השכלה גבוהה או שיבה טובה

בראשית 1998 שוכנעו בני הזוג א' לרכוש פוליסת ביטוח בחברת מנורה עבור בנם בן ה-17. המניע העיקרי לרכישה הייתה הבטחת סוכן הביטוח, כי בפוליסה זו יש מרכיב חיסכון, ובהגיע בנם – אז בן 17 – לגיל 21, יוכלו לפדות את הסכומים שייחסכו עד אז עבורו לשם מימון לימודים במוסד להשכלה גבוהה.

"עלומים" להשכלה גבוהה – זו היתה כותרת המסמך שקיבלו מייד לאחר החתימה על המסמכים, ובגוף המסמך צוין: "התוכנית אותה רכשת כוללת חסכון מובטח אותו יקבל ילדך בהגיעו לגיל 21". במסמך אחר באותו הקשר צוין: "תקופת החיסכון: 15 או 20 שנה בהתאם לגיל הילד או עד גיל 21".

עברו 4 שנים, השנה כבר היתה 2002, הבן הגיע לגיל 21, וההורים התקשרו אל סוכן הביטוח על מנת לממש את החיסכון. הודעות טלפוניות שהשאירו במשרדו מעולם לא נענו, אך הם הירפו מן העניין כי באותו שלב לא היתה בכך דחיפות עבורם; אך כעבור שנתיים קיבלה התנהגות זו משמעות מעבר לחוסר נימוס או יחס רע ללקוח. אז קרה דבר שלמעשה אין לו קשר למרכיבי הפוליסה, אך אירוע שולי זה הוא שהאיר את עיני בני הזוג א'.

בסוף שנת 2004 ביטלה חברת האשראי בטעות את הוראת הקבע לטובת חברת הביטוח, ובעקבות זאת יצרו בני הזוג קשר עם חברת הביטוח. במהלך השיחות עם החברה הביעו רצון לפדות מייד את כספי החיסכון. לתשובה שקיבלו לא הכין אותם איש.

"אתם לא יכולים", אמרה להם פקידה בחברת הביטוח, "מפני שהפוליסה מסתיימת רק בשנת 2046". אם יעמדו על משיכת הכספים כעת, הובהר להם, יוכלו לקבל רק סכומים מגוחכים שלא יספיקו למימון לימודי השכלה גבוהה.

בשלב הזה שבו בני הזוג והתבוננו בפוליסה שנשלחה אליהם בזמנו מחברת הביטוח. כחודש לאחר שחתמו על המסמכים הנדרשים באמצעות סוכן הביטוח נשלחה אליהם הפוליסה. שם – אכן – מופיעה שנת 2046 כשנת סיום הפוליסה, בניגוד מפורש להבטחות בכתב ובעל פה שקיבלו בעת רכישתה.

באמצע דצמבר 2004 שלחו איפוא בני הזוג מכתב לחברת מנורה, פירטו את מה שאירע, וציינו כי הם מעונינים לפדות כעת את כספי החיסכון.

בסוף ינואר השיבה להם חברת הביטוח: "לאחר בירור תלונתך מול הסוכן החלטנו לפנים משורת הדין לאשר לך החזר כל הפרמיות ששילמת בקיזוז ריסק בגין הביטוחים הנ"ל, למרות היותך בכיסוי מלא. ...אנו מתנצלים על עוגמת הנפש שנגרמה לך". למכתב צורף צ'ק ובו סכום ההחזר.

רק אחרי התעקשות נוספת נשלח לבני הזוג פירוט מרכיבי ההחזר – על טופס מזכר פנימי של חברת מנורה ובכתב יד. או אז גילו, כי מההחזר נוכו סכומים בגין מרכיב ה"ריסק", שכן הפוליסה הייתה פוליסת ביטוח חיים. זאת ועוד, לא בא זכרם של ריבית והצמדה של הסכומים ששולמו. לבני הזוג הובהר בשיחת טלפון עם החברה, כי זה המקסימום שתשלם להם.

את בני הזוג א' הרגיז העניין הזה משתי בחינות. האחת, התחושה שהעלימו מהם את האמת ביחס לאורך תקופת הפוליסה. הרי מה הטעם לבטח נער, או אפילו תינוק או ילד, לתקופה של 48 שנים? ומי יודע, כתבו ל-ynet, כמה עוד הורים הוטעו ורכשו פוליסות כאלו, ופשוט אינם מודעים לכך.

הבעיה השנייה מבחינתם הייתה הסכום שקיבלו לידיהם כהחזר מחברת הביטוח. בעוד שעל פי חישובים שערכו בני הזוג הם שילמו לחברת הביטוח משך 6 שנים כ-32,000 שקל, הוחזרו להם כעת 25,000 שקל בלבד. אז איפה החיסכון עבור הבן? האם נבלע כולו בניכוי מרכיב הריסק? בתגובה לחישוב זה טוענת מנורה כי ההמבוטחת שילמה לה 27 אלף שקל במשך השנים. 

אם כל חטאת בסיפור הזה רובצת לפתחו של המחוקק הישראלי – הכנסת. שכן, על פי חוק חוזה הביטוח "נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - פוליסה), זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה". במילים פשוטות, כשמדובר בפוליסה, הרי שבניגוד לכל משפט החוזים יזכה הצד החלש לראותו רק אחרי שנחתם.

נשמע אבסורד? בואו נמשיך הלאה אל מבוכי הכלכלה הישראלית כפי שהן משתקפות בחוק.

אפילו בחוק הגנת הצרכן, מעוזם של הצרכנים בישראל ובאופן כללי חוק בכלל לא רע, ניתנה הגנה גורפת לחברות הביטוח. בעוד כל סוחר "העומד לחתום על חוזה עם צרכן, חייב לתת לו הזדמנות סבירה לעיין בחוזה לפני חתימתו, וכן למסור לו עותק ממנו לאחר החתימה", לחברות הביטוח ולסוכני הביטוח ניתן פטור גורף מחובה כה חשובה זו.

סעיף 39 לחוק הגנת הצרכן קובע: "הוראות חוק זה לא יחולו על שירות הניתן בידי אחד מאלה: "...מבטח או סוכן ביטוח כמשמעותם בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981".

כלומר, בני הזוג א' אפילו אינם יכולים לבוא בטענות על כך שהפוליסה נשלחה אליהם לאחר מעשה. כל שהם יכולים כעת הוא לנסות למזער את נזקיהם באמצעי פשוט: המסמכים שבידיהם מלמדים על כך שניתנה להם הבטחה שונה לחלוטין ממה שהופיע בסופו של דבר בפוליסה, מה שמלמד לכאורה על הטעיה חוזית. במצב זה, סביר שאין חברת הביטוח יכולה להסתפק בהחזר של סכום הגורם לכך ששכרם של בני הזוג ייצא בהפסדם. ייתכן שתביעה תלמד מה חושב על כך בית משפט.

אפילוג: לאחר שמערכת ynet העבירה את טיוטת הכתבה לחברת מנורה לשלם קבלת תגובה, יצרה החברה קשר עם א', ולמעשה התנתה עריכת בירור נוסף בחברה לשם בדיקת האפשרות להחזר מלא בכך שייעצר פרסום הכתבה ב-ynet. א' לא היתה מוכנה לכך, ובשיחה עימנו הדגישה עד כמה חשוב לה שעוד מבוטחים שאולי ייפגעו בדרך זו ידעו מה זכויותיהם. עם זאת, היא עומדת על דרישתה להחזר מלא של הסכומים ששילמה.

מנורה: רבים מלקוחותינו המרוצים מחזיקים בפוליסה

מברור שערכנו בחברה, עולה כי מקור התקלה בטעות שמקורה באופן הצגת המוצר על ידי סוכן הביטוח, ולא נובע מפעולה כלשהי של החברה. ברגע שהמבוטח פנה אלינו, עוד בדצמבר, פעלנו בהתאם להוראות המפקח על הביטוח והחזרנו למבוטחת את הפרמיות בניכוי מרכיב הכיסוי ביטוחי (ריסק) שבפוליסה, בתוספת הצמדה.