כאבי רגליים עזים? סימן למחלות קשות

כשהיה כבן 25, הרגיש ג' כאבים עזים בשריר הקיבורת (שריר מרכזי, שנמצא בחלקה התחתון של השוק) בזמן הליכה מאומצת או כשרץ. "בהתחלה התעלמתי כ מהכאב", הוא מספר. "הייתי צעיר ובריא, והיו לי דברים חשובים יותר להתעסק איתם".

במהלך השנים התעצם הכאב ופקד את ג' גם במצב של הליכה רגילה ובהמשך גם בזמן הליכה למרחקים קצרים. "במקביל, בלי שקישרתי בין הדברים ובלי שהרופאים חשדו שיש קשר, גילו שאחד מעורקי הלב שלי סתום, ונאלצתי לעבור צנתור", הוא מספר. "אחרי כמה שנים עברתי צנתור נוסף".

הקרדיולוגים, שלא חשדו שג' לקה בטרשת עורקים, המליצו לו, לדבריו, להרבות בהליכה. אלא שהפתרון הזה לא הועיל. "רק אחרי שביזבזתי שנים רבות, עברתי סדרת בדיקות והתברר שלא רק עורקי הלב שלי סתומים, אלא גם עורקי הרגליים".

לא ניתן לדעת באיזה גיל נסתמו עורקי רגליו של ג', אך המחלה התגלתה רק בשנים האחרונות. מרגע שאובחנה עבר ג', היום בן 73, סדרת טיפולים לפתיחת העורקים ברגליו, שכללה בין השאר צנתור והחדרת תומכון (סטנט) לרגל אחת. לפני שבוע עבר במחלקה לכלי דם במרכז הרפואי בילינסון ניתוח מעקפים, שבמהלכו הוחלף העורק הסתום בווריד שנלקח מרגלו.

מקננת בשקט בעורקים

על פי הערכה חיים בישראל יותר מ-200 אלף אנשים שסובלים ממחלת PVD (ראשי תיבות: Peripheral Vascular Disease) טרשת עורקים שמתבטאת

באי ספיקה של כלי דם בגפיים. "זהו אויב שקט וקטלני, שניתן לזהות אותו רק כאשר העורק נחסם בשיעור של יותר מ-80%", מסביר פרופ' אביגדור זליקובסקי, מנהל המחלקה לכירורגיית כלי דם במרכז הרפואי בילינסון.

מספר החולים בטרשת עורקי הגפיים בעולם גבוה ביותר: בארה"ב ובקנדה דווח על 10.5 מיליון חולים, וברחבי אירופה דווח על 16.5 מיליון חולים. פרופ' זליקובסקי מספר על ניסוי שערכו חוקרים בסוף מלחמת קוריאה, שבמהלכו ביצעו ניתוח שאחרי המוות בגופותיהם של עשרות אלפי חללים, שהיו בני כ-20 במותם. בחלק גדול מהם מצאו טרשת בעורקי הגפיים.

ממחקרים אפידמיולוגיים שערכו חוקרים התברר ש-55% מהלוקים בטרשת עורקי הגפיים מתים בתוך עשור מסיבוכים שגורמים לאירוע לבבי, 25% מתים כתוצאה מאירועים מוחיים ו-10% מאירוע וסקולרי אחר, והיתר מסיבות אחרות. המחלה הזו, לדעת מומחים, מבשרת על סבירות גבוהה ביותר לאירועים לבביים או מוחיים. היא מקננת בגוף החולה בשקט ובלי סימנים מחשידים, למעט כאבים בגפיים – עד שהיא פורצת.

"המודעות למחלה בקרב רופאי משפחה ורופאים אורתופדים לא גבוהה", מתריע פרופ' זליקובסקי. "חלק מתלונות החולים מתאימות גם לבעיות בתעלת עמוד השדרה, ואבחנה מוטעית גוררת בעקבותיה טיפול אורתופדי מיותר. רק אם זה לא עוזר, מתעורר חשד שאולי מדובר בטרשת עורקי הגפיים.

"בינתיים מקבל החולה טיפול תרופתי שלא מועיל לו, כמו הזרקות אפידורליות של קורטיזון ועוד. לא אחת מתבטאת המחלה בפצע קטן ברגל. החולה פונה או מופנה לרופא עור ומטופל במשחות שונות, ובינתיים מתפתח ברגל נמק מסוכן".

גברים חולים

יותר ב-80% מהמקרים הטרשת בעורקי הגפיים עוברת בתורשה, אך היא גם מחלה נרכשת. שומנים בדם, עודף משקל, יתר לחץ דם, סוכרת לא מאוזנת ועישון – כל אלה גורמים למשקעים בעורקים, גם בעורקי הגפיים. "זה כמו צנרת שהצטבר בה חומר שמפריע לזרימה התקינה", מסביר פרופ' זליקובסקי. "לכן 90% מהלוקים במחלה הם בני 50 ומעלה, אם כי המחלה, כאמור, מתפתחת בשקט כבר בגילאי ה-20. הטרשת בעורקי הגפיים רווחת יותר בקרב גברים – 62% לעומת 35% בנשים.

המחלה מאובחנת בדרך כלל באמצעות בדיקה פשוטה שמבוצעת על ידי מכשיר דופלר, שבודק ומשווה את לחץ הדם בקרסול ללחץ הדם בגפיים.

הטיפול בחולים בטרשת עורקים כולל:

1. הליכה מאומצת, שבולמת את התפשטות המחלה ומאפשרת יצירת כלי דם חלופיים.
2. התעמלות לגפיים במכון פיזיותרפי מוסמך – פעולה שדורשת מהחולה משטר פעילות קבוע ומאומץ של הנעת הגפיים התחתונות.
3. טיפול תרופתי שכולל גם את התרופה החדשה פלויקס – תרופה נוגדת קרישה שניתנת גם לחולים אחרי אירוע לבבי או מוחי. התרופה הזו לא כלולה עדיין בסל הבריאות.
4. צנתור ופתיחת הסתימה באמצעות בלון או השתלת תומכון (פרופ' זליקובסקי: "הבעיה היא שמשום מה התומכון משפיע לרעה על העורק ברגל, שמפתח חסימה חוזרת").
5. השתלת מעקף ברגל החולה, שנלקח מווריד הרגל, או שימוש בעורק מלאכותי עשוי מחומר פלסטי ידידותי לגוף.
6. האופציה הטיפולית האחרונה – כריתת הגף.

"מדובר במחלה קשה, שפוגעת באיכות החיים לאורך שנים", מסכם פרופ' זליקובסקי. "לכן כשכואבת רגל וכשיש קשיים בהליכה, רצוי לראות בכך רמז למחלה ולא להתעלם מזה".