אני "לינדה", זונה ממין זכר

עד לפני שש שנים היה אבי (שם בדוי), בן 29, מאזור השרון, בחור רגיל. הכרות עם עולם הטרנסקסואלים והזנות ממין זכר, הובילה אותו לחציית הקווים - הוא הפך לזונה בעצמו ול"ביג מאמא" (סרסור של זונות ממין זכר) וכיום גם הוא חולם לעבור ניתוח לשינוי מין. אלא שסיפור חייו, שבקלות יכול היה להפוך לעוד תסריט של הבמאי פדרו אלמודובר, הוביל אותו גם להסתבכות עם החוק ועם השוק האפור.

אבי, גבר נאה וגבוה, ידוע יותר בכינוי "לינדה", מסתתר מפני המשטרה, לאחר שהפסיק לעשות עבודות שירות שנגזרו עליו בגין איומים על זונה ממין זכר, והוא מעניק שירותי מין ללקוחות מזדמנים ברחובות תל אביב.

"בגיל 23 הכרתי בחורה יפה שמאוד מצאה חן בעיני. בפגישה השלישית היא סיפרה לי שהיא מנותחת מין, גבר לשעבר", סיפר ל-ynet על השתלשלות האירועים שהובילה למצבו הבעייתי. "התאהבתי בה ולא היה אכפת לי. היא עבדה בזנות וחיינו ברמת חיים גבוהה מאוד. וילה בצפון תל אביב, שתי מכוניות, מסעדות, בילויים, הרבה סמים. היא קנתה לי מונית והייתי מסיע אותה לעבודה בתל ברוך.

לאחר זמן קצר עזבה חברתו של אבי לטובת גבר עשיר מצרפת. אבי חזר שבור לב לגן החשמל בתל אביב. "חוץ מזה שהייתי צריך כסף, הייתי פגוע ועצבני. ידעתי שרק הזנות תחשל אותי. זה עושה לך בלוק בלב. איפשהו קיבלתי מהלקוחות גם חום ואהבה שהיו חסרים לי. משם המשכתי לתל ברוך, כאשה. ארגנתי שק בגדים מכל החבר'ה הטרנסקסואלים והתחלתי לעבוד.

"תוך עשרה ימים קניתי מונית זולה. בבקרים נהגתי בה ובערבים עבדתי בתל ברוך. הייתי בדיכאון, לקחתי הרבה סמים. הרבה אנשים אוהבים קוקסינלים - סטרייטים, הומואים, זוגות נשואים. ככה חייתי שלושה חודשים. עם הזמן הכרתי עוד מישהי, מנותחת, שבדיוק עברה את התהליך הקשה של אחרי הניתוח. חוץ מהכאב הפיזי, כל מנותחת עוברת משבר פסיכולוגי קשה, כשהיא מגיעה להבנה שאין לה יותר סיכוי להגיע לסיפוק ביחסי מין. אפשר ליהנות, אבל לא לגמור".

"ההסדר שלי איתן היה שאני דואג לכל, הן גרות אצלי, אוכלות, מתלבשות. הכל עלי והן צריכות רק ללכת לעבוד. הייתי לוקח ומחזיר אותן במונית. את כל הכסף שהן הרוויחו, הן נתנו לי וחיינו במשותף. הן היו מבסוטיות".

בשלב הזה, החל אבי לקחת הורמונים נשיים לאחר שהגיע להכרה כי הוא נולד כגבר בטעות: "לא רע להיות גבר, אבל אני אשה. ככה אני מרגיש. כמו שבן אדם נולד עם יד אחת ויודע שצריכות להיות לו שתי ידיים. אני אשה עם מום. בשביל האהבה ויתרתי וחייתי כגבר, אבל רציתי להיות כמוה. לקחתי גלולות 'דיאנה' נגד הריון. כל יום צריך לקחת גלולה אחת אבל רציתי לזרז את התהליך והייתי לוקח ארבעה כדורים ביום. זו טעות נפוצה. הכדורים מעוותים את המוח, ולא הייתי מודע למעשים שלי. זה יותר גרוע מסמים. כאן התחילו הצרות".  

מתחבא מהמשטרה, ישן אצל חברים

אבי הסתבך עם החוק וכיום הוא מתחבא מהמשטרה בדירות מסתור. "אני וחבר שלי שתינו אלכוהול עם ההורמונים והתחלנו להשתולל. הסתבכתי בשוד של זונה ובגביית דמי חסות. בשוד יצאתי זכאי כי זו היתה אי הבנה ולא הייתי מודע למעשי. באותו היום המשכנו לגן החשמל, פגשנו הומו-זונה, ושברנו לו את הטלפון כי סירב לשלם דמי חסות של 100 שקל, כמו שמקובל שם. הבילוש עצר אותנו. השופט החליט לתת לי מעצר בית עד תום ההליכים. חוץ מללכת לפסיכיאטר, לא יכולתי אפילו להוציא את הזבל.

אבי חולם להחזיר את הגלגל לאחור. "השאיפה שלי היא לגמור עם הצרות. אני לא רוצה לשבת בכלא בגלל אי הבנה. אני רוצה לסיים את עבודות השירות ושביטוח לאומי ייתן לי את מה שמגיע לי. אם זה לא יקרה, שיגרשו אותי מהמדינה, כמו שמגרשים פלסטינים. אני אפילו מוכן להתאסלם כדי לקבל את הזכות הזאת ולא לחזור לכאן לעולם. אני שונא את המדינה. קוקסינל יכול לעבוד רק בזנות כדי לחיות כאן, אין לו אופציה אחרת. המדינה מעדיפה לתת לקוקסינלים נכות והשלמת הכנסה, העיקר שלא נסתובב בין האנשים". 

ביטוח לאומי: זה היה עניין של חוסר תקשורת

סגנית מנהלת אגף הבטחת ההכנסה בביטוח לאומי, דבורה בדר, מסרה בתגובה: "כל אדם שנמצא במעצר בית מוחלט או בעבודות שירות ונמנע ממנו להתפרנס, זכאי להגיש תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, כדי שזכאותו תיבחן. לא ניתן לבחון זכאות לגמלה לפני הגשת התביעה. במקרה הנ"ל דאגנו לקשר בין הבחור לבין מנהלת מחלקת הבטחת ההכנסה בסניף מגוריו, כדי שהבעיה תיפתר. בסך הכל היה חוסר תקשורת עם הבחור. אני אישית אעקוב אחר המקרה".