חצי שעה גורלית

גנבים פרצו אל דירתו של אלי רייטר וגנבו ממנה פריטים בשווי של 18 אלף שקל. רייטר היה מבוטח בחברת הביטוח איילון.

סכום הפריטים שנגנבו, היה כנראה גדול על חברת הביטוח איילון. שאם לא כן, לא ברור מדוע פתחה איילון, כפי שנראה מייד, בקרב איתנים שכזה, נגד מבוטח שלא דבק בו רבב.

איילון נתפסה לגילוי הלב של רייטר, כי יצא מביתו למשך מחצית עד שלושת רבעי השעה, וכי אינו זוכר אם במשך זמן גורלי זה הפעיל את האזעקה: והרי אני טרחתי להתנות את הכיסוי הביטוחי "בהגנת חלל הדירה באמצעות מערכת אזעקה תקינה ופעילה...", הרעימה איילון על רייטר ודחתה את תביעתו.

המחלוקת הובאה בפני השופטת רבקה למלשטריך-לטר מבית משפט השלום בחיפה. השופטת קראה את הפוליסה בעיון ולא מצאה בה דרישה מפורשת להפעיל את מערכת האזעקה בכל שעות היממה. גם לא בהעדר אנשי הבית לפרק זמן של כמחצית השעה.

מפסיקת בית המשפט העליון, למדה השופטת כי תנאי פטור בפוליסה המנוסח בצורה לאקונית יפורש בצמצום. באותו עניין שנדון בבית המשפט העליון, הפוליסה דרשה שומר קבוע ותו לא. השומר עזב את משמרתו לכמה דקות, כדי לסעוד את ליבו במסעדה. בית המשפט העליון קבע כי אין בכך הפרה של תנאי השמירה. הפוליסה לא דרשה כי השומר יעמוד על משמרתו בכל רגע נתון.

במקרה של רייטר, עושה השופטת אנלוגיה, האזעקה הייתה פעילה ותקפה בכל ימות השנה. האזעקה לא הופעלה רק לפרק זמן קצר בו עזב רייטר את ביתו. מנגד, קובעת השופטת, אילו הייתה האזעקה מופעלת, סביר שעבודת הפורצים הייתה נקטעת ויתכן ששללם היה מועט, אם בכלל.

בנסיבות אלה, מוצאת השופטת לחייב את איילון לפצות את רייטר ב-85% מנזקי הפריצה.

מחלוקת נוספת התגלעה בין רייטר לאיילון, באשר לכיסוי הביטוחי לתכולה עסקית שנגנבה מהבית. זאת נוכח הסעיף בפוליסה המחריג ציוד ומלאי המשמשים לעסק. מאחר ומדובר במחשב ותוכנות היכולים לשמש גם לצרכי יחיד, קובעת השופטת, יש לכלול אותם במסגרת תכולת הדירה ולפצות את רייטר בגינם.איילון חויבה אפוא לפצות את רייטר גם בשיעור 85% מהתכולה העסקית שנגנבה.

בשולי הדברים אנו מבקשים להעיר כי לפי קביעת השופטת, רייטר לא הפר את תנאי הפוליסה. מהי אפוא ההצדקה המשפטית להפחית 15% מתגמולי ביטוח של מבוטח שעמד בתנאי הפוליסה?

ואכן בפסק הדין של בית המשפט העליון, ממנו למדה השופטת על פרשנות סעיף המיגון, לא הופחתו תגמולי הביטוח במאומה.

מפסק הדין של השופטת למלשטריך-לטר מבצבצת האפשרות שבית המשפט עשה שימוש בדוקטרינת הרשלנות התורמת.

אם אומנם הופחתו תגמולי הביטוח בשל רשלנות תורמת, הרי שהדבר מנוגד להוראות חוק חוזה הביטוח ולפסיקת בית המשפט העליון, לפיה לא ניתן לבוא חשבון עם המבוטח על רשלנות ואפילו לא על רשלנות רבתי ופזיזות מצדו שתרמו לקרות מקרה הביטוח.

גם עמדת משרד המפקח על הביטוח הינה שלא ניתן להפחית את תגמולי הביטוח בשל רשלנות תורמת. כך נקבע בהכרעה עקרונית שפורסמה על ידו. כך קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב באשרו את הכרעת המפקח. לכן, עם כל הכבוד, ניכוי 15% מהתגמולים שנוכו מהמבוטח, נעשה בניגוד לדין.

הכותב הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח