כשהגיטרה מייללת
אי.פי חדש של רם אוריון מקדם אותו צעד אחד קדימה בקריירת הסולו המבטיחה שלו. דודי כהן מחכה בקוצר רוח לאלבום המלא
רם אוריון שם סוף סוף את התחת הקטן שלו על מזוודה גדולה ופותח רשמית את קריירת הסולו שלו עם "גיבור גיטרה", אי פי מרשים וכובש.
בשנים האחרונות הוא היה עסוק בעיקר בהפקות מוזיקליות (שילה פרבר, ביר 7, צ'יקי) וליווי בהופעות של אמנים כמו ערן צור ושי נובלמן. מלבד זאת, הוא מקפיד כמו שעון שוויצרי להוציא כל שש שנים אלבום עם להקת "הפה והטלפיים" ומטפח בשוטף את פרויקט הסולסיק "נוודי האוכף" יחד עם רוגל אלפר. נדמה שריבוי הפרויקטים האלה אמנם גזל ממנו זמן רב, אך אין ספק שהם גם הפרו אותו ותרמו ליצירה האישית שלו, כפי שמשתקף באי פי הזה.
שיר הנושא "גיבור גיטרה" עוסק בכל גיבורי הגיטרה באשר הם, בכרוניקה ידועה מראש ונותן תחושה של טקסט מכונן שעוד יהפו לקלאסיקה, בין השאר הודות לסקסופון המסוגנן שתורמת תמר זיו ולסאונד המוקפד. בכלל, הסאונד של האי פי מזכיר את האלבום האחרון של "הפה והטלפיים" ("ירושלים"), ואת ההפקה שתפר אוריון לשילה פרבר. זה סאונד שמהלך על קצות האצבעות בין רוק לאלקטרוני ומשלב אותם בתבונה תוך תשומת לב לפרטים הקטנים.
בניגוד לסאונד המצטיין, השירה של אוריון אינה מושלמת ולא תמיד נקיה. הוא נשמע קצת מכונס, ולרוב, כשהוא יוצא מתבנית השירה הבנאלית, הוא נוטה להישמע כמו ילד פלא שלא התחלף לו הקול. עם זאת, יאמר לזכותו שהוא אינו מנסה להסתתר מאחורי אפקטים וניכר שהוא מודע לחיסרון הזה. מתוך המודעות הזו מגיע השיר השני, "חיוך קטן", שיר שהופיע באלבום האחרון של "הפה והטלפיים" ומקבל כאן ביצוע קליל וכייפי במטרה להפיג קצת את הכבדות של "גיבור גיטרה" ו"מוות", השיר השלישי, שלוחצים אותו מהצדדים.
הטקסט המדויק של "מוות" נכתב יחד עם אסף גברון ומדבר על מערכת יחסים ממלכדת וחונקת. גם פה יש כרוניקה ידועה מראש, מישהו ייפגע בסוף. הוא זוכה ללחן קליט ומדבק, כמו ששיר מוות ישראלי צריך להישמע בתל אביב של ימינו.
בשיר המסכם של האי.פי אוריון פוגע בול עם "רינגטון" שמדגים מנגינה מעולה מהי. "רינגטון" מעלה את שאלת הגבול בין מוזיקה לשם האמנות ומוזיקה לשם החנפנות (פרסומות, רינגטונים ושיתופי פעולה מסחריים). בנושא הזה, האמירה של אוריון ברורה - גם אם הקטע אינסטרומנטלי.
הבחירה של אוריון בפורמט האי.פי משדרת נינוחות ואמונה בצדקת הדרך, תחושה שאין לו לאן למהר, מתוך ידיעה שבאינדי המקומי שורד רק מי שרץ למרחקים ארוכים. למרות שמדובר רק בארבעה קטעים, באי.פי של אוריון יש מספיק סיבות טובות שגורמות לרעב הולך וגובר לאלבום באורך מלא. שיהיה בתיאבון.
אין לאן למהר
עטיפת הדיסק
מומלצים
