שתף קטע נבחר

השתקת וגם זכית?

פרשת עמותות הקש שהבשילה לכתב אישום נגד עמרי שרון מעלה ביתר שאת את סוגיית זכות השתיקה. לנוכח "מצעד השתקנים", שכבר צפינו בו, ועוד צפוי בחקירת שחיתויות פוליטיות ובחקירת עבירות חמורות בעתיד, מן הראוי לשקול לצמצם את זכות השתיקה - זכותו של העבריין להימנע מלהגיב בחקירה

"אילו היו מתאספים עבריינים מכל הסוגים ומנסחים שיטה לפי אוות נפשם, האם לא היה הכלל הזה זכות השתיקה הראש והראשון שהיו קובעים לבטחונם הם? חפות אף פעם לא תנצל זכות זו; חפות תדרוש את זכות הדיבור כפי שאשמה תקרא לעזרתה את זכות השתיקה".

 

הדברים הללו לא נכתבו בישראל בימים אלו, על אף הנוהג שפשה בקרב אישי ציבור בכירים, שלא מעטים מהם מילאו פיהם מים בחקירותיהם במשטרה או ברשויות אכיפה אחרות, אלא לפני כמאתיים שנה, על-ידי הפילוסוף האנגלי ג'רמי בנתהם. בנתהם אף טען כי זכות השתיקה היא מתנה שמעניקה החברה לעבריינים הפוגעים בה. ואכן, לא רק אישי ציבור בכירים ועברייני צווארון לבן שומרים על השתיקה בחקירותיהם, אלא גם חשודים בעבירות חמורות, כגון: רצח בכלל ורצח נשים וילדים בפרט, אונס ועבירות מין אחרות בנשים ובילדות פעוטות, שוד מזוין ועבירות אחרות, מבחילות לא פחות.

 

זכות השתיקה נולדה בתגובה לשיטות חקירה שנהגו בתקופות חשוכות של האינקוויזיציה באירופה (שבוטלה אך לפני כ-150 שנה) ובמחצית הראשונה של המאה העשרים בארצות הברית, שם נהגה במשטרות בארה"ב חקירה בשיטת "הדרגה השלישית", שכללה עינויי גוף ונפש רבים. זכות זו הוענקה כדי למנוע מהחוקרים להפעיל לחצים פסולים על חשודים להשגת הודאה. אולם, הגורמים הללו לקיומה של זכות השתיקה אינם קיימים יותר. המקרים בהם ננקטות על ידי חוקרים שיטות חקירה פסולות, ובעיקר שיטות הכוללות אלימות ואיום באלימות, בטלים בששים. נותרה רק זכות השתיקה, ללא ההצדקה לקיומה.

 

בשנת 2000, חזר בית המשפט העליון בארצות הברית, על פסיקתו מ-1966 בעניין "מירנדה", לפיה לחשודים, הנחקרים בהיותם במעצר, יש זכות שתיקה וזכות להיוועץ עם עורך דין, ועל החוקרים מוטלת חובה להודיע להם על זכויות אלו, בקובעו, במשפט של אדם בשם דיקרסון, כי זכות השתיקה היא זכות חוקתית. 

 

עם זאת, אין לשכוח שבמשפט האמריקני קיימים איזונים לזכות השתיקה, המקטינים את חומרת הפגיעה החברתית שלה. זאת ועוד, דווקא בארצות הברית, המתהדרת באזהרת "מירנדה", רבים המקרים של הרשעות שווא של חפים מפשע, שרובן הגדול אינו נגרם בגין הפרת זכות השתיקה, אלא בגין זיהוי מוטעה, עדויות שקר ועוד.  

 

זכות השתיקה הפכה לחגורת המגן של עברייני הצווארון הלבן

 

ייטענו אבירי זכויות האדם, כי שמירה על זכות השתיקה היא חלק בלתי נפרד משמירה על כבוד האדם - כבודו של הנחקר, אם תרצו כבוד העבריין. כנגד כבוד מפוקפק זה יש להעמיד את כבודו, שלמות גופו, רכושו ונפשו של הקורבן. חברה שאינה מסוגלת להגן על חבריה מפני פשיעה וחברה שאינה מסוגלת להתגונן בפני עברייני הצווארון הלבן, המכלים כל חלקה טובה בה, מגינה על מהרסיה ומחריביה מבפנים.

 

המטרה המקורית של זכות השתיקה היתה להגן על האזרח הקטן מפני המשטרה. כיום הפכה זכות השתיקה, מזכות המגינה על חלכאים ונדכאים לחגורת הגנה על עבריינים, בחלקם הגדול הם כאלה שביצעו עבירות חמורות ביותר, וגם על בעלי מאה ודעה, החשודים בעבירות צווארון לבן, שנזקיהן הכלכליים והחברתיים עצומים. לעברייני הצווארון הלבן משאבים רבים, אותם הם מנצלים לקבלת ייעוץ מקצועי ברמה גבוהה, בעת חקירתם, ולפעמים אף בעת תכנון העבירה.

 

תמונת החקירה של עברייני הצווארון הלבן ושל עבריינים הקשורים לפשע המאורגן, כבר אינה זו של מנגנון אדיר הרודף אחר האדם הקטן, נטול האמצעים, הראוי להגנה. כאן, במרבית המקרים, "מתחלפים התפקידים והמקומות" של החוקר והנחקר, ולא ברור מי הרודף ומי הנרדף, מי בעל העוצמה והאמצעים ומי חס משאבים מתאימים להתמודדות עם חקירות מורכבות כאלה.

 

אין לשכוח, כי לעתים קרובות עלולה השמירה על השתיקה להיות לרועץ לנחקר עצמו. גירסה שמוסר חשוד בשלב מאוחר של החקירה או בשלב המשפט עצמו, עלולה להיחשב כ"עדות כבושה", ומשקלה המזכה יהיה נמוך. אדם חף מפשע, הנחקר כחשוד, עלול למצוא עצמו כנאשם בבית המשפט, אם לא מסר בחקירה את כל הפרטים שבדיקתם תנקה אותו כבר בשלב החקירה.

 

שתיקה בחקירה עלולה להאריך במידה משמעותית את החקירה ולגרום עינוי דין מיותר לחף מפשע. כל זאת, אף מעבר לעובדה, שאם אדם הוא חף מפשע, הרי אין לו מה להסתיר, ושתיקה עלולה להגביר את החשדות נגדו ואת המוטיבציה של החוקרים לחפש ראיות.

 

אינני תמים ואינני צופה שבעתיד הקרוב תבוטל זכות השתיקה. שדולות רבות כוח, עוצמה ומשאבים יצעדו אל עבר הכנסת, שגם בין כתליה נמצאו שתקנים לא מעטים, כאשר היו בחדרי החקירות ולא במליאה, ויפעילו את כל השפעתם לשמירה על זכות זו. אולם, לנוכח "מצעד השתקנים", שכבר צפינו בו, ועוד צפוי בחקירת שחיתויות פוליטיות ובחקירת עבירות חמורות אחרות בעתיד, מן הראוי לשקול לצמצם את זכות השתיקה - זכותו של העבריין להימנע מלהגיב בחקירה.

 

קראנו בתקשורת, פרקליט המדינה יוזם מהלך של חשיבה מחדש בכל הקשור לזכות השתיקה ויש לעודדו להמשיך לצעוד בכיוון זה. גם אם זכות השתיקה לא תבוטל כליל, יש מקום לצמצמה, בעיקר כאשר מתקיימים תנאים אחרים המגנים על החשודים, כגון: ביטול זכות השתיקה בחקירות מוקלטות ומצולמות, ביטול זכות השתיקה כאשר החשוד אינו עצור וכאשר הייתה לו שהות להיוועץ עם עורך דין טרם החקירה, או למצער, ניתן להחזיר את זכות השתיקה למעמדה הקודם, כפי שקבוע בחוק, דהיינו אך ורק לתשובות שיהיה בהן להעמידו בסכנת אשמה פלילית.

  

ד"ר מאיר גלבוע, בכיר לשעבר במשטרה, ניהל בין היתר את חקירת אריה דרעי, יאיר לוי ורפאל פנחסי, והשתחרר בדרגת ניצב משנה. כיום עוסק ד"ר גלבוע בייעוץ בנושאי חקירה ומרצה באוניברסיטת בר אילן ובמכללת בית ברל.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ד"ר מאיר גלבוע
צילום: תומריקו
שתק. עמרי שרון
צילום: תומריקו
צילום: אבי כהן
בחור שקט. גלעד שרון
צילום: אבי כהן
צילום: אבי כהן
גם במנזר השתקנים. בלומנטל
צילום: אבי כהן
מומלצים