מנורת הקסמים של קשת

בוא ילד מסכן שלנו, תשפיל בבקשה את עצמך מול כל עם ישראל. אתה רוצה להסתדר,לא? שפשף ת'עיניים - דמעות עושות טוב לרייטינג ועושות עוד יותר טוב למפרסמים. יש לנו מבצע במיוחד בשבילך ילד, רק היום, יומטוב! מה מחר? עזוב מחר, מחר הטלוויזיה כבר לא תהיה כאן בשבילך. הצלם יארוז את המצלמה,

פרסום אידיאולוגי קשת יומטוב (איור: דבי פרנקל)

הבדרנים יסירו את האיפור, עובדי הבמה יקפלו את עמודי התאורה ומנורת הקסמים תיקבר בחזרה במערה להעלות אבק עד לשנה הבאה.

היום, ילד, יש יומטוב במבצע. היום אנחנו צדיקים שמגיעים עד אליך עם הטלוויזיה לעשות לך טוב על הנשמה. העסקה פשוטה, מתוק: אתה תיתן לנו את המצוקה שלך ואנחנו ניתן לך יומטוב אחד והרבה כסף. איך זה נשמע לך? לא מתוק - אי אפשר בלי הטלוויזיה. הסיפור כבר תפור ונעול ואתה חלק נכבד ממנו. למעשה, יש לך תפקיד ראשי.

יש תורמים, יש מפרסמים, תאגידים שחולקים איתך את הבמה במחיר אפסי של זמן אוויר. יש גם את כל הזמרים שאתה אוהב, ויש אותך - גיבור הערב. איזו מן שאלה זאת למה מגיע לך להיות גיבור? כי אתה בתפקיד המסכן. זה ברור, לא? מה זאת אומרת מסכן זה לא גיבור? לא חביבי, תירגע, תפקיד התורם תפוס. ולא רק שהוא תפוס, אלא הוא תפוס על ידי אנשים טובים שקונים מאיתנו פרסומות כל השנה. מה נגיד להם, יש ילד שרוצה לתרום? חוץ מזה מה כבר יש לך לתרום? עזוב,  מתאים לך יותר להיות ילד טוב ומסכן.

בוא מתוק, אל תדאג. אנחנו לא נרגיז אף אחד. אנחנו נשארים ברובד העליון. אנחנו לא נעשה תוכנית תחקירים מטופשת כדי לרדת לשורש הבעיה. יודע למה? כי עמוק לנו שם בשורש, עמוק ומסובך. אפשר להילכד שם בסבך הפוליטי. אנחנו למעלה, במינון מכרזי נכון של דמעות ושמחה.

מה אתה אומר? ברור שאנחנו דואגים לך באמת. אם לא היית נזקק אז איך היינו יכולים להיות פטרוניסטיים? אם לא היו זורקים אותך מהבית אז איך היינו יכולים להרים כזאת תכנית? עזוב, תהיה ילד טוב ושתף פעולה. תהיה מסכן, טוב? לא מתוק, כבר אמרנו לך שאי אפשר בלי טלוויזיה, אתה הרי לא מתאר לעצמך שנרשה לעצמנו להיות טובים בלי שכל עם ישראל יראה את זה?

ואם כבר אתה מתחיל להרגיז, אז תרשה לנו להשתין עליך בקשת: אי אפשר גם בלי פלאפון, לאומי קארד, בזק, אגד וכל אלה, הם היו כאן לפניך ויישארו הרבה אחריך, כמה שתזפזפ. היית חייב להרוס לנו את האגדה, הא?

ביומטוב ראיתי אוכלוסיות מובסות פעמיים - פעם אחת בגלל נקודת הפתיחה הדפוקה שלהם ופעם שנייה בגלל חוסר הידיעה איך לעזור להם. כסף ותרומה מקבעים את הנזקקים בנזקקות, מדגישים את המסכנות ומחמירים את הבדלי המעמדות ביחסים של תורם נתרם.

בכל מקרה, אין בכוחה של טלוויזיה מסחרית לתקן. לכל היותר היא יכולה לתת אקמול ראוותני למחלה ממארת, כשבאותו בית מרקחת הם רוקחים לנו את השגריר המסוכר הבא. כבר בריאליטי "השגריר" הממשלה הפסידה את המדינה לטלוויזיה, כשהושג הסכם שיתוף פעולה לתוכנית עם משרד החוץ. חכם היה שלום סילבן כשברגע האחרון הוא לא נתן את חסותו לתכנית.

אבל ביומטוב הצליחו קברניטי "שידורי קשת" לגייס את משרד החינוך בקלות יתרה, וזה חמור. זה חמור כי זה מעצים את כוחה של ריקניות הטלוויזיה למימדים מפחידים. זה חמור כי יום אחד נמצא את עצמנו מנוהלים ע"י רייטינג קולקטיבי של קהל צמא דם לאלימות, סבל ובידור.

מה הפחד שלי, אתם שואלים? הפחד שלי הוא שיום אחד נמצא את עצמנו בחזרה בקוליסאום הרומי. וזה, אנשים, לא יהיה יום טוב בכלל.