"חדר מלחמה" - טלוויזיה במיטבה

הדרמה המקורית היא ההצדקה האולטימטיבית לקיומה של טלוויזיה. בהיעדר יצירה כזו, הופכת הטלוויזיה למכשיר שיווקי סתמי. סדרות מחו"ל הרי אפשר לקנות לפי משקל. הרכש, עם כל הכבוד לעוסקים במלאכה הזו, לא יעשה לנו טלוויזיה אמיתית - כלומר כזו שמנהלת דיאלוג עם הצופים על החיים שלהם פה, החוויות הקטנות, הבעיות הגדולות, הדילמות. ייאמר לשבחו של הערוץ המסחרי, שלמרות שאיפתו היסודית לעשות כסף, הוא אף פעם לא שכח להפיק סדרות מקור, חלקן משובחות, היקרות יותר מכל רכש, טוב ככל שיהיה. נכון, לא אחת נשמעו טענות יוצרים ומפיקים מקומיים כאילו אין בכך די. אבל אם זיכרוני אינו מטעה אותי, לא שמעתי מחאה רמה ונוקבת בשעה שהערוץ הציבורי, הקרוי הערוץ הראשון, לשעבר "הטלוויזיה הישראלית", התעלם מהיוצרים הללו באופן שיטתי. הערוץ המסחרי, שהביא לנו את "פלורנטין" ו"הפוך" ו"טירונות" ו"מיי פירסט סוני" (וכן, גם את "רמת אביב ג'"), ממשיך בהשקעות מקור, ורק ציניקנים שלא בוחנים עובדות לאשורן יאמרו כי כל העשייה הזו היא רק בגלל המכרז - כאילו לא היו "טיפול נמרץ" או "המכון" הרבה לפני שהגיליוטינה החדה איימה על ראשי הזכיינים.

בשבוע שעבר צפיתי בפרק הראשון של "מילואים" מבית היוצר של האחים אורי ובני ברבש, וכמי ששופט טיבה של מסעדה כבר לפי הטעימות הראשונות, ברור לי שצפויה לנו סדרת מופת מושקעת היטב.

"רשת", העומדת מאחורי "מילואים", היא גם זו שהביאה לנו את "חדר מלחמה", שהשבוע יוקרן הפרק האחרון שלה. עיתונות מטבעה אוהבת אקשן, וכששי פילר, צופה סדרתי אנין טעם, ביקש לערוך השוואה בין "חדר מלחמה" למה שנראה כמקור השראתה, "הבית הלבן", נעניתי ברצון. אלא שבדרך, גם כאשר היו כוונות טובות, חל שיבוש קל, ועלול להיווצר הרושם כי הקורא את הכתבה יכול לטעות בכוונותינו. וכל זה למה? משום שהפיסקה המסכמת בכתבתו של פילר, בה טמונה כל הפואנטה, נשמטה, והנה היא כאן לפניכם ככתבה ולשונה (יש להבין כי חלקים מסוימים בגליון, כולל החלק שבו הודפסה הכתבה הנ"ל, יורדים לדפוס לפני טור זה).

וכך סיכם פילר: "אם נסיר את מסכת הביקורתיות וחוסר הפרגון, הכל כך אופייניים לבעלי תעודת זהות ישראלית, נודה שיש כאן סדרה טובה, אפילו טובה מאוד, שעומדת בכל קריטריון של טלוויזיה טובה. זו גם לא בושה להתחקות אחר הטלוויזיה האמריקאית, שהרי היא המקצועית והטובה בעולם. אחרי הכל, רוב רובן של תוכניות הפריים טיים המקוריות שזוחלות למסכינו הן, בצורה כזו או אחרת, פיתוח של פורמט אמריקאי. לפיד עדיין רוקם בתסריט סוגיות ודילמות שיכולות להתקיים רק בארצנו, ואם בשידורה של הסידרה נחשפו עוד ועוד אנשים לסוג כזה של דרמה, לרמת דיאלוגים טיפה יותר מתוחכמת ולאיכויות משחק קצת יותר גבוהות, הרי כל העשייה הזו מבורכת".

לא נותר לי אלא להצטרף לדבריו.