אישום נגד ח"כ פרץ בפרשת התארים הכוזבים

כתב האישום הוגש על ידי עורכות הדין איריס רמתי וקלאודיה בילנקה מפרקליטות מחוז ת"א פלילי. לפי הנאמר, בספטמבר 97' פנה פרץ לאדם ששמו יוסי גבאי שסיפר לו כי הוא מעוניין להשיג תואר ראשון באוניברסיטה כלשהי - וזאת מבלי לעמוד בדרישות האקדמיות של אותה אוניברסיטה ואף מבלי להירשם אליה כדין. לגבאי היה מכר ששמו אברהם קלינגר, שלו קשרים באגף ההשתלמויות באוניברסיטת בר אילן. הוא פנה אליו וביקש ממנו להיפגש עם פרץ ולעזור לו להשיג את התואר הכוזב בו חשק.

במועד מאוחר יותר נסעו גבאי וקלינגר למשרד העבודה והרווחה בירושלים, שם עבד פרץ כעוזר שר העבודה והרווחה, וזאת כדי לתכנן את השגת התואר, על פי כתב האישום. בפגישה בין קלינגר לפרץ קשרו השניים קשר במטרה להשיג עבור פרץ את תעודת התואר הראשון מאוניברסיטת בר אילן - וזאת למרות שפרץ לא עמד בדרישות האקדמיות לתואר ראשון וכלל לא נרשם ללימודים.

בהמשך, בין החודשים ספטמבר- דצמבר 97' האיץ פרץ, בעצמו ובאמצעות מקורבים לו, בקלינגר להשיג לו את התעודה הכוזבת. במהלך שיחות ביניהם אף סוכם כי לאחר שיעביר את התעודה, יקבל קלינגר מפרץ 10,000 שקל - והוא אף העביר לו מקדמה של 1,500 שקל באוקטובר 97'. לטענת הפרקליטות, בסופו של דבר, מסיבות שאינן קשורות לפרץ, קלינגר לא העביר את התעודה הכוזבת.

על פי האישום השני, באותה תקופה, כאשר שימש כעוזר שר העבודה והרווחה והיה עובד ציבור, התעניין פרץ בשלוחה של ברלינגטון קולג' בישראל. לאור התעניינותו של פרץ בלימודים פנה אליו אברהם אבן חן, ששימש באותה

 תקופה מנכ"ל חברת מודום, שהפעילה בארץ את שלוחת ברלינגטון. השניים נפגשו לאחר שפרץ הזמין את אבן חן לפגישה במשרד העבודה והרווחה. במספר פגישות שנערכו ביניהם הסביר אבן חן לנאשם את סדרי הלימודים ומסר לו טפסי הרשמה לתואר ראשון בפסיכולוגיה. פרץ נרשם ללימודים בתאריך 3 בפברואר 1998 וקיבל אישור זכאות לתואר ב-4 במאי, שלושה חודשים לאחר מכן.

על פי כתב האישום, עלות הלימודים לתואר ראשון בפסיכולוגיה באותה תקופה עמדה על 25 אלף שקל, אך אבן חן איפשר לפרץ ללמוד ללא תשלום. פרץ, כך טוענים בפרקליטות, ידע כי הפטור משכר לימוד ניתן לו בשל מעמדו ותפקידו הציבורי. בהמשך, אפשר פרץ לאבן חן להמליץ על שלוחת ברלינגטון בפני פעילים שונים של ש"ס בלשכתו במשרד העבודה ובכך לקדם את ענייניו הפרטיים של אבן חן.

עוד על פי כתב האישום, לאחר שנרשם לברלינגטון קולג', פנה פרץ לאבן חן וביקש ממנו לעיין בדוגמאות של חובות אקדמיות המוגשות להם. אבן חן הפנה אותו לספרייה של מודום בת"א ואף הדריך את מנהל הספרייה לאפשר לו לקחת עבודות לעיונו. מייד לאחר מכן הגיע פרץ יחד עם עוזריו לספרייה, והם לקחו משם את עבודת הגמר של תלמידה בשלוחה ששמה רחל גנדלמן ועבודות נוספות, שהושארו בספרייה כדי לשמש דוגמה לעבודות מצטיינות.

לאחר מכן הוא הגיש את אותן עבודות לאחר שהחליף את עמוד השער לעמוד הנושא את פרטיו האישיים לבדיקת המרצה בשלוחת ברלינגטון - ובכך הציג מצג שווא כאילו העבודות הוכנו על ידו. על סמך עבודות אלו הוא קיבל את התואר מאוניברסיטת ברלינגטון וקיבל זכאות לתואר ראשון בפסיכולוגיה.

לאחר שקיבל ח"כ פרץ את התואר הוא העביר את התעודה למשרד החינוך וקיבל במרמה הכרה רשמית בתואר. באותה בקשה הוא אף כתב במרמה כי למד בין השנים 96' ל-97', למרות שנרשם ללימודים רק בשנת 1998. בכתב האישום נטען כי לו ידעו במשרד החינוך כי העבודות לא הוכנו על ידו - לא היו מעניקים לו הכרה בתואר.

עוד יצוין, כי לאחר קבלת התואר המזויף כתב פרץ באתר הרשמי של הכנסת כי הוא בעל תואר ראשון מאוניברסיטת ברלינגטון. המהפך לאקדמאי הושלם.

תזכורת: "שני תארים? גדול!" 

הגשת כתב האישום התאפשרה בעקבות הסרת חסינותו של פרץ בכנסת לפני שלושה חודשים, בדיון סוער בוועדה שבמהלכו הקריא היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, קטעים נבחרים מתימלולי שיחות של פרץ עם "המאכערים" שניסו להשיג עבורו את התארים. כך זה נשמע אז: 

קלינגר (המתווך שפעל להשיג לפרץ את התואר): "אני מחר בבר-אילן".

פרץ: "כן? בעזרת השם מחר אני אהיה איתך בקשר. אני מקווה שמחר אנחנו, איך אומרים, נגמור את זה. האם הכל כתוב וראית את התעודה?"

קלינגר: "בעיניים שלי".

פרץ: "זהו, גמרנו. אז אני סומך עליך, מה? אני סומך עליך במאת האחוזים".

קלינגר: "רק יש שם שלוש חתימות. עוד חתימה אחת וזה הכל".

פרץ: "כן".

קלינגר: "היהודי הזה יחתום כי הוא, אתה יודע מה, כמו מועצת מנהלים. אתה מכיר מועצת מנהלים? שחותמים בלנקו? רק צריך להביא אותו ולשלוח לו הליקופטר. הוא גר בהרצליה. אין לי שום בעיה להביא אותו".

פרץ: "תאמין לי, קח מונית, כמה שיעלה יעלה".

תמלול שיחה נוספת שהקריא מזוז:

יוסי גבאי (מעורב נוסף בפרשה): "קלינגר דיבר איתך?"

פרץ: "לא, הוא לא דיבר איתי".

גבאי: "הוא בא לפה עם איזה מסמך של האישורים, כאילו לסיום והכל, וחתמו לו על זה, וביום א' הוא רוצה להביא כבר את התעודה".

פרץ: "אתה קראת את המסמך, מה קראת בו?"

גבאי: "אני מנסה להיזכר מה זה - לכבוד, אני חושב, יאיר פרץ... 'הנדון: סיום התואר, ציון, סוף שנה, ואנו שמחים להודיעך כי סיימת בהצלחה את המבחנים עם ציון ממוצע גבוה'. אני אפילו לא זוכר את הציון שהיה שם. היו פה אנשים".

פרץ: "כן".

גבאי: "על החתום, יו"ר הפקולטה, פקולטה, לא יודע מה זה..., והיה חתימה שם וזהו".

פרץ: "ראית את המסמך או שרק ...".

גבאי: "ראינו, ראינו...".

שיחה נוספת:

פרץ: "אין לי זמן, שבועיים אני צריך אותה".

קלינגר: "הבנתי. אז מדעי המדינה, כמו שקבענו, נכון?".

פרץ: "כל מה שקבענו. מדעי החברה, מדעי המדינה".

קלינגר: "מדעי החברה ומדעי המדינה לא הולך כל-כך ביחד. מדעי המדינה זה יותר קל... מדעי החברה ביחד זה שתי תעודות BA".

פרץ: "כן הא, אם זה שניים אז זה בכלל גדול".