים, אבל חוששים להגיד בריש גלי: לענף הביטוח בישראל יש בעיה קשה, אפילו קשה מאוד. אנשי הענף יודעים עליה, אנשי הפיקוח על הביטוח מדברים עליה, סוכני הביטוח לועגים לה, ורק ציבור הלקוחות והמשקיעים נשאר מחוץ למעגל.

הסוד השמור ביותר בענף הביטוח הוא שאין בו כמעט אנשים שמבינים בביטוח, ויש בו מספר נמוך מאוד של מנהלים מוכשרים. קחו למשל את המסע האחרון לחיפוש מנכ"ל לחברת הפניקס. לאחר שכוכי בן-גרא הודיע על פרישתו מהתפקיד, חיפשה הפניקס בנרות קליבר שיוכל לנווט ספינה כל כך גדולה. לפניקס היתה בעיה.

יו"ר החברה, אריה עובדיה, הוא איש כשרוני, אבל אינו איש ביטוח. חיפשו וחיפשו אנשים מהענף, ולא מצאו. בסוף נאלצה החברה לקלוט מנכל מבחוץ. גם כאן מדובר באיש עם כשרונות ברוכים, רו"ח יהלי שפי, אבל גם הוא לא איש ביטוח.

המחסור באנשים טובים הוא כה גדול, עד שכאשר מגדל רצתה לפתח את ענף הפנסיה בחברה, לא היה לה עם מי לעבוד. בסוף היא נאלצה לגנוב את איש הפנסיה הבכיר ביותר בשוק, רונן טוב, שהיה מנכ"ל קרנות הפנסיה של המתחרה, כלל ביטוח. עד היום לא מצאה כלל ביטוח תחליף ראוי לטוב, ובחברה לא הסתירו את אכזבתם מהפרישה הרועמת.

מנהל מוכשר נוסף, ירון דוויק, עשה אף הוא מספר סיבובים בשנים האחרונות. ממנהל תחום ביטוח החיים בפניקס הוא עזב לתפקיד מנכ"ל סוכנות הביטוח מבטח-סימון של מגדל, ומשם עבר להיות מנהל אגף ביטוח החיים במנורה - הכל תוך תקופה קצרה. טוב, אגב, משמש בתפקידו החדש במגדל גם במקומו של דוויק.

אפשר להמשיך ולמנות כאן מספר רב של אנשים שעברו מחברה אחת לשנייה בשנים האחרונות, אבל זה לא הסיפור. העניין מורכב הרבה יותר. בכירים ובכירים לשעבר בענף תולים את האשם בעובדה פשוטה אחת: אין מספיק מנהלים מוכשרים בענף הביטוח. זה נובע משתי סיבות: ההיסטוריה של הענף והאטרקטיביות שלו.

מבחינה היסטורית, חלק גדול מחברות הביטוח תיפקדו, למעשה, כסוכנויות ביטוח גדולות. מה זאת אומרת? הן היו מבטחות עסקים, אבל מעבירות את מרבית הסיכונים למבטחי-המשנה וגוזרות קופון נאה. כך, למעשה, באיצטלה של חברת ביטוח, נוהלו בישראל סוכנויות ענק.

זה היה המצב במשך שנים, והדבר גרם לכך שהחברות לא היו צריכות לערוך חישובי סיכון מתוחכמים. הכל הוגש להן על ידי חברות הביטוח מחו"ל. בשנים האחרונות, הרבה בזכות התערבות הפיקוח על הביטוח, השתכללו חברות הביטוח. הן החלו לקחת חלק גדול יותר מהסיכונים על עצמן, וזה חייב אותן להתחיל ללמוד כיצד עושים ביטוח באמת. אז הן נתקלו בבעיה השנייה.

ענף הביטוח, בניגוד לענף הבנקאות, סובל מתדמית קשה של תחום אפור ומשעמם - אולי במידה רבה של צדק. כאשר הבנקאים מסתובבים עם שועי הארץ, אנשי הביטוח נתפסים כעלוקות, הגובים פרמיות גבוהות בסיוע סוכני הביטוח. העובדה הזו הביאה לכך שבוגרי כלכלה, מינהל עסקים וראיית חשבון רבים רצים לעתודות הניהול של הבנקים, לבנקי ההשקעות הפרטיים ולחברות לראיית חשבון. לחברות הביטוח הם כמעט ולא באים.

כך קורה שבכל חברת ביטוח יש היום אנשים בודדים שבאמת מבינים את העסק, והשאר הם שורה ארוכה של פקידים. חברות הביטוח מתקשות לגדל עתודות ניהול איכותיות, ואפילו היום, במרבית חברות הביטוח, מי שמסומנים כדור העתיד הם בחלקם הגדול אנשים מחוץ לענף.