פיהוקים מדבקים. ויש גם הסבר מדעי
"זוהי טקטיקת הישרדות פרימיטיבית", מסבירים החוקרים, "שנועדה כדי ליצור אמפתיה בין אנשים". "אנחנו רואים מישהו אחר מפהק, ואז חושבים בצורה לא מודעת – 'הו, זה רעיון לא רע בכלל', אולי כדאי שגם אני אפהק"
בפעם הבאה שמישהו מפהק לידכם ו"מדביק" אתכם בפיהוק שלו, אולי כדאי לעצור שנייה לפני שאתם חושבים שאתם משעממים אותו או שהוא סתם עייף. על פי מחקר חדש שמתפרסם השבוע, ייתכן כי הוא דווקא מנסה לשדר לכם מעט אמפתיה.
את המחקר ערך ד"ר מרטין שרמן מפינלנד, באמצעות סריקות מוח שבוצעו למתנדבים, והוא פורסם השבוע בכתב העת NeuroImage.
שרמן וצוותו ערכו סריקות מוחיות (fMRI) לנבדקים, בזמן שהציגו להם צילומים וקטעי וידאו של אנשים מפהקים. חלק מן התמונות היו של שחקנים, ואחרים של "אנשים מן היישוב". למשתתפים במחקר לא הוסברה מטרתו, והחוקרים ניתחו את התמונות שהתקבלו ממכשיר ה-MRI, ובחנו אלו איזורים במוח היו פעילים בזמן שהנבדקים צפו בתמונות.
תוצאות המחקר העלו כי פיהוקים הם אכן עניין מדבק: כי 6 מתוך 10 אנשים פיהקו כאשר הם ראו מישהו אחר מפהק – אפילו כאשר הם עצמם לא היו עייפים. פרופורציה דומה של פיהוקים (60%) נרשמה גם כאשר הנבדקים רק ראו את המילה "פיהוק" כתובה לפניהם על דף.
הפיהוק כסינכרון
במחקר המדעי סברו עד כה כי הפיהוק ה"מדבקים" הם בסך הכל חיקוי ותו לא – אולם המחקר האחרון הוכיח כי האיזורים המוחיים העליונים שמעורבים בחיקוי כלל לא היו פעילים בעת שהנבדקים צפו בתמונות של אחרים מפהקים. משמעות הדברים: פיהוק אחרי צפייה במישהו מפהק איננו חיקוי.
אז מה כן? החוקרים מכנים את התופעה הזאת קוראים בטרמינולוגיה המקצועית "פעילות קבוצתית מסונכרנת". זו פעילות שמתבצעת בערך באותה הצורה שבה עדר של חיות רץ כולו לאותו הכיוון או באופן שבו להקת ציפורים עפה לאותו מקום בדיוק באותו הזמן.
"סינכרוניזציה כל כך מתואמת הכרחית להישרדות במינים שאינם מתקשרים באמצעות הבנה", הסביר החוקר. "כך, למשל, להקה של ציפורים מתרוממת בתוך שניות לשמיים, מייד לאחר שציפור אחת עושה כך, לאחר שהבחינה בטורף זר. התנהגות קבוצתית כזו מגדילה מאוד את סיכויי ההישרדות של הלהקה".
תפקידו המדוייק של הפיהוק בהישרדות עדיין איננו ברור, אולם ד"ר ג'ים אנדרסון מאוניברסיטת "סטירלינג" בבריטניה, המתמחה בתחום, אומר כי ייתכן שהוא קשור בתשוקה לאמפתיה.
"המחקר הזה מראה כי פיהוקים מדבקים דומים למדי להתנהגות הפרימיטיבית אצל ציפורים", הוא אומר. "אם אכן מהן נתקפת בהלה – מייד כל הציפורים האחרות בלהקה מבוהלות אף הן. זאת תגובה אוטומטית". במחקרו הוא גילה כי גם השימפנזים הם "קורבן" לפיהוקים מדבקים.
"המטרה של הפיהוקים המדבקים אינה ידועה", הוא מציין, "אבל ידוע לנו שיש הסבר פיסיולוגי לפיהוקים. דובר על כך שזה מגדיל את כמות החמצן בריאות, מנקה את השקדים לאחר האכילה, מאזן את הלחץ באוזניים וכן הלאה. אולי בחיינו הלחוצים אנו שוכחים לפהק – וכאשר אנחנו רואים מישהו אחר עושה זאת זה מזכיר לנו באופן תת-הכרתי שזה משהו שגם אנחנו צריכים לעשות".
"אני אוהב את הרעיון שזה מבוסס על סוג פרימיטיבי של אמפתיה", אומר אנדרסון. "אנחנו רואים מישהו אחר מפהק, ואז חושבים בצורה לא מודעת – 'הו, זה רעיון לא רע בכלל', אולי כדאי שגם אני אפהק".
פיהוק קבוצתי
צילום: רויטרס
מומלצים
