שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הלנה ביילין: מי שרוצה - יכולה
    "אם אני יכולה לומר שהצלחתי במשהו, זה בעובדה שכל חיי לא היה יום שלא עבדתי בו - ולמרות זאת, הקשר שלי עם הילדים שלי הוא מאוד חזק. מי שבאמת רוצה יכולה לעשות את זה, וזה לא בהכרח בא על חשבון הילדים"; עו"ד הלנה ביילין, מעורכת הדין הבכירות בישראל בתחום המסחרי, מסבירה איך שומרים את כל הכדורים באוויר

    וונדר-וומן? הלנה ביילין מסרבת בתוקף לקבל את ההגדרה. נכון שהיא שותפה בכירה במשרד עורכי הדין שבלת, ישראלי, רוברטס, זיסמן ושות', נכון שהיא נחשבת לאחת מעורכות הדין הבכירות בישראל בתחום המסחרי, ונכון שיש לה בן-זוג וילדים ושהיא מתעקשת לקיים גם חיים מחוץ לאולמות בית המשפט ואפילו ללכת לחדר כושר. אז מה? "אין לזה שום קשר עם להיות וונדר-וומן, ממש לא", היא מתעקשת. "זה לדעת לתפקד בכמה חזיתות, וזה נכון גם לגבי גברים. הכל עניין של החלטה".

     

    את תופסת את עצמך כאשת עסקים או כעורכת דין?

     

    "אני רואה את עצמי כעורכת דין, אבל אני שמחה להיות עורכת דין שמעורבת בחברה. אתן לך דוגמה: כשחברת ג'יימס ריצרדסון, אותה אני מייצגת, התחרתה
    במכרז הגדול לטרמינל 3, הם נתנו מצגת לרשות שדות התעופה לפני הבחירה, וראשי הנהלת רשות שדות התעופה באו לראות את המצגת. אני גם הגעתי למצגת. מצד הרשות לא היו עורכי דין, כי זה לא היה עניין משפטי. את כל הנושא המשפטי כבר סיימנו. אז אנשי הרשות אמרו במצגת: היום זה בלי עורכי דין, ומנכ"ל ג'יימס ריצרדסון אמר - זה בלי עורכי דין, אבל הלנה היא חלק מהמשפחה. הקשר עם הלקוחות הוא מאוד אישי, חברי.

     

    "התחום המסחרי הוא תחום מרתק, שנשאבתי אליו מהר. יש לי אחריות מאוד כבדה כלפי הלקוח. אני מלווה לקוחות במכרזים מאוד גדולים ובעיסקאות ענק, ותפקידי להראות ללקוח את כל האפשרויות שעומדות בפניו. אני יכולה להמליץ, אבל בסופו של דבר הוא זה שצריך להחליט. הכסף הוא שלו, והוא זה שלוקח את הסיכון".

     

    איך מפרקליטה בכירה בתחום הפלילי עברת לתחום המסחרי, שהוא תחום שונה לחלוטין?

     

    "כשהייתי בשנות ה-20 של חיי סיימתי לימודי משפטים באוניברסיטת ת"א והתחלתי להתמחות בפרקליטות. המאמנת שלי היתה שרה סירוטה, היום שופטת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. קיבלתי ממנה בית ספר טוב וקשוח. היא נתנה לי המון אומץ, לא לפחד מהצל של עצמי. סירוטה נתנה לי הרבה ביטחון. היה לה את האומץ לתת לפרקליטים שלה כלים לעשות את הדברים כמו שצריך. היה לה עוד דבר ענק - כשהיא כעסה היא כעסה, אבל נתנה לך כלים מקצועיים להבין למה. לאחר ההתמחות עשיתי הפסקה של כמה חודשים, כי היה לי ילד קטן. זו הפעם היחידה בחיי בה לא עבדתי, ולאחר הפסקה קצרה חזרתי לפרקליטות. הייתי עורכת דין בפרקליטות הפלילית, ובמסגרת העבודה שם הייתי ממונה גם על תיקים כלכליים, תיקי מכס, תיקים נגד שוטרים.

     

    "המעבר מהפרקליטות לעולם המסחרי היה מעבר חד. לאחר שהחלטתי לעזוב את הפרקליטות עברתי לתקופה קצרה לעבוד עם פרופ' דוד ליבאי ודן שינמן, וראיתי שאני לא מעוניינת לעסוק רק בתחום הצווארון הלבן, שבו הם עסקו. חשבתי שכשעושים מעבר מהפרקליטות לתחום המסחרי צריך לעשות מעבר חד, כי אחרת את תמיד נשאבת למה שאת מכירה יותר טוב. עברתי לעו"ד דובי וייסגלס, והשנה הזו אצל דובי נתנה לי המון. זו היתה דריסת הרגל הראשונה שלי בעולם המסחרי, אבל כדי להיכנס לתודעה של לקוחות מסחריים ולא לקוחות צווארון לבן הייתי צריכה לעבור למשרד מסחרי טהור. באותה תקופה הכרתי את עו"ד אמנון שיבולת, שמנהל היום את המשרד שלנו בניו-יורק, ומאז אני שם".

     

    לעובדה שהיית פרקליטה בכירה יש ערך בעבודתך כיום?

     

    "כמובן. העובדה שהייתי פרקליטה בכירה רק מסייעת לי. אני לעולם לא אבקש מהרשויות דברים שהן לא יכולות לתת. מי שעבד בפרקליטות יודע שאסור שהיד תהיה קלה על ההדק וצריך להיזהר מעיגול פינות. היחס כלפי הוא יחס של כבוד, כי יודעים שאני לא אטעה את הרשויות ויחד עם זאת אשמור על האינטרס של הלקוחות שלי".

     

    העובדה שהיית נשואה ליוסי ביילין, שהיה בעבר שר המשפטים, והדומיננטיות שלך בעולם המשפט לא התנגשו?

     

    "היה לי נורא חשוב, בעיקר כפרקליטה, לעשות הפרדה מלאה בין הדעות שלי לבין הראיות. כשיוסי נעשה מוכר נזהרתי עוד יותר בקטע של להבהיר עד כמה אני מקצוענית. אני מאמינה שאם מישהו עובר על החוק ולוקח את החוק לידיים, אם זה מימין או משמאל, חילוני או דתי, זה דבר שלא צריך לקבל. לאורך כל הדרך כפרקליטה טענתי מקצועית. מעולם לא היתה לי שנאה אישית. אסור לפרקליט לפתח שנאה אישית לנאשם. תמיד שמרתי על כבוד האדם. במודע לא הייתי יושבת באולם וצוחקת מבדיחה שנזרקת לאוויר, בעוד שבאותו אולם יושב אדם שהולך ללכת לכלא.

     

    "אני חושבת שהתקופה שיוסי היה שר המשפטים עשתה לי רע, כי שר המשפטים גם ממנה אנשים. אנשים ועורכי דין שלמדו איתי חשבו שאני יכולה לומר לו מילה לטובתם, ואני לא עשיתי את זה כי חשבתי שזה לא מתפקידי. לא הייתי מעורבת בפוליטיקה, כי לא יכולתי לסבול את החשבונות הפוליטיים האישיים. מצד שני, הכרתי אנשים מדהימים ושועי עולם. מצאתי שכולם אנשים בסוף, לטוב ולרע. רספקט לאנשים נשאר לי".

     

    היתה דמות שהותירה עלייך רושם מיוחד?

     

    "שמעון פרס. אני במקור מבית רוויזיוניסטי, חונכתי על ברכי בגין. לא חונכתי לאהוב אנשים ממפלגת העבודה - עד שהכרתי את שמעון. מבחינתי זה היה מהפך. אני מאוד קרובה אליו עד היום. פוליטיקאי לא יכול שכולם יאהבו אותו, וככל שאנשים עולים בדרגה הקונצנזוס לגביהם הולך וקטן. מי שמצליח באמת ומוביל דברים לא יכול להיות חייכן ומתוק לכולם. צריך להיות אסרטיבי. גם אני, במשא ומתן עסקי, לא יכולה לחייך תמיד. מצד שני, לא צריך לקנות אויבים כשלא חייבים".

     

    יכולת להיות שופטת. למה ויתרת על זה?

     

    "אבא שלי רצה מאוד שאהיה שופטת, והגשתי מועמדות. נקראתי לוועדה המראיינת, שבראשה ישב השופט אהרון ברקן. אחרי זמן מאוד קצר התקשרו אלי ואמרו שיש נוהל חדש, להודיע למי שהולך לקבל את המינוי מראש, כדי שיסכים להיות לתקופה מסוימת שופט בבית משפט לעניינים מקומיים. פתאום זה נפל לי: מה אני הולכת לעשות? אמרתי להם שאני צריכה לחשוב על זה והגעתי למסקנה ששפיטה זה לא לאופי שלי. אני צריכה אנשים, אני צריכה עשייה ואנדרנלין, אני נורא שונאת לשבת בבדידות זוהרת ולהחליט בעניין גורלם של אחרים. אין לי בעיה להחליט, אבל יש לי בעיה לשבת למעלה ולהתנהג כאילו אני בבניין מזכוכית. אני חייבת להיות מעורה, לשמוע דעות של אנשים ולהתייעץ. אחרי שבכיתי כל הסוף שבוע התקשרתי למנהל בתי המשפט ואמרתי שאני מאוד מצטערת, אבל אני מסירה את מועמדותי. ישר לאחר מכן עברתי לעולם המסחרי, שהדליק אותי".

     

    את מטפלת בלקוחות מובילים בתחום המסחרי. יש לך זמן לחיות?

     

    "המשרד שלנו הוא משרד מסחרי נטו, שמעסיק רק בישראל כ-50 עורכי דין. קצב החיים פה הוא מסחרר. בעוד מספר ימים יש לי נסיעה לאיטליה, לפגישה חשובה, ויום למחרת אני חייבת להיות בארץ. יש לי אחריות רבה כלפי לקוחות כמו טלקום איטליה, בזק (בה אנו מטפלים בעניינים ספציפיים), SAP הגרמנית, ג'יימס ריצ'רדסון ורון לאודר, שבו אנחנו מטפלים בעניין ההשקעה בערוץ 10. אני לא יכולה להגיד כמה שעות אני עובדת. אני כן יכולה להגיד שאני עובדת הרבה מאוד שעות ויש תקופות שאני עובדת כמעט מסביב לשעון. למרות זאת, אני בכל זאת עצמאית ויכולה להגמיש את השעות שלי. כן רואים אותי בחדר הכושר שלי. יש חיים, יש משפחה וחברים, ויש בן זוג לחיים (עו"ד יעקב ישראלי, ל"ד)".

     

    איך לא מתפספס הקשר עם הילדים כשעובדים כל כך קשה?

     

    "הקשר שלי עם הילדים הוא חריג. עובדה שלא איבדתי ילדים, וגם יוסי לא איבד ילדים - ואי אפשר לומר שהוא היה בבית יותר מדי. הכיוון אצלנו היה לתת לילדים את הנשמה, את מרכז הבית. הם ידעו שהם הדבר שהכי חשוב לנו. לא היה יום אחד שלא עבדתי, אבל גם לא היתה חגיגה בבית ספר או יום הולדת שלא הייתי בהם.

     

    "אני אתן לך דוגמה: כשהייתי פרקליטה היה תיק מאוד גדול שטיפלתי בו, ישבו אצלי הרבה אנשים בחדר וכתב האישום היה צריך להיות מוגש יום למחרת. רצה הגורל ובדיוק היה יום האם, ובגן של הילד שלי היה טיול למוזיאון תל-אביב עם האימהות. בשעה 11, כשהילדים הגיעו למוזיאון, אמרתי לכולם: 'כתב האישום יהיה גמור, אבל אני חייבת לרדת לשעה'. ירדתי למטה, ואף אימא לא היתה שם. הבן שלי קפץ עלי, ועד היום הוא זוכר לי את זה לטובה".

     

    מה זה מבחינתך יום טוב בעבודה?

     

    "כשיש עסקה שקורמת עור וגידים. כשהיסקה היא לטובת הלקוח, האושר שלי הוא כשהיא מתבצעת. מציאת פתרונות יצירתיים ללקוח מול הרגולטור זה ניצחון שגורם לי להרגיש נהדר. בתור אחת שיש לה הרבה שעות בית משפט, ושמעדיפה להתפשר, כמובן שהניצחון הוא כשאת זוכה. יש תמיד התרגשות מהבלתי צפוי, מהאחריות ומההתמודדות השכלית".

     

    יש ימים שקשה לך להירדם בגלל תיקים מסויימים?

     

    "ברור. מי שלא אוהב את זה ולא רואה את זה כאורח חיים לא יעשה את זה. יש לי חברות שלא עשו את זה. יש לי חברות שלמדו איתי משפטים ובשלב מסוים אהבו 'לעבוד קל'. אחרי שגדלו להן הילדים הן פתאום חיפשו איזו מהות, ורצו לחזור לכל מיני תפקידים - אבל אז זה קשה".

     

    כי העולם העסקי הוא עולם של גברים?

     

    "זה נכון שבעולם המסחרי את פוגשת בדרך כלל גברים, גם בארץ ועוד יותר באירופה. במשרדי עורכי הדין הגדולים, אם תסתכלי על השותפים הבכירים, תראי שהרוב הם גברים, אבל העולם מאוד נפתח בשנים האחרונות. היום כבר יותר רגילים לראות נשים, וכשיש אישה שכבר יודעים שהיא מבינה עניין ושיש לה ניסיון - ההתייחסות אליה היא יוצאת מן הכלל. אבל יש נשים שהן עדיין באמצע הדרך, יותר צעירות, שסוללות את הדרך.

     

    "המשרד שלנו מאוד מתקדם בעניין הזה. יש לנו הרבה עורכות דין, ומתוך 12 השותפים בתל-אביב יש 4 נשים, כלומר שליש. לא תראי את זה כמעט במקומות אחרים. כשהציעו שותפות לאחת מהשותפות, שהיא אמא לילדים קטנים שלא עובדת יום מלא, היו התלבטויות. כשהציעו לה שותפות היא באה ואמרה תראו, אני אומרת את הכל על השולחן, אני לא מתכוונת לגדל את הילדים שלי בשלט רחוק - ואם זו הדרישה שלכם, אני כבר אומרת לכם שאני לא רוצה להיות שותפה, והיא כן שותפה.

     

    "השותפים הגיעו למסקנה שאפשר לסמוך על שיקול דעתה. אבל האמירה שלה בעיני אומרת המון. אם אני יכולה לומר שהצלחתי במשהו, זה בזה שכל חיי לא היה יום שלא עבדתי בו - למעט מספר חודשים אחרי הסטאז' - אבל הקשר שלי עם שני ילדי הוא מאוד חזק, וזה כי הייתי מודעת לזה כל הזמן. מי שבאמת יכולה ורוצה, ויש לה כישורים והיא עובדת קשה - היא תגיע לזה, וזה לא בהכרח בא על חשבון הילדים. אם את רוצה, את יכולה".

     

    בדיעבד, היית עושה משהו אחרת?

     

    "נדמה לי שלא. לא מתחרטת על אף יום". 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: זום 77
    הלנה ביילין (צילום ארכיון)
    צילום: זום 77
    צילום: תומריקו
    יוסי ביילין. הפרדה מלאה
    צילום: תומריקו
    מומלצים