הקורבן זועם: "הנאנסת" בדתה ולא הורשעה

בקיץ 2003 הכיר יואב גבריאלי, בן 26 מהרצליה, חיילת באוטובוס בדרכו לרמת השרון, והשניים המשיכו לבית קפה. זה נשמע כמו התחלה של סיפור אהבה או סתם סטוץ, אלא שעבור יואב גבריאלי זו היתה תחילתו של סיוט, לאחר שהחיילת בדתה סיפור אונס. הוא שהה ארבעה ימים במעצר. רק באחרונה הגיעה הפרשה אל סופה, כאשר בית משפט השלום גזר את עונשה של החיילת - פיקוח של שירות מבחן לשנה ופיצוי של 3,000 שקלים. השופט ציון קאפח החליט גם לא להרשיע את החיילת.   

"התחלנו לדבר באוטובוס והיא ביקשה את הטלפון שלי", נזכר גבריאלי, "החלפנו מספרים ואז ירדתי מהאוטובוס. אחרי שעה בערך היא התקשרה אלי וקבענו להיפגש. הייתי רעב, אז הלכנו לבית קפה באוסישקין. ישבנו שעתיים, דיברנו, צחקנו, היה נחמד מאוד. משם הלכנו לכיוון השכונה שלה ברגל. אני זוכר שעצרנו בגן-ילדים ציבורי, היו שם מלא ילדים קטנים. ישבנו שעתיים, דיברנו, צחקנו.

"ישבנו שם על ספסל, עישנו סיגריה והמשכנו ללכת. בספסל אמרתי לה שלא מתאים לי קשר רציני. היא התחילה לבכות, ואז קלטתי שיש לה 'שריטה עמוקה' במוח. היא מכירה אותי שעתיים ובוכה. צעדנו עד לבית שלה, אמרתי שלום והלכתי, היא אמרה שתתקשר אלי. היא באמת התקשרה ולא עניתי לה. ואז היא שלחה לי הודעה 'תענה לטלפון'. ואז שוב התקשרה אלי. הדבר הבא שאני זוכר זה שב-5:50 בבוקר, דפקים לי בדלת, בחלון, כאילו פרצה מלחמה". 

שוטרי בילוש לקחו את גבריאלי למשטרת גלילות, שם נחקר בחשד למעשה מגונה שביצע לכאורה באותה חיילת. "החוקרת התחילה לשאול אותי שאלות, 'איך היה אתמול, נהנית?' לא הבנתי מה היא רוצה ממני. בסוף היא סיפרה לי כי אותה בחורה הייתה בתחנה בבוקר והגישה תלונה על מעשה מגונה בכוח. אמרתי לה שזה שקר, אבל אף אחד בכלל לא התייחס".  

יממה לאחר שבילה בבית המעצר בהרצליה, הובא להארכת מעצר בבית המשפט השלום בתל-אביב. גבריאלי: "השופט שאל אותי אם אני רוצה לומר משהו לאחר ששני הצדדים דיברו. אמרתי לו 'שים לי אקדח ברקה ותירה בי 100 כדורים בראש ואני לא אפגע באישה' מתברר שזה לא שכנע אותו והוא האריך לי את המעצר בשלושה ימים. לקחו אותי לאבו כביר.

"שאלוהים ישמור, עם איזה אנשים הייתי שם. נרקומנים, רוצחים, פחד אלוהים. ישבתי עם עוד חמישה אנשים בחדר. לא היה לי מזרן, וישנתי רק על הקרש. ברור שלא הצלחתי להירדם. גם מהפחד, אבל בעיקר מהכעס על אותה בחורה ועל זה שהאמינו לה. גם הייתי בטוח שאני הולך להישאר שנים בכלא בגללה".  

לאחר שלושה ימים באבו-כביר, שוחרר גבריאלי הביתה, לאחר שהחיילת הגיעה שוב למשטרת גלילות וסיפרה שבדתה את הסיפור. גבריאלי: "בגלל שלא רציתי לצאת איתה, היא המציאה עלי את כל הסיפור הזה. החלטתי שאני לא מוותר, שאני אעניש אותה. שבפעם הבאה בחורה תחשוב כמה פעמים לפני שהיא עושה דבר כזה. בגלל המטורפת הזאת לא יצאתי עם בחורות שנה וחצי.

"פעם התחלתי עם איזו בחורה שאמרה לי 'תקשיב, אני יודעת מי אתה, ביי'. אבל החברים האמינו לי, גם המשפחה האמינה לי, יודעים מי אני, שאני לא צריך לאנוס. אבל עדיין אנשים מהאזור הסתכלו עלי בעין לא יפה".  

"היא לא קיבלה שום עונש, בעוד שאני סבלתי באבו-כביר"

עורכי דינו של גבריאלי, ברק מלכית ושרון קינן, דחקו במדינה להגיש כתב אישום נגד החיילת. עו"ד מלכית: "לאחר מכתבים רבים ששלחנו הוגש נגד הבחורה כתב אישום. צריך להבין שאם היו מאמינים לה, הוא היה היום בכלא. אם יורשה לי לנחש את מהלך העניינים במקרה כזה - היא הייתה נותנת עדות בבית משפט, בוכה ואי אפשר היה לחקור אותה ולהוציא את האמת לאור. זאת אומרת שאי אפשר היה להוכיח שהיא משקרת, וחייו של יואב היו נהרסים.

"מנגד, כשהתברר שהיא שיקרה, התייחסו אליה בקלות ראש. הבחורה יכלה לשלוח אותו לבית סוהר לתקופה ארוכה ויצאה ללא עונש ממשי. משום שהיא סטודנטית, שאין לה עבר פלילי ושזו מעידה חד-פעמית, בית המשפט החליט לא להרשיע אותה. זו סנקציה קלה מדי, כולם מתחשבים בה במקום להתחשב בקורבן האמיתי שעבר תקופה קשה".

גבריאלי מאוכזב מהעונש שגזר עליה בית המשפט - פיקוח של שירות מבחן למשך שנה ופיצוי של 3,000 שקלים: "היא לא קיבלה שום עונש, בעוד שאני סבלתי באבו-כביר, בלי שעשיתי כלום. זו מדינה דמוקרטית? למה מה קרה שהגבר יאכל אותה ושהאישה תצא נקיה. אני רוצה שהיא תיענש, שיתנו לה לפחות עבודות שירות למשך שנתיים. זה לא מוגזם. ההכפשות נגדי בעיתונות המקומית, שלושה ימים באבו כביר, זה לא מוגזם?".  

מנכ"לית מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, הילה קרנר-סולימן, טוענת כי לא מדובר בתופעה כפי שטוענים רבים מעברייני המין שעומדים לדין בבתי המשפט. לדעתה, החיילת קיבלה עונש שהולם את המעשה. "מדובר בסוגייה שולית ופעוטה, ולכן אני מבינה את השופטים שלא מצאו לגזור גזר דין קשה יותר. כל אחד שעובר על החוק צריך לבוא על עונשו אך כנראה שבית המשפט התרשם שמדובר בבעיה רגשית אישיותית. אני חושבת שכל תלונת שווא, מעטות ככל שיהיו, עושה עוול גדול לנפגעות רבות. זה יכול להכתים את התדמית הציבורית של המתלוננות".