צ'פחות בין ברק לערפאת
ערפאת , ברק וקלינטון יחד עם משלחותיהם התבצרו בקמפ דיויד. האווירה אמנם לא פורמלית אבל מתחת לחיוכים ישנה ללא ספק מתיחות רבה
ראש הממשלה אהוד ברק, ויו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת "התווכחו" ביניהם בפעם הראשונה אבל לא האחרונה בפסגה בקמפ דיויד: כל אחד מהם הסכים לוותר, אבל רק הפעם, ולתת לחברו להיכנס לפניו לבניין. קלינטון עמד וחייך בהנאה למראה הצ'פחות שחילקו זה לזה השניים. כולם בינתיים מרוצים.
אחרי הכניסה הזאת שהונצחה מכל כיוון אפשרי, נכנסו שלושת המנהיגים לקמפ דייויד, ומאז המחנה נעול על מנעול. גם הטלפונים הסלולריים לא מתפקדים מתוך הועידה. אולי זה בגלל הקליטה הגרועה באזור, או אולי זאת הנוקשות האמריקנית, שמצליחה לבלום אפילו את הישראלים והפלסטינים הפוחזים.
רק שלושה מכשירי טלפון פעילים בתוך המחנה, אחד בבקתתו של ברק, השני שייך לערפאת, וכמובן שקלינטון זכה אף הוא לקשר עם הציוויליזציה.
אמש, למשל, חיפשו במשרד לבטחון פנים בדחיפות רבה את השר בן עמי, אך האמריקנים לא הסכימו בשום אופן שייצרו איתו קשר, ובן עמי נותר מנותק. במשלחת הישראלית המורחבת לא מפסיקים לקטר על עניין ההסגר. "אי אפשר להחליט על עתיד האומה בלי להתייעץ", אומר יועץ ממורמר, שהסלקציה השאירה אותו מחוץ למסיבה.
בינתיים, המאושרים שזכו להיכנס למיתחם, זכו גם בזכות להתלבש באופן לא רשמי. הג'ינס זוכה לעדנה מחודשת בקמפ דיוויד.
מדובר, כידוע, במקום מאד קטן, שבו מספר המיטות בחדרים מוגבל. מלבד ברק, בן עמי ושחק שזכו לחדר משלהם, המשלחת הישראלית נאלצה להתחלק לזוגות ושלישיות ועד תום הפסגה ולחיות בשיתוף ובאחווה.
כל העיתונאים, היועצים ומלחכי הפנכה נאלצים לשהות בעיירה קרובה. מרכז תקשורת הוקם שם בתוך בית ספר יסודי. התלמידים הצעירים ממשיכים לפקוד את המקום ולא כל כך מבינים על מה המהומה ולמה מצלמות מפריעות להם באמצע שיעור ספורט. חלק מהם יודעים שיש מדינה כזו בשם ישראל, אחרים גם את זה לא, אבל בכל מקרה הם דורשים להצטלם.
כמה עקרות בית, המתנדבות בכנסיה המקומית, פתחו מזנון במרכז התקשורת המאולתר והן מוכרות פאי לימון מעשה ידיהן ונקניקיות בלחמניה. אבל בעיקר הן מתרגשות מאוד מכל כוכב טלויזיה שמגיע לטעום ממרק העוף שלהן. ההיצע הדל לא מרתיע את עשרות העיתונאים מכל העולם לפקוד את המקום.
מחוץ לבית הספר לא נעדרים מפגינים של שלום עכשיו מחד, ונשים בירוק וכ"ך מאידך. המפגינים הם יהודים אמריקנים, שלא צריכים לעשות הרבה כדי לזכות בתשומת ליבם של העיתונאים. זאת לא משימה קשה כל כך בהתחשב בשיממון ובתסכול מהחדשות שקורות קרוב, אבל כל כך רחוק.
